פרשת נח: צדיק או תמים? / עמירן דביר

1:
״אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו..״

לכאורה צריך להבין מהו ״צדיק״ ומהו ״תמים״.

לפי ה״אבן עזרא״: ״צדיק״ – במעשיו, ״תמים״ – בלבו.

לפי ה״חיד״א״ שהביא בשם ר׳ יוסף קארו: ״צדיק״ -מי שנשמר מ״עריות״, ״תמים״ – מי שנשמר מ״עבודה זרה״.
לאחר שנזהר באשת פוטיפר, קיבל יוסף את התואר ״יצדיק״.

כתוב: ״לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעני ודרש אל המתים, כי תועבת ה’ כל עשה אלה ובגלל התועבת האלה ה’ אלהיך מוריש אותם מפניך, תמים תהיה עם ה’ אלהיך״.

פסוקים אלו עוסקים בענייני ״עבודה זרה״, בסיומם נכתב מה תהיה תשובת המשקל אליהם: ״תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך״.
מזה אפשר להבין ש״תמים״ קשור לענייני ״עבודה זרה״.

חטאם העיקרי של דור המבול היה ״עריות״, לעומת ״דור הפלגה״ שעיקר חטאם היה ״עבודה זרה״ ומרידה בקב״ה.

לפי דברים אלו אפשר להבין מדוע נכתב על ״נח״ – ״איש צדיק תמים ב״דורותיו״.
בדורותיו – בשני הדורות.
ב״דור המבול״ – נשמר מ״עריות״
ב״דור הפלגה״ – נשמר מ״עבודה זרה״.

2:
״ויאמר ה׳ לנח, בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה״ (פרק ז׳ פסוק א׳)
לכאורה קשה, מדוע בפסוק זה נכתב עליו – ״צדיק״, לא ״צדיק תמים״?

על קושיה זו מתרץ רש״י שאין נוהגים לומר את כל ״שבחו של אדם״ בפניו, אלא רק ״מקצת שבחו״.
לכן, כשפונה ה׳ אל נח, קורא לו – ״צדיק״ ולא ״צדיק תמים״.

לפי דברי החיד״א שהביא בשם ה״בית יוסף״, ההסבר הוא אחר.
״כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור ״הזה״ – כשמדבר הקב״ה על הדור ה״זה״ – דור המבול, מקבל ״נח״ את התואר: ״צדיק״, כיוון שבדור זה נשמר רק עריות״.
לעומת זאת, הפסוק האמור בתחילת פרשתנו: ״נח איש צדיק תמים היה בדורותיו״ – כשמוזכרים את שני הדורות, מקבל נח את התואר ״צדיק תמים״.

3:
לידתו של ״נח״ מוזכרת בסוף פרשת ״בראשית״:
״ויחי למך שתיים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן, ויקרא את שמו נח, לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אראה ה׳״

צריך לשים לב שאצל ״נח״, נכתב: ״ויולד בן״, ובפסוק לאחריו: – ״ויקרא את שמו נח״.

לעומת זאת, בשאר הלידות הכתובות בפרשה, הכתוב מקצר וכותב: ״ויחי מתושלח שבע ושמונים שנה ומאת שנה ויולד את למך״.
״ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן״.
״ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד״.
מדוע בלידת ״נח״ לא נכתב : ״ויחי למך שתיים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד את נח״?

עוד צריך להבין, אם השם ״נח״ – מלשון ״נחמה״, שנאמר: ״זה ינחמנו ממעשנו..״, לכאורה היו צריכים לקרוא לו – ״מנחם״, או ״נחמן״, שהם שמות של נחמה.
מדוע נקרא שמו ״נח״?

4:
רש״י הקדוש מסביר שהלשון ״זה ינחמנו״, אינו מלשון ״נחמה״, אלא מלשון ״מנוחה״, לנוח מהעמל הקשה.

לידתו של נח הביאה לעולם שני חידושים, בזכותם היתה עבודת האדמה קלה בהרבה.

א: נח היה זה שהמציא את ה״מחרשה״
ב: עד לידת נח, רגילה היתה ה״חיטה״ לצמוח עם קוצים, מציאות שהוסיפה קושי בהכנת ה״פת״.

בתקופה שלפני נח, בנוסף לקושי הרב שהיה בחרישת האדמה, היתה הטרחה הגדולה להפריד את הקוצים מהחיטה.

כאמור, בזכות נח, יכלו בני האדם לנוח יותר ולעבוד פחות.

5:
א: כעת נשאר לבדוק, מי נתן ל״נח״ את שמו, על מי נאמר ״ויקרא שמו נח״?
ב: באיזה שלב בחייו, קיבל נח את שמו?

לדעת ה״אבן עזרא״, ״למך״, אביו של נח, היה זה שקראו כך.
למך שהיה נביא, ראה שעתיד בנו להמציא מכונה חדשה, בעזרתה יוכלו לחרוש את האדמה בקלות יתירה, עוד ראה שעתידה החיטה לצמוח נקייה, ללא קוצים.

לפי ה״ספורנו״, ״למך״ היה נביא כלל וכלל.
לדעתו, ״זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו..״, היא התפילה האישית של ״למך״, תפילה שכך אכן יקרה, תקווה שהעתיד יביא איתו ״הקלות״ בעבודת השדה.

6:
כך גם תמה במדרש ״ילקוט שמעוני״.
וכי למך, נביא היה??
ממשיך המדרש, ״אמר ר׳ שמעון בן יהוצדק, למודים היו שבשעה שאמר הקב״ה לאדם הראשון ״ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך״, אמר אדם הראשון רבונו של עולם, עד מתי זה יהיה, עד מתי ״קוץ ודרדר תצמיח לך״, עד מתי ארורה האדמה בעבורך״, האם קללה זאת לא תפסק לעולם״?
ענה לו הקב״ה, כשתראה תינוק שנולד ״מהול״, תדע שהסתיימה תקופת ה״קוץ ודרדר תצמיח לך״, ו״ארורה האדמה בעבורך״, ומתחילה תקופה חדשה, יותר קלה.

כשנולד נח כשהוא ״מהול״, ידע ״למך״ שבנו יהיה אותו אחד ש״ינחמנו ממעשנו..״, לכן קרא את שמו – ״נח״.

7:
ישנו מדרש מעניין שאומר שהראשון שנולד עם אצבעות ידיים מופרדות אחת מהשניה כמו שיש היום, היה נח.

עד לאותה נקודת זמן, במשך אלף חמישים ושש שנים, אצבעות ידיהם של בני האדם היו מחוברות אחת לשניה, כמו שאפשר לראות באצבעות רגליו של הברווז.

מצב של אצבעות ידיים מחוברות, הקשה מאד על הצורך של חרישת הקרקע.
משנולד נח עם אצבעות מופרדות, הבינו כולם שעבודת השדה כבר לא תהיה כל כך קשה, אלא הרבה יותר קלה.
לכן קרא לו אביו ״נח״.

8:
נקודה מעניינת אפשר למצוא בספר ״יערות דבש״.

בפרשת ״בראשית״ למדנו על ״יובל״ שהיה מומחה לכלי נגינה והפליא לנגן על כינור ועוגב.

לכאורה קשה, מדוע לא מוזכר שם הנגינה ב״נבל״, הרי הוא החשוב מתוך כל כלי הנגינה?
הוכחה לדבר אפשר למצוא בפסוק: ״הללוהו בנבל וכינור״.
הסיבה ששמו נכתב ראשון ומדוע נקרא שמו נבל, כיוון שנוכחותו ״מנבלת״ את שאר הכלים, לידו הם נראים פחות מיוחדים.
שכל שאר הכלים לעומתו הם כ״מנובלים״ ופחות חשובים.

אם כן, מדוע לא מוזכר ה״נבל״ בין כלי הנגינה עליהן ניגן ״יובל״?

תשובה לשאלה זאת נוכל למצוא באותו ״מדרש״ שאמר שהיו אצבעות ידיהם של בני האדם מחוברות אחת לחברתה.
לפני שנולד נח, לא יכלו בני האדם לנגן על ה״נבל״, כיוון שאי אפשר לנגן עליו באצבעות מחוברות.
הנגינה על ה״נבל״ נעשית על ידי הפריטה באצבעות הידיים, לשם כך הן אמורות להיות מופרדות אחת מהשנייה.

9:
בספר ״צרור המור״ מסביר שהפסוקים בהם נכתב על לידת נח, מוכיחים ש״ויקרא שמו נח״ – הוא הקב״ה בעצמו, לכן מופרדים הפסוקים.

בתחילה כתוב ״ויחי למך שתיים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן״.
כשנולד, יעץ מתושלח לבנו למך, שלא יקרא עדיין שם לרך הנולד, כיוון שהיו באותה תקופה ״מכשפים״ שהיו יכולים לכשף את התינוק אם רק ידעו את שמו.
לכן העדיף מתושלח שלא יקראו שם לנכדו מייד כשנולד, אלא ימתינו קצת.
כך אכן עשה ״למך״, ככתוב ״ויולד בן״, נולד אך לא קראו לו בשמו.

אם כן מי קרא לו בשמו נח?
היה זה הקב״ה בכבודו ובעצמו שנתן לו את שמו, שנאמר: ״ויקרא את שמו נח לאמור זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידנו..״.
מי אם לא הקב״ה יודע הכי טוב את העתיד להיות.

בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי