נח מצא חן בפרשת נח / הרב מנחם ישראלי

בדיחה עממית ידועה מכריזה ואומרת: מי יודע לכתוב נח בשבע טעויות?
1. נוח. 2. נואח. 3. נואך. וכו’ וכו’.

מה הסיפור הזה?

מה הסיפור של אותו נח שמשום מה כ”כ אוהבים להדביק עליו “סופרלטיבים”.

קודם כל התורה שבכתב – בפרשתנו – בוחרת להדביק עליו תואר “צדיק תמים בדורותיו”, ועוד קודם לכן, בסוף פרשת בראשית התורה הכריזה: “וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'”.

ובמעבר חד לתורה שבע”פ, כאן מקבלים תמונה אחרת, אמנם יש דורשין לשבח, אבל יש דורשין לגנאי (“צדיק תמים בדורותיו” רק ביחס לאנשי דורו הרשעים – דור המבול – הוא היה נחשב לצדיק…)

בזוהר (ס,א) נאמר “צדיק תמים בדורותיו” “אבל בדורות אחרים אינו נחשב לכלום, כגון דור אברהם דור משה ודור דוד”.

למה מחפשים להקטין את אותו אחד יחיד ומיוחד שהתורה הכריזה עליו, “צדיק תמים”?
בינינו, אם יקחו צדיקים גדולים וטובים, וישוו ביניהם לבין משה רבינו כמה לדעתכם יצאו גדולים חידו? אז נח יוצא קטן מול שלושת ענקים הללו, אברהם משה ודוד, ומה בכך?

ואם כבר מקטינים את נח, למה בחרו דווקא את אברהם משה ודוד? לא היה אפשר למצוא צדיקים נוספים שנח יהיה קטן לידם?

אגב, אם נדלג לסוף פרשת נח, נגלה אותו מתגלגל שיכור מיין, איך זה קרה לו?

תמצית הענין, וכפי שמבאר זאת הרבי מליובאוויטש (לקו”ש לה נח א):

בראשית, נח, לך לך… אדם חוה והנחש, קין הבל שת . . נח ושלושת בניו . . אברהם יצחק יעקב . . מה כל הסיפורים האלה קשורים לתורה? מה הם באים ללמדנו?
או בסגנונו של רש”י “מה טעם פתח בבראשית”?

התורה היא מפת דרכים, התורה היא תוכנית המתאר של הבריאה, התורה מראה לנו את הכיוון אליו צועדת ההיסטוריה, ולשם אנו אמורים לכוון את צעדינו.

סיפור הבריאה מתחיל ב”בראשית ברא אלוקים”, סיפור הבריאה יסתיים אף הוא בהכתרת הקב”ה “למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד”.

ומה באמצע? באמצע יש עבודה, עבודת בני האדם, בני נח, בני אברהם יצחק ויעקב, להכין את העולם לקראת שלימותו בגאולה הקרובה.

העבודה מתבצעת בשלושה שלבים עיקריים: עם ישראל, תורת ישראל, ומלכות ישראל (מלכות בית דוד).

א. עם ישראל מתייחד בכך שהוא דבוק בה’ נגד כל העולם, עד כדי מסירות נפש. כך היה אבינו אברהם, בהיותו מייסד האומה העברית, נהג להיות “עברי”, כל העולם מצד אחד והוא מהצד (עבר) השני.

ב. תורת ישראל היא נדבך נוסף, אם היהודי הוא מעל העולם ונוגד את העולם, התורה לא רק שהיא לא נוגדת את העולם, אדרבה היא נותנת ביסוס חיזוק ועוצמה לעולם. כך אמרו חז”ל על הפסוק “ארץ יראה ושקטה” עד שירדה תורה לעולם היתה הארץ יראה ומזדעזעת שמא לא יקבלו ישראל את התורה ואז יחזור העולם לתוהו ובוהו, וכאשר אמרו ישראל נעשה ונשמע שקטה הארץ. התורה מעניקה לעולם מוסר אלוקי המייצב את קיומו.

ג. מלכות ישראל היא שלימות המהלך, אם היהודי מעל ונגד העולם, והתורה חודרת בעולם ומקיימת את העולם, מלכות ישראל שולטת על העולם ומנהיגה ומוליכה את העולם לקראת הכרת מציאות הבורא. תחילת המלכות בימי דוד ושלמה (בית המקדש), ושלימות המלכות בימי המשיח מזרע בית דוד (אז יבואו כל באי תבל להשתחוות לה’ בהר הקודש בירושלים, ככתוב “והרו אליו כל הגויים”).

אם נחזור לדברי הזוהר נראה הקבלה מרתקת בין נח לשלושה מפתחות עיקריות בתוכנית הבריאה, אברהם מייסד את עם ישראל. משה נותן את תורת ישראל. דוד מקים את מלכות ישראל.

גם אצל נח היה שלושה נקודות אלה בזעיר אנפין (קרי: בקטן).

א גם נח היה בולט ביחודיותו ודביקותו בה’ לנוכח בני דור המבול הרשעים, בדומה לעם ישראל.

ב. גם נח ביסס את קיום העולם באמצעות התיבה שבנה שבכך הציל את המשך הזרע האנושי ושאר היצורים והנבראים, בדומה לתורת ישראל. (ראוי לציין בהששר הזה שנח למד תורה כמובא ברש”י פרשתנו שנח למד מהי חיה ובהמה טהורה)

ג. גם נח הביא את העולם למצב גאולתי שכל הבריאה הכירה במציאות אלוקית, כאשר היה נח בתיבה, ואיתו כל בעלי החיים הטורפים “וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי…”

ולמרות כל המעלות הללו, נח קטן היה, כל המעלות הללו היו אצלו כמו שילד קטן מקיים מצוות מדין חינוך.

סימן ורמז לדבר: “נח מצא חן” המילה “חן” מזכירה לנו תינוק חמוד וקטן.

ילד קטן מקיים מצוות בעיקר מפחד ויראה, זהו דין חינוך. גם היום שכמעט ולא מייראים את הילד, עיקר החינוך הוא לא שיקיים האמת מפני שהיא אמת אלא מפתים אותו בממתקים וסוכריות.

כך הוא מקיים את המצוה כמו ילד קטן, וזה רק כהכנה לקראת היותו גדול שעומד על דעתו, אז הוא יקיים המצוות מפני אהבת האמת, וזה בדיוק היה אצל נח הקטן.

א. נח היה צדיק תמים בדורותיו (בדומה לעם ישראל), עיקר חטאם של דור המבול היה בין אדם לחבירו. ה’ התגלה לנח ואמר לו, בעוד 120 שנים יבוא מבול. מי שלא יתנהג יפה יחטוף… אפילו נח עצמו נכנס לתיבה “מפני מי המבול” שדחקוהו המים… זהו מגדרי החינוך, יראת העונש.

פרט נוסף בדין חינוך. את הילד מחנכים בעיקר להתנהג יפה “בין אדם לחבירו”, כאשר מתבגר מתחיל חיוב המצוות ש”בין אדם למקום” וזה יהיה אצל אברהם שהכיר את הבורא ו(לא רק לעצמו אלא) פרסם האמונה. אך נח קטן היה, כמובא ברש”י “אף נח מקטני אמנה היה”.

ב. קיום העולם שהיה אצל נח לאחרי המבול היה בכך שה’ כרת לו ברית שלא יביא מבול לשחת כל בשר. אז חורבן לא יהיה, אבל למה? בשביל יש קיום לבריאה? זה עדין חסר, גם זה שייך עדיין לתחום של חינוך ויראה. ילד קטן משתולל, מי צריך אותו? למה הולידו אותו? זה עוד לא התברר בימי נח, טרם הגיע העניין חיובי – התורה – שלשמו יתקיים העולם, זה יגיע רק בימי משה במתן תורה.

ג. גם ההכרה האלוקית שהייתה בתיבת נח, הכרה שגרמה לזאב לחיות בשלום עם הכבש, אף זו הייתה קטנה ומוגבלת מחמת ייראה. הייתה הבנה שאם לא יחיו בשלום לא יישאר זכר לברואי תבל… שלימות ההכרה האלוקית תהיה רק בבית המקדש, בימי שלמה המלך, אז יבואו כל מלכי עולם להכיר את שלמה ואת אלוקיו, ובעיקר בימי המלך המשיח בבית המקדש השלישי.

[שלושה נקודות אלו הן הם ג’ כתרים במשנה אבות, כתר תורה, כתר כהונה (עם ישראל נקראים “ממלכת כהנים”) וכתר מלכות.
והדיוק הוא “כתר” שמעל הראש מעל הטבע ומעל ההיגיון. אצל נח עבודתו הייתה בקטנות כי היה לפני מתן תורה, ולפני אברהם מפיץ האמונה. אך אצלנו יש את המעלה של “כתר” העבודה הקשורה בהקב”ה שלמעלה מהעולמות למעלה מהראש למעלה מהטבע וההיגיון]

אז למה התורה מספרת לנו על נח הקטן?

כדי שנדע לגדול ולצמוח.

לנו יש את אברהם מפיץ האמונה.
לנו יש את משה נותן התורה.
לנו יש את דוד מלכא משיחא.

מסביר הרבי מליובאוויטש:
גם היום יש את שיטתו של נח בעבודת ה’, עבודת ה’ בקטנות, מתוך פחד וחרדה.
אם אנו מסתפקים בקטנותו של נח, אז אנחנו קטנים.
ולכן בדיוק מספרים לנו על נח, ועושים לנו השוואה שלו אל מול ענקי העם היהודי, אברהם משה ודוד (ר”ת אד”ם) כדי שנצמח ונגדל עד הגאולה “האמיתית” והשלימה, ששם נעבד את ה’ באמת מפני אהבת האמת, שהוא אמת וחותמו אמת.

לע”נ אבי מורי, ר’ אליהו ב”ר אשר, ז”ל.

לתגובות והארות: [email protected]