אהבה או שנאה: הפרי השנוי במחלוקת שטוב למערכת החיסון
הגויאבה היא ללא ספק אחד הפירות השנויים במחלוקת בנוף הישראלי. לאורך השנים, הפרי הטרופי הזה, שהגיע לישראל באמצע המאה ה-20, יצר מחנה נאמן של חובבים לצד לא מעט מתנגדים. הסיבה העיקרית? הניחוח הדומיננטי שלה, שנובע מחומרים נדיפים בקליפתה, מעורר תגובות קיצוניות: יש מי שמתמוגג ממנו, ויש מי שבורח ממנו כמו מאש.
אבל מעבר למחלוקת על הריח והטעם, מסתתר פרי בעל ערכים תזונתיים מרשימים. הגויאבה, שמקורה בדרום ומרכז אמריקה, מכילה כמות גבוהה במיוחד של ויטמין C – יותר מתפוז! – ומפתיע לגלות שהיא גם עשירה בחלבון באופן יחסי לפירות אחרים. ב-100 גרם גויאבה יש 2.55 גרם חלבון, כמעט פי עשרה מתפוח רגיל.
בישראל ניתן למצוא בעיקר שני זנים עיקריים: הגויאבה הלבנה, שנחשבת למתוקה יותר ובעלת ריח עדין יחסית, והגויאבה הוורודה, המתאפיינת בטעם עשיר וניחוח טרופי עוצמתי. בשווקים ניתן למצוא לעיתים גם זנים נוספים, כמו הגויאבה האדומה והצהובה.
בשנים האחרונות, עם העלייה במודעות לתזונה בריאה, הגויאבה חווה מעין “קאמבק” במטבח הישראלי. מלבד אכילתה כפרי טרי, היא משמשת להכנת מגוון מאכלים: החל מריבות ומיצים, דרך קינוחים ומאפים, ועד לרטבים לתבשילים מתובלים ובסיס לקוקטיילים.
הערכים התזונתיים שלה מרשימים: ב-100 גרם בלבד יש 68 קלוריות, 14.3 גרם פחמימות, 5.4 גרם סיבים תזונתיים, ושפע של ויטמינים ומינרלים חיוניים. היא עשירה באנטיאוקסידנטים שעשויים לסייע בהאטת תהליכי הזדקנות התאים ובמניעת מחלות לב וכלי דם.
“זה פרי עם אופי,” מסבירים בענף הפירות, “אי אפשר להישאר אדישים אליו.” ואכן, בעוד שחלק מהישראלים עדיין נרתעים מהריח החזק, אחרים מגלים מחדש את היתרונות הבריאותיים והקולינריים של הפרי הטרופי הזה.
אז בין אם אתם שייכים למחנה האוהבים או השונאים, קשה להתעלם מהעובדה שהגויאבה היא אחד הפירות הבריאים ביותר שתמצאו על המדף. אולי זה הזמן לתת לה הזדמנות נוספת? מי יודע, אולי תגלו שהריח שפעם הרחיק אתכם, הוא בדיוק מה שימשוך אתכם אליה הפעם.
Post Comment