המסתורין סביב קבר שם בן נח | בין מסורת, מדרש והיסטוריה

בעיר נַוֶה (Nawe) הממוקמת בסוריה סמוך לגבול ישראל, מקום שנודע בקרב הקהילה היהודית בכינוי “נינוה החדשה”, מצויה אחת המסורות המרתקות על מקום קבורתו של שם בן נח.
היכן נקבר שם בן נח? | מארג מורכב של זיהויים גיאוגרפיים ומסורות דתיות
“השליח מצפת”, ר’ ירוחם פישל, שביקר בדמשק בשנת תרי”ט (1859), מתעד עדות מרתקת: “וספרו לי כי סמוך לשם יש קבר אחד ארוך שמונים אמות ואומרים ששם קבור שם בן נח, ולו נגלו תעלומות”.
בהמשך דבריו מצטט ר’ ירוחם מדרש מבהיל בשם חכם יעקב ענטיבי, אב”ד קהילת דמשק, כי שלמה המלך, החכם מכל אדם, רצה לחיות לעולם לעד, ולקח נשר ורכב עליו על מנת לשתות ממעיינות גן עדן.
המדרש מספר ששלמה מצא את המעיינות אולם לא רצה לשתות אותם עד שיחזור לארצו ויתייעץ עם חכמי ישראל. בעוד הוא מתמהמה אי שם במרומים, ראה שלמה מערה אחת וראה שם זקן מופלג בשנים, שער ראשו ארוך כחבלים וכל גופו משונה משאר מבני אדם. מתברר שאותו ישיש מופלג היה שם בן נח שנגזר עליו לחיות זמן מרובה, והקב”ה שלח לו עופות כדי פרנסתו.
שם בן נח סיפר לשלמה המלך שמאוד קשה לו לחיות והוא אינו נהנה משום הנאה בעולם, שכן לאחר גיל מאה האדם אינו נהנה, ועדיף לו למות. את המדרש מסיים ר’ ירוחם “והשם יודע האמת” – כנראה שהיה קשה לו עם המקורות ששם נקבר ליד דמשק, לעומת המדרש שמספר שהוא עדיין חי לעולם.
מקורות נוספים למדרש המבהיל על שם בן נח
מדרש חינוכי מבהיל זה, הבא ללמד אותנו לבל נעדיף לחיות זמן רב, אלא די והותר על מאה שנים (וכן שאין לנסות לריב עם הגורל שנקבע לנו), הובא גם בספר ‘זכרון שמואל’ (וילנא תרמ”ה 1885), ומשם הועתק ל’בית יצחק’ ובעוד כמה מקומות. שם הביאו בגרסה מעט שונה, ששלמה המלך מצאו במדבר “ונראה לו כהר גדול כתמונת אדם”. לבסוף שלמה המלך תיקנו[1] ויביאהו לקבורה, אולם לא כתוב היכן אלא רק “ויביאהו בארץ הקדושה ויקברהו שם”.
האדמו”ר החסידי שציטט המדרש המבהיל על שם בן נח
מדרש זה הובא בסוף ספר פירושי ר’ יוסף בכור שור על התורה (הוספה של המהדיר רח”י גד עמ’ קמט), וכן בקובץ אור ישראל (מאנסי, יא עמוד קפ). עומק המדרש החז”לי מצוטט בספר ‘אגרא דכלה’ להרה”ק בעל בני יששכר (פרשת נח) על הפסוק “וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא” (בראשית י כא), שם כתב “ויוצדק ביותר הדבר על פי מה שקיבלו רז”ל, ששם הצדיק אכל מעץ החיים וחי לעולם ולא טעם טעם מיתה”, בהמשך הדברים נכתב שוב “בתולדות שם לא נאמר מיתה… שנכנס חי לגן עדן”.
מדרש חז”ל או מדרס עמי ארצות?
בקובץ ישורון (כ”א עמ’ תשנו) הובא מאמר תקיף שנשא את השם “מדרש חז”ל או מדרס עמי הארצות”, בו הביא הכותב הגאון רבי יצחק ישעיהו וייס ראש ישיבת קוידינוב בני ברק טענות שונות על מדרשי חז”ל מפורסמים (כמו המדרש על שלמה המלך שהניח את בתו במגדל באמצע הים ועוד רבים).
במאמרו זה טען שישנם סיפורים המוכרים בציבור הרחב כ”מדרשי חז”ל” שיוצרם ומפרסמם הם עמי ארצות שמטרתם להטיל דופי וסריקי במלאכי עליון אישי התנ”ך, והתמימים מאמינים לכל מילה המודפסת, ובאמת אינו כן, ואלו דברי שקר וכזב. “וחובה עלינו לחקור ולגלות את הדברים, לשמור שלא יחדרו לכרמינו נטיעות של לשון הרע ליצנות ניבול פה וכפירה”.
בקובץ ישורון נטען שמדרש זה הוא “מדרס מוסלמי” לכל דבר, והביא ראיה לדבריו שהתיאורים של גן עדן הם גשמיים וניתן להיכנס אליו ברכיבה על נשר ועוד דוגמאות. עוד נטען שמדרש זה על שם בן נח הוא בגדר “בדותה”, והביא מאביו שהוכיח מפסוק מפורש (בראשית יא יא) על פטירתו של שם בן נח, ואין מדרש זה יכול לסתור דברי התוה”ק. מסקנתו של הכותב בישורון היא חדה כתער: “ברור לכל בר דעת…. עלינו להתריע על כל מאמרי חז”ל המתארים את שם בן נח כראש המאמינים ומוסרי התורה לאבות הקדושים, ולבטל כליל שטויות אלו”.
תגובת הכותב הרב ישראל שפירא
ברם, לענ”ד: הדברים החריפים הללו אין בהם כצעקתם, שכן מדרש חז”ל זה שסיפר אב”ד דמשק לא בא לתאר לנו כפשוטו את גן עדן כמקום גשמי, אלא כאלגוריה ובדיוק כפי פסוקי המקרא ודרשות חז”ל מהתלמוד המתארים לנו את הקב”ה כבעל גוף וכיוצא בזה, וכבר הרמב”ם גילה את דעתו שחז”ל ופסוקי המקרא השתמשו ב”לשון בני אדם”, ובכך חלק מהקושיות שהובאו בקובץ ישורון על המדרש הנ”ל יורדות.
מבחינה חינוכית מעלתו של מדרש זה היא גבוהה ביותר. שכן מדרש זה מלמד אותנו על שאין לנסות לעבוד על הגורל, ואם נקבע יום מיתה לאדם, לא יעזור לו לשתות “מים קדושים” מ”מעיינות גן עדן”, שכן לחיות מעל גיל מאה לא מועיל להנאות הגוף, ומי לנו כשלמה המלך בעל האלף נשים שילמד אותנו זאת.
באשר לקושיות הנוספות שהביא, ולסתירות של מדרש זה למדרשי חז”ל אחרים, כבר ידוע שאלו ואלו דברי אל’ חיים, וכבר בזוהר, צוואת ר’ יהודה החסיד, ויד החזקה (ומורה נבוכים כמובן) להרמב”ם הובאו הלכות הנוגדות את דברי חז”ל, ואין בכך להוריד או להמעיט את מדרשים אלו.
בנוסף אפשר ליישב הסתירה מהתורה בה נאמר ששם מת, למדרש המצוטט שם הובא ש”חי לאחר שנכנס למערה”, לא נקרא חי אלא מת.
כמו כן תימא גדולה כיצד נטען בביקורתיות שמדרש זה לא נכון, בשעה שהרבי הבני יששככר זי”ע כתב כן.
בכלל יש לדעת שמדרשי חז”ל הם בעצם דרשות להמון העם שרבותינו ז”ל נשאו בבתי הכנסיות, והיו לרז”ל כמה וכמה סגנונות. חלקם התקבלו יותר והודפסו מידית, וחלקם נשמעו בע”פ מאות שנים עד שהודפסו, וכל חכם עם הסגנון הייחודי לו, ובדיוק בימינו שדרשותיהם של רבי מאיר מאזוז, רבי יצחק יוסף והמגידים רבי אלימלך בידרמן, רבי חיים זאיד, ורבי ברוך רוזנבלום שונות לחלוטין, ברור לכל צורב שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, וישנם סיפורים חינוכיים שהמסר החינוכי רב מהדיוק של המעשים.
סוף דבר. אלו ואלו דברי אלוקים חיים. פעמים שפרטי מעשה המובא במדרש שונה או סותר מדרש חז”ל אחר או אף פסוק, ואין זה בא לגרע מהמסר החינוכי של אותו מדרש, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
הראיה למדרש מהאגדות על גודל קברו של שם בן נח
בנוסף נמצאתי למד שהאגדות על גודל קברו של שם בן נח לא הגיעו בחלל ריק. שכן המדרשים המיוחסים הללו ספרו גרסה ששם בן נח האריך ימים, וגובהו היה כשל הר וכו’, ולכן כך נראה, קברו זוהה באורך של 40 מטרים – כשמונים אמות.
סיכום
המדרש המתואר שציטט השליח מצפת על שם בן נח שלא מת לעולם, עורר את הגאון רי”י וויס לטעון שהמדרש מזויף, ומדובר ב’מדרס מוסלמי’ ותו לא.
בניגוד לעמדתו הנחרצת של הגרי”י וייס, ניתן להציע גישה מאוזנת. גישה זו מכירה בערך החינוכי והרוחני של המדרשים, גם כאשר הם נראים סותרים לכאורה מקורות אחרים או את פשט הכתובים.
ברם, יתכן שביקורתו של הרב וייס על אמיתות המדרש היא נכונה ודבר זה לא גורע מחשיבותו של המסר הרוחני של המדרש אותו ציטט אב”ד דמשק[2]. [1] יש לדון כיצד תיקנו. האם ע”י כתיבת קמיע, או ע”י ברכה של מלך ישראל, ואולי אפשרות נוספת.
[2] הנה יש לעמוד על כך שבגליל ישנם קברים שהמוני עם ישראל פוקדים אותם לתפילה ותחנונים, ברם, במקורות חז”ל ובתוה”ק נמצא שנקברו במקום אחר. והנה בזה יש להביא כמה דוגמאות: חדא, בעניין קבר מרים הנביאה ע”ה, דאיתא בתורה ובמדרש שנקברה במקום אחר. ועוד, בעניין קבר יהוידע הכהן בצפת תובב”א, דלכאורה הדבר עומד בסתירה למפורש בספר מלכים, דשם איתא שיהוידע נקבר בקברי מלכי בית דוד [ואף דיש המתרצים דתרי הוו). ועוד, בעניין קבר רבי עקיבא בטבריא עיה”ק, דהדבר עומד בסתירה למובא במדרש משלי דר”ע נקבר בקיסרי. ועוד קבר רבי אליעזר בן הורקנוס דאיתא בבבלי מסע הלווייתו שנע בין קיסרי ללוד. ובימינו קברו מצוי בסמוך לעלמה. ועוד קברו של רבי יהודה הנשיא מצוין בציפורי אע”פ שבמקורות רז”ל (ירושלמי מפורש) מבואר שנקבר בבית שערים.
מכל מקום, כיון שכבר נהגו בהם המוני בית ישראל קדושה מימים ימימה, בוודאי נתקדשו המקומות בקדושה יתירה על ידי תפילותיהם של ישראל במשך דורות רבים, ואף אם יש להעיר מצד המקורות, אין בזה כדי לגרוע מקדושת המקומות הללו. לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]