‘וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ’ | שמירת השבת הראשונה בחלל החיצון

כאן עצר העולם את נשמתו – הנשר נחת. בפעם המי יודע כמה שוב הוכיחה האנושות את עליונותה מרקיעת השחקים, והפעם היא ללא ספק שברה את השיא של עצמה. אדם בן תמותה שיסודו מעפר וסופו לעפר צועד מעדנות על הירח ועיני כל העולם נקרעות מתדהמה לנוכח הפלא הנדיר.
יחלפו עשרות שנים עד שסיפור החלל יהפוך לסיפור יהודי ואפילו ארצי-ישראלי. היה זה בחודש שבט תשס”ג, אי אז המריא לחלל האסטרונאוט הישראלי הראשון מר אילן רמון ז”ל יחד עם אנשי צוות נוספים במעבורת החלל ‘קולומביה’. סופה של אותה טיסה לא פחות מפורסם כאשר עם חזרתה לכדור הארץ וחדירתה לאטמוספרה, המעבורת התפרקה.
אילן רמון יחד עם ששה חברי צוות נוספים נספו.
רמון יהפוך בעל כורחו ל’גיבור טראגי’, סוף סיפור חייו העשיר והמרתק לא נגמר, הוא פשוט התפוגג.
ביומן שכתבה זוגתו של אילן רמון באותה העת, היא הטיבה לתאר את אותם רגעים מצמיתים של אי הוודאות:
“בדרך לפלורידה תהינו אם הנחיתה תהיה מרגשת כמו השיגור. עמדנו ליד המסלול, והשעון תקתק. ברקע שמעתי משהו לא ברור ממרכז הפיקוד והשליטה. גל קור עבר והשמים התקדרו לפתע. עמדנו עדיין על מקומנו, מצטלמים ומחייכים. השעון המשיך לתקתק. שקט מסביב. הכול פתאום שקט מדי.
“עשר שניות אחרונות, הספירה לאחור נמשכה אבל כלום לא קרה. החלה אז תנועה בקהל, ואימה שטפה אותנו פתאום. ביקשו לכנס אותנו. הודיעו שהקשר עם המעבורת נותק ושאין יודעים מה הסיבה. מסביב אנשים בכו, ואני, אני רק הבטתי אל השמים ואמרתי בלבי: אלוקים, בבקשה תחזיר לי אותו!
“באותו זמן ממש, העולם כבר ידע. אנחנו, בני המשפחה, רק ישבנו על הספסל והמתנו”. אין בית מדרש ללא חידוש
אילן רמון צבר רזומה עשיר בעולם הטייס, וההספק שלו היה לגאווה עבור חיל האוויר הישראלי. רמון היה מאלו שקלטו את מטוסי האף-16 עם הגעתם ארצה בשנות השמונים, הוא סייע רבות בפיתוח פרויקט מטוס הלביא הישראלי. אילן התפרסם גם כטייס הצעיר ביותר שלקח חלק במבצע תמוז בו הושמד כליל הכור האטומי העיראקי.
במרוצת השנים, נשיא ארה”ב דאז ביל קלינטון הבטיח חגיגית שבשיתוף פעולה עם סוכנות החלל האמריקאית יהיה אסטרונאוט ישראלי בחלל. למשימה זו נבחר אילן רמון כאשר ניצל את הסיקור העצום כדי להפגין את זהותו היהודית קבל עם ועולם.
רמון גרם להתרגשות רבתי בכל העולם היהודי, אך אותה התרגשות גם קנתה לה שביתה בבית המדרש ובהיכלות הפסיקה, יחד עם המקרה הכה נדיר של יהודי ישראלי המשייט לו בחלל החיצון, התקבלו מהאסטרונאוט עושר שאלות הלכתיות חדשות שלא נדונו מעולם, ומעל לכולם שאלת זמן הקידוש של שבת בחלל.
למרות שאסטרונאוט מורשה ליטול עמו לחלל רק חפצים אישיים אחדים, אל תוך מעבורת החלל STS-107 לקח עמו אילן רמון חפצי יהדות אחדים, ביניהם מזוזות, ספר תורה קטן, ששרד את שנות השואה, דולר מהרבי מחב”ד, אותו העניק לו שליח הרבי במרכז החלל בפלורידה, וכן הוא נטל עמו גביע לקידוש, אותו הציגו לעיני המצלמות בשידור-חי תוך כדי שיוט המעבורת במרחבי החלל. מתי מקדשים בחלל?
את לבטיו ההלכתיים על זמן שמירת השבת ומועד הקידוש בחלל, שיגר רימון אל שליח חב”ד ביוסטון הרב חיים צבי קוניקוב, הרב צבי פרסם את השאלה בבמות שונות והציג את צדדי הספק לשמחת הלומדים בבחינת להגדיל תורה ולהאדירה.
בלב השאלה ניצבה הדילמה לפי איזה שעון עליו לקדש את השבת, שאלה זו נגזרת משאלה מעט כללית יותר, האם בכלל ניתן לקיים מצוות התלויות בזמן מחוץ לגבולות כדור הארץ?
הרי מעבורת חלל מקיפה את כדור הארץ הקפה שלמה בכל שעה ומחצה, רבע שעה היא באור יום ורבע שעה המעברות לוטה בחשכת לילה, כך שבטווח של יממה כדור הארץ מוקף 16 פעמים. וא”כ השאלות על ציצית, תפילין, תפילות, שמירת שבת וזמני המועדים הם דבר המתבקש.
שלוש נקודות לדיון
כאמור, פתרון לשאלה זו הוא כמים שאין להם סוף, והרבה קולמוסין נשתברו על כך, במסגרת זו נעלה שלושה אפשרויות/ניסיונות ידועות לפתור שאלה זו.
1. הסברה הראשונה היא: שיממה היא 24 שעות שמתוכן 12 שעות לילה ו-12 שעות יום, והן שעות זמניות, ללא כל התחשבות היכן המעבורת נמצאת בכל רגע נתון, וממילא חיוב המצוות הם 12 שעות ליום ו-12 שעות לילה.
2. הסברה השנייה היא: גורסת שעל הנמצא במעבורת חלים עליו 1 ימים בכל יום, כי יום ולילה נקבע לפי ערב ובוקר ‘ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד’. קביעה זו מחייבת קריאת שמע 32 פעם ביום לכל הפחות, בכל פעם שמאיר היום וכשמחשיך הלילה, הוא הדין לגבי תפילין מצוות זמניות נוספות כמו זמני תפילה חישוב השבתות ומועדי השנה ועוד.
3. הסברה השלישית היא: כדור הארץ הוא שקובע, כלומר במידה ואין המעבורת חגה בכיוונן ישיר סביב כדור הארץ, על השוהה בה לנוהג לפי הזמן של אותו אזור שהוא מרחף מעליו בכל רגע נתון, אפשרות זו אינה סבירה, כי האם נעלה על הדעת שהשבת תכנס ותצא בחלוף כל כמה דקות או רגעים וחוזר חלילה? כיצד התחייב בק”ש נוספת והוא עדיין לא סיים את הראשונה, וכן על זו הדרך. ואיני יכול לנגוע בך
רבים מן הפוסקים מצדדים שהתורה והמצוות נתנו לפי זמני היום בכדור הארץ, ולכן אין מנוס מלומר שאדם שיצא אל החלל ימשיך את סדר יומו כרגיל, ואין עליו לקיים את המצוות התלויות בזמן. בשכך יש שאסרו על האדם להכניס עצמו לספק ולפטור עצמו מן המצוות.
איסור נוסף נעוץ בכך שאל לאדם לפרוץ את גבולות הארץ, ובחלל אין לו רשות של ממש להיות. וכפי שכתב הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא בספר ‘שם דרך’ שהחמה והלבנה כוכבים ומזלות הם בכלל השמים, ואינם בכלל ‘הארץ’ שאותה מסר הקב”ה לבני אדם ולכן אין לאדם רשות לכבוד ולעשות בהם לבנות או לעקור בכל צבא השמים. לצד אחרים מן הפוסקים שצדדו לאסור וכתבו שהכניסה לחלל היא מקום סכנה.
בתאבון, אדון ג’ק
ונסיים באגדה מאד לא מבוססת המספרת על אחד מהאסטרונאוטים שעלו לחלל למשימה על הירח, כשלפתע נשמע קולו ברשת הקשר אומר את המילים הסתומות: “בתאבון לך מיסטר ג’ק”. כשנשאל למה הוא מתכוון, בחר האסטרונאוט לשמור את הסוד לעצמו.
לימים ושנים סיפר אותו אסטרונאוט בגילוי לב, את פשר המשפט הסתום. היה זה כשהיה ילד שעה ששיחק עם חבריו בכדור, והנה בעקבות ‘כוח המשיכה’ המשיך הכדור במעופו ונחת הישר אל חצרו של השכן ג’ק ואשתו הזועפת.
מיודעינו קפץ את הגדר וחרש חרש לקח את הכדור, ולפתע הוא שומע את את השכן ג’ק קובל: “נו, מתי אני יקבל ארוחת צהרים???”.
ואשתו חמורת הסבר עונה לו ביובש: “אתה תקבל צהריים רק מתי שהבן של השכנים יגיע לירח…”.
מקורות | המבשר, ספר שמים פתוחים, קובץ אור ישראל ועוד.