בין סגולה רעה לסכנה ממשית | מה המקור “לקפידה” לא לתפור בגד על גוף האדם?
במסורת היהודית, נהוג להימנע מתפירה על גבי בגד בעודו נלבש. מקור מנהג זה נעוץ בחששות שונים, ביניהם החשש מפני שכחה, סגולה רעה, סכנת מוות וסכנה פיזית.
ראשית, קיים חשש כי תפירה על גבי הלובש עלולה לגרום לשכחה. (כף החיים יור”ד קטז אות ריב) שנית, פעולה זו נחשבת לסגולה רעה, העלולה להביא למזל רע. שלישית, נהוג היה לסיים את תפירת תכריכי המת בעודו לבוש בהם (מטעמים מערכת בגדים אות ז). ,מה שהוביל לחשש כי תפירה על גבי הלובש עלולה לסמל מוות. ולבסוף, קיימת סכנה ממשית כי המחט תפגע בבשר הלובש במהלך התפירה.
בספרי הליקוטים מבאים שבמקרים בהם קיים צורך דחוף לתפור בגד בעודו נלבש, ניתן לעשות כן תוך נקיטת אמצעי זהירות. על התופר להחזיק קיסם או חוט בפיו ולומר “ה’ ישמרני מכל רעה” במהלך התפירה. פעולות אלו נועדו לסמל את הביטחון בהשגחה עליונה ולבטל את החששות מפני סכנות רוחניות ופיזיות.
חשוב לציין כי ישנם פוסקים שלא הקפידו על איסור תפירה על גבי הלובש.
Post Comment