‘הנוסע המתמיד’ על הגר”מ שטרנבוך • מהילדות בלונדון ועד להנהגת ‘העדה החרדית’

נסיעה היא זמן אותו יכול אדם להעביר בהתבוננות. בנסיעה, אדם שרוי בשלווה שלא דורשת ממנו ריכוז או מאמץ גופני בדרך כלל וכך מוצא האדם את עצמו נעטף במחשבות אט אט. בנוסף, הרבה מהמעשים המסופרים על גדולי ישראל התרחשו בשעת מסע, מי לא מכיר את מעשי הניסים שעליהם מסופר בהרחבה ב’שבחי הבעש”ט’ או את סיפורי המסעות של גאונים כהחיד”א, רבינו עובדיה מברטנורא או תיירים גדולים אחרים כדוגמת ר’ בנימין מטודלא.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
אף אני זכיתי ולנסיעה שלי מירושלים לבני ברק הצטרף אחד מבני ביתו החשובים של הפוסק הגר”מ שטרנבוך, תלמיד חכם משכמו ומעלה שידע לספר על חייו של ר’ משה בצורה הנכללת בכלל מה שקראוהו חכמים “שיחת חולין של ת”ח”. הגר”מ שטרנבוך הוא ראב”ד העדה החרדית בירושלים, פוסק הלכה וראש ישיבה אשר סדרת ספריו הנפלאים המשלבים הלכה עם הנהגה ‘תשובות והנהגות’ נעשו לאבן יסוד בעולם התורה. את ההזדמנות הזו השתדלתי לנצל כדי לקבל מעט שביבי אור מדרכו בקודש, את אשר שמעתי הריני שם לפניכם, התשובות לשאלותי וההנהגות אשר יוכל כל אדם ליישם ולזכות גם הוא בכתרה של תורה.
בקי בתורה כולה ו’בעל מחבר’ ידוע
הרב חיבר ספרים רבים אשר כל אחד שממשמש בהם מוצא טעם, ממתי הוא התחיל לעסוק בכתיבה?
“הרב כתב כבר בגיל צעיר מאוד, זה היה אצלו ‘הובי’, תחביב. כשהיה ילד בגיל 11 בערך הוא התכתב עם דמויות מדיניות ידועות, הוא שלח מכתבים לצ’רצ’יל הכוללים עצות לניהול מדינה שעליהם הוא גם זכה לתגובה ממנו. לימים, כשנודע לצ’רצ’יל שהכותב היה ילד צעיר הוא הובך מהמקרה. המכתבים עצמם לא נשתמרו אצלו בגלל שכשהחליט לאחר כמה שנים לעסוק רק בכתיבה תורנית הוא השמיד את המכתבים שהיו אצלו מאותם הימים”.
מאיזה גיל התחיל הרב לכתוב את כתיבתו התורנית?
“קרוב לגיל עשרים הוא החל בכתיבה התורנית שלו, אך הכתבים מאותן הימים לא נשתמרו, רק לאחר חתונתו, שהיתה יחסית מאוחרת כשהוא בסוף העשור השני לחייו, רק אז החל לשמור את כתביו”.
הסגנון של התשובות של הרב די ייחודי, כולל פסקי הלכה ומנהגים בשילוב מעניין, מאיפה הגיע סגנון כזה?
“קשה לומר, זה באמת משהו ייחודי אצל הרב, אבל יתכן ויש בזה השפעה מבית בריסק שם הרב היה מקורב, גם שם ההנהגות תפסו מקום של כבוד”.
איך היו הימים של הרב בישיבה? כשהיה בחור צעיר?
“בגיל עשרים וארבע בערך הוא הגיע לישיבת פוניבז’ לפעמים בשבתות וכדומה ודיבר שם בלימוד עם הבחורים, על מעמד זה סיפר לי הרב מנחם לויצקי כי היה זה דבר חדש בישיבה, הרב הגיע עם ידיעות רחבות והבחורים אמרו כי פתאום ראו ‘בחור עם מושגים חדשים’. הוא היה אז בקי בדברי ‘בעל המאור’, דברים לא מצויים”.
מה היה הרב רגיל לעסוק? היו דברים מסוימים?
“הוא למד קודשים הרבה, אבל גם ידיעת ש”ס היה דבר שאליו שאפו הרבה בחורים באותם הימים. ראיתי מכתב שכתב הרב בימי בחרותו כשלמד בישיבת חברון, הוא כתב ‘אנחנו יושנים חמישה בחורים בחדר בישיבה, וכולם יודעים ש”ס'”.
ומתי הרב התחיל לעסוק בהלכה?
“זה הגיע מתוך יראת שמים, רצון לדעת כיצד לקיים את הנדרש מיהודי בצורה הטובה ביותר. הוא סיפר שבתור ילד בשנות המלחמה בלונדון היה בעיר רק סט אחד מהודר של ארבעת המינים, הוא המתין ולא אכל כלום עד שהסט הגיע לידיו והוא נענע בו. היתה שנה שבה היו שני סטים, אחד מהודר ואחד פחות, למהודר היה צורך להמתין זמן רב, הוא המתין את כל הזמן שנדרש ולא נטל את המהודר פחות, גם אם זה אמר לא לאכול כמה שעות…”. מי היו ההורים של הרב? באיזה בית הוא גדל?
“הרב היה יתום מגיל צעיר מאוד, אבא שלו היה ת”ח שר’ אלחנן וסרמן אמר עליו שהוא ‘צדיק’. האמא היתה אישה יראת שמים שהיתה מתגאה הרבה בבנה, היא היתה אומרת ש’משה הוא ילד שאוהב את השם'”.
כשהוא היה בלונדון, יצא לו להכיר את הרב דסלר משם?
“כן, הוא אפילו ישן איתו באותו החדר. אשתו של הרב דסלר נסעה לביקור של הילדים שלהם שהיו בליטא והרב דסלר שלא רצה לישון לבד ביקש מהרב שישן איתו. הקשר בניהם נמשך כתשעה חודשים במהלכם הם למדו חברותא בר’ חיים על הרמב”ם. אני זוכר שהרב הזכיר שאלה משמו של הרב דסלר על ר’ חיים ולימים שמעתי את אותה השאלה משם הרב דסלר בשיעור של ר’ גרשון אדלשטיין בפוניבז’, שניהם שמעו אותה מהרב דסלר בזמנים שונים ומדינות שונות, זה באנגליה וזה בבני ברק”.
ומדברי המחשבה של הרב דסלר הוא הכיר? הם עסקו בזה יחד?
“זה לא, היה לר’ משה רב בשם הרב שניידר שהיה תלמיד של החפץ חיים, הוא היה מתנגד ללימוד מחשבה בשיטת הרב דסלר, הוא אמר שזה ‘פילוסופי’, הרב אימץ את זה ופחות עסק בזה עם הרב דסלר. יותר העדיף לעסוק בסגנון המוסר של הח”ח שהם יותר בפשטות”.
ישנו נושא מסוים שהרב עוסק בו במיוחד?
“קשה לי לומר מה היה בצעירותו, הוא לא סיפר בזה הרבה. תמיד עסק בסוגיות רבות. אם תשאל אותי מה הספר שהוא עסק בו הרבה? התשובה היא ‘מועדים וזמנים’…
“אבל כן היה לו מי שהוא ראה בו רבו בסגנון הספרים, ר’ אריה פומרנצ’יק ז”ל בעל ספר עמק ברכה ועוד ספרים חשובים. הרב אהב את היכולת שלו להעביר בכתב דברים עמוקים ומפולפלים בצורה פשוטה ובהירה מאוד. זה סגנון שהוא ניסה ליישם ובהצלחה ב”ה.
“כמו כן, עוד ספר שהרב אהב את הסגנון בו הוא נכתב זה הדעת סופרים של הרב רבינוביץ, ספר שגם הרב מבריסק היה מסתכל בו”. באיזה גיל יצא הספר הראשון של הרב?
“בגיל שלושים כמדומני יצא החיבור הראשון. לקראת יציאת הספר הרב הלך לבקש הסכמה מהרב מטשיבין, היו לו אז שני ספרים מוכנים בסטנסיל (מכונת כתיבה בה כתבו בעבר קודם למחשב. א”ל), הרב מטשיבין כתב לו הסכמה ובה ציין שהיא עבור שלושת הספרים של הרב, הרב העיר לו כי יש לו רק שני ספרים עכשיו, אז הרב מטשיבין אמר לו שהוא יודע שהוא יכתוב עוד הרבה יותר משלוש אבל בהסכמה הוא כותב שלש כי ‘תלתא זימני הווי חזקה’. ההסכמה של הרב מטשיבין היתה מאוד יפה, היא מופיעה כמובן גם היום בספרים”.
איך סדר הלימוד של הרב בכל יום?
“קשה להגדיר אותו בדברים האלה, היום הוא בעיקר לומד בכל פעם לפי סוגיות. בעבר היו לו יותר סדרים, הוא היה קובע חברותות להרבה משעות היום ועם כל אחד למד נושא מסויים. לאחר שנים הוא התחיל ללמוד לבד והתרגל לכך”.
הספרייה של הרב בטח מאוד רחבה, יש ספרים מסוימים שהם חביבים עליו?
“במשך השנים הוא אהב ללמוד הרבה ב’צפנת פענח’. גם ה’אור שמח’ חביב עליו הרבה, זה ספר שתפס אותו. הוא גם עסק בדברי ה’מנחת חינוך’ הרבה, זה ספר שמקיף הכל. בזמן מלחמת העולם השנייה כשהיו הפגזות בלונדון היו אנשים יורדים לתחנת הרכבת התחתית ששם היה יחסית ממוגן, הרב היה לוקח איתו לשם את המנחת חינוך.
“ספרו לי שבחברון היה בחור בעל זיכרון צילומי בשם שוסטר, הוא והרב היו מתווכחים כמה פעמים מוזכרים ספרים מסוימים במנחת חינוך, זה אמר חמישים וזה שישים, ככה היו לומדים…
“הרב’ה מצאנז אהב לדבר עם הרב הרבה, הם היו מדברים בלימוד בכל מרחבי הש”ס. כשהצאנז’ר הזדקן היו פעמים שהמשמש היה יוצא לקבלת קהל ומודיע שהרב לא מרגיש טוב לכן אי אפשר להיכנס, אבל אם הרב היה מגיע הוא היה אומר שהוא יכול להיכנס, הוא היה נכנס והשיחה עם הרב’ה מצאנז היתה יכולה להימשך שש-שבע שעות!”.
באלו ספרים על התורה הרב עוסק? יש לו חיבורים מסוימים?
“הוא אוהב את ה’משך חכמה’, אך בעיקר חומש רש”י בצורה הבסיסית בלימוד של הבנה.
“הנושא הזה של ספרים מזכיר לי מעשה נחמד שהיה בקשר לספרייה בפוניבז’, את הסיפור סיפר לי ידיד ששמע מכלי ראשון מהרב מפוניבז’ אחרי שבאחת השנים הגיע לישיבה משלוח גדול של ספרים והרב מפוניבז’ קרא לאותו ידיד שיבוא לסייע לו במיון הספרים. כשסיימו, הרב מפוניבז’ הציע לשלם לאותו אחד בסיפור על איך הוקמה הספרייה בישיבה, הוא סיפר לו שכשנסע לאמריקה לאסוף כסף לישיבה אמרו לו שיש גביר אחד שהוא אומנם עשיר גדול אך קשה מאוד להוציא ממנו תרומות. הרב מפוניבז’ שלא חשש מכך מיהר לאותו עשיר, כשנכנס אליו לבית הוא ראה על הקיר תמונה של יהודי מבוגר, הוא שאל את אותו עשיר מי בתמונה, העשיר ענה לו שזה אבא שלו, מיד הרב מפוניבז’ אמר לו שזו תמונה כל כך מיוחדת ושהוא מוכרח לקחת אותה איתו על מנת לתלות אותה בספרייה שבישיבת פוניבז’. העשיר שמח מכך מאוד והסכים לזה בגאווה גדולה, הרב מפוניבז’ אמר לו תודה אך הוסיף שישנה בעיה אחת, אין לפוניבז’ ספרייה עדיין… העשיר שכבר התלהב מזה שבעיני רוחו ראה את תמונת אביו תלוייה על קיר בישיבת פוניבז’ שאל מיד מה צריך לשם כך ותרם את מלא הסכום הנדרש להקמת ספרייה שהיה 50,000 דולר, סכום עצום באותם הימים. כך בחכמה שלו הצליח הרב מפוניבז’ להוציא מימון לספרייה ממי שהיה ידוע כאדם שאינו תורם”.
יפה מאוד, סיפור מיוחד, חכמה יהודית של ממש…
“אכן. אם מדברים על הרב חשוב לדעת משהו נוסף שהיה חשוב לו ביותר, הרב היה מקפיד להקדיש זמן רב ללימוד עם בחורים חלשים ממנו בישיבה, הרב שניידר אמר להם כי יש לתת מעשר מהזמן כמו שנותנים מעשר כספים, והרב החליט להקדיש מעשר זה ללימוד עם מי שהדבר יהיה להם לתועלת”. לרב היה קשר גם עם הסטייפלר? שמעתי כי הסטייפלר העריך אותו…
“בוודאי, הסטייפלר הכיר את הספרים של הרב ונהנה מהם, את המפתחות על הקהילות יעקב ביקש הסטייפלר שיעשו לאחר שראה את המפתחות על מועדים וזמנים. בכלל הסטייפלר ביקש מהרב את הספר וכתב עליו הערות. הוא גם כתב הרבה ועניין אותו מאוד הלכה. היתה הלכה בבציעת הפת שלפיה יש לבצוע את שתי החלות ב’המוציא’ יחד ולאכול משתיהן, והסטייפלר היה אומר את ההלכה הזו ומוסיף שכך אומר הרב שטרנבוך”.
שמעתי שיש היכרות בין ר’ דב לנדו לרב, הם למדו יחד?
“הם למדו יחד בחברון. סיפרו לי בשם ר’ דב שהוא אמר שהם שניהם יודעים ב”ה את הש”ס אך ההבדל בינו לבין הגר”מ שטרנבוך הוא שהרב שטרנבוך יודע גם את סדר התוספות בעמוד, מה ראשון ומה שני ומה שלישי”.
הרב למעשה התחתן מאוחר כמו שהזכרת, מה היתה הסיבה לזה?
“היתה לרב אחות שהיתה יותר צעירה ממנו שהתחילה לשמוע לפניו אבל לא הלך לה בשידוכים, היא היתה מתנחמת כל הזמן בזה שגם אחיה משה עדיין לא נשוי… והוא כשראה את זה המתין ולא רצה להתחתן לפניה. בסוף החזון איש אמר לו כשהגיע ההצעה של הרבנית שלא יחכה ואכן השידוך יצא לפועל. האחות התחתנה לאחר מכן עם ר’ משולם דוד סולובייצ’יק זצ”ל כשהיה בן שלושים וחמש, הם זכו לראות כמעט דור חמישי יחד, מיד לאחר הפטירה של ר’ דוד נולד להם דור חמישי”.
המשפחה של הרבנית, אשתו של הרב, גם כן היתה בדומה למשפחת הרב?
“כן, גם הם היו יהודים של צורה, הם לא פעם פינו את חדר השינה שלהם לטובת אורחים שבקושי הכירו ועברו לישון במקום אחר, היו אנשי חסד, ואף פעם לא ביקשו טובה לעצמם על כך”.
מה עם שאר בני משפחתו של הרב?
“הם היו שלושה אחים ושש אחיות, שני האחים האחרים אחד היה ראב”ד באנטוורפן ואחד היה בגייטסהד, גם ת”ח גדול. הם כבר נפטרו ונטמנו בארץ”. מה דעת הרב לגבי ההשתדלות בפרנסה? זו סוגייה שמטרידה רבים בדורנו…
“לא הרבה נפגשתי עם השאלות האלו בבית של הרב, אני יודע שבמשך השנים הרבנית היתה מנהלת את פרנסת הבית והרב ישב ולמד, הם התקיימו איך שכותב החזון איש, שהפרנסה היא ‘ניסים גלויים'”.
מה דעת הרב על מה שעכשיו מתרחש בארץ? הוא אומר משהו על כך?
“היה סיפור מעניין ממש לאחרונה, הגיע יהודי בהושענא רבה האחרון אל הרב עם פתק וביקש ברכה, הרב לא ברך ושאל אותו ‘מי זה? למה הברכה?’, אותו אדם התחמק מלענות באופן ברור, הרב סירב לברך אותו. אחר כך הלכתי לאותו אחד לשאול אותו מה הסיפור שבשבילו הוא בא לבקש ברכה, הוא אמר לי שזה אחד מאלו שריגלו למען איראן והוא בא לבקש ברכה עבורו. הרב שראה את זה העדיף שלא לברך”.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
אנחנו הגענו ליעד ונפרדתי מהת”ח שאיתו זכיתי להעביר את הנסיעה, בסיום שיחות מעין אלו תמיד ישנה התחדדות של ההבנה כי השלווה והחיים הבריאים באמת אכן נמצאים בידיהם של יראי ה’. שנזכה.
החיים בחסידות גור בעיניהם של שלושה בחורים צעירים | הפרק הראשון