היכן נקבר שם בן נח? | מארג מורכב של זיהויים גיאוגרפיים ומסורות דתיות

השבוע, לרגל פרשת נח, יצאנו לסקור את מקום קברו של שם בן נח הצדיק בדורותיו.
חז”ל מעידים על שם כדמות מופת של תלמיד חכם ומורה דרך. בית מדרשם המפורסם של שם ועבר היה מקום לימוד לאבות האומה: אברהם, יצחק ויעקב, ובמקום זה אף נטמן יעקב למשך ארבע עשרה שנים בדרכו לחרן.
מקום קבורתו של שם בן נח מהווה מארג מורכב של זיהויים גיאוגרפיים ומסורות דתיות, המשתרעות על פני מרחב גיאוגרפי נרחב מהבשן ועד מצרים. ניתוח המקורות ההיסטוריים מעלה שני מוקדים גיאוגרפיים עיקריים: אזור דמשק ואזור החרמון.
המסורת החרמונית
בשלהי המאה ה-12, מתאר ר’ פתחיה מרגנסבורג (1170-1190 בקירוב) מסורת ערבית המייחסת קבר מונומנטלי באורך שמונים אמה ב”ארץ סיחון ועוג” לשם בן נח, אך מסייג כי “היהודים לא אמרו זה”.
עדות דומה מופיעה בכתביו של ר’ גרשון הלוי סגל (1624 בקירוב), המתעד אף הוא קבר בעל מידות זהות.
במחצית השנייה של המאה ה-18, מרחיב ר’ יוסף סופר מצפת (1760-1762 בקירוב) את המסורת המקומית לכלול גם את דמותו של נח[1].
המסורת הדמשקאית
מסורת נפרדת, המתועדת בספרות הנוסעים היהודית, מתמקדת באזור דמשק. בשלהי המאה ה-13, בחיבורו “מסע דפליסטינא”, מציין ר’ שמואל ב”ר שמשון (1210-1211 לערך) את קיומו של אתר קבורה המיוחס לשם בן נח בעיר “נינוה”, בדרכו מדמשק. זיהוי זה שנוי במחלוקת מחקרית: בעוד שחוקרים כאליקים כרמולי ור’ אברהם משה לונץ זיהו את המקום עם העיר מוסול, חוקרים אחרים, ובראשם ר’ שמואל קליין, טענו כי מדובר בזיהוי שגוי, והציעו לזהות את המקום עם היישוב נַוֶה (Nawe) הממוקם בעבר הירדן המזרחי, דרומית לדמשק – מקום שנודע בקרב הקהילה היהודית בכינוי “נינוה החדשה”.
חיזוק משמעותי למסורת הדמשקאית מגיע מהגיאוגרף המוסלמי יאקות (תתקע”ג; 1213), שאף הוא מזכיר את המסורת המקשרת את שם בן נח לאזור דמשק. כמו כן, ‘השליח מצפת’ ר’ ירוחם פישל שביקר בדמשק בשלהי המאה ה-19 (תרי”ט, 1859) הזכיר את הקבר בסמיכות לעיר דמשק.
במאה ה-20, ניסיונותיו של זאב וילנאי לאתר את הקבר בכפר נוה שבבשן, אתר בו שגשגה קהילה יהודית מתקופת המשנה והתלמוד ועד ימי הביניים, לא נשאו פרי. עם זאת, הוא מציין את קיומם של אילן עתיק ומבנה הרוס בקרבת המקום, המזוהים במסורת הערבית כקבר “א’נבי סאם אבן נוח”. זיהוי זה נשמר עד ימינו במסורת הערבית המקומית, המצביעה על מיקום הקבר בעיר נוה שבסוריה המודרנית. המסורת הצפתית
עדות יהודית נדירה מגיעה בשלהי המאה ה-19 מר’ שאול הארנשטיין בחיבורו “גבעת שאול” (1893), המזכיר מסורת ערבית המזהה את קבר שם בצפת. מסורת זו, המאוחרת יחסית, מייצגת זיהוי שלישי ונפרד מהמסורות הקודמות.
המסורת הצפתית מציגה התפתחות מורכבת ורב-שכבתית. ראשיתה בעדויות עולי רגל מהמאה ה-13, המתעדות מערה המזוהה כמקום קבורתם של מספר תנאים. במאה ה-16 התרחבה המסורת המקומית הערבית וכללה זיהויים הקשורים לבני יעקב, כאשר תיעודים מאוחרים יותר מדגישים במיוחד את דמויותיהם של יעקב ויוסף. בתחילת המאה ה-19 מתועדת לראשונה מסורת המזהה בצפת או בסביבתה את בית מדרשם של שם ועבר.
על רקע זה מתבלטת עדותו הייחודית של ר’ שאול הארנשטיין בחיבורו “גבעת שאול” (1893), המשלבת בין המסורות הקודמות: הוא מזכיר את בית מדרשם של שם ועבר במערה המזוהה כמקום קבורת התנאים, ומוסיף – בהסתמך על מסורת ערבית – את זיהוי קברו של שם במקום. זיהוי אחרון זה מהווה חידוש ביחס למסורות הקודמות, אף שהוא נשען על תשתית של שהתפתחה לאורך מאות שנים[2].
דומה כי המסורת המזהה את קבר שם בן נח באזור דמשק, ובפרט בעיר נוה הסמוכה, זכתה לתיעוד הרחב ביותר ולהמשכיות היסטורית משמעותית, ולכך נרחיב אודות האתר שממוקם קרוב לגבול ישראל סוריה.
בלב הרמה הסורית, בגובה של 575 מטר מעל פני הים, שוכנת העיר נווא – פנינה היסטורית המשלבת עבר מפואר עם הווה מורכב. עם אוכלוסייה של מעל 60,000 תושבים, נווא ממוקמת אסטרטגית בסמוך לגבול ישראל ולכביש הראשי המחבר את קוניטרה עם ערי החורן.
ההיסטוריה של נווא מרתקת במיוחד. בתקופה הרומית, העיר הייתה מרכז יהודי משגשג ובירת חבל הבשן. אוסביוס, תיאר אותה בראשית המאה ה-4 לספירה כ”עיר גדולה של יהודים”. חז”ל מזכירים את “רבנן דנוה” – חכמי העיר, ואת הניב הארמי המיוחד של האזור, “לשון ניוותי”. מעניין במיוחד הוא האזכור של קשר בין יהודי העיר לרבי יהודה הנשיא, כאשר שאלו אותו בדבר שאלת גשמים לאחר הפסח.
בין חכמי העיר הבולטים נמנה רבי תנחומא בר אבא, לו מיוחס מדרש תנחומא המפורסם. בנוסף, בסביבות המאה ה-7 (משוער), מספר חוקרים בולטים זיהו כי פעל בעיר הפייטן רבי יוסף ברבי ניסן, שחלק מפיוטיו נתגלו בגניזת קהיר.
הברייתא דתחומין, המופיעה בפסיפס כתובת רחוב, מזכירה את “תחום נווה” ומפרטת עיירות יהודיות באזור, כולל גשמי (כיום ג’אסם) וזיזיון (כיום זיזון), מה שמעיד על חשיבותה של נווה כמרכז אזורי.
עדויות ארכיאולוגיות של שרידי בית כנסת עם סמלי מנורה ותבליטים יהודיים, מאששות את חשיבותה של העיר בעולם היהודי העתיק. מעניין לציין כי הקהילה היהודית בנווה שרדה עד המאה ה-11 לפחות, כפי שמעידה מצבת קבורה יהודית שנמצאה במקום.
במהלך ההיסטוריה, נווא עברה תהפוכות רבות. היא הייתה בירת נפת החורן בתקופה המוסלמית, ומסורת מוסלמית (אותה צטטו יהודים מעטים) אף מייחסת לה את קברו של שם בן נח, המכונה “א-נבי סאם”.
למעשה המסורת על קבר שם בן נח בנוה לא באה בחלל ריק, ובשל הישוב היהודי העתיק במקום, היא התקבלה בידי אי אלה מהנוסעים היהודים.
אחד מאלו המזכיר את קבר זה, ואת גודלו, הוא ר’ ירוחם פישל שביקר בדמשק בשנת תרי”ט (1859) וכותב: “וספרו לי כי סמוך לשם יש קבר אחד ארוך שמונים אמות ואומרים ששם קבור שם בן נח, ולו נגלו תעלומות”, ולעדותו הנדירה ולמדרש שיצוטט בהמשך דבריו נקדיש יריה נפרדת.
[1] עם זאת, כפי שמציין דיויד שפירו, ניתוח ביקורתי של תיאורו מעלה אי-בהירות באשר למיקומו המדויק. בעוד שסופר מציין כי המקום ממוקם “על הר אחד” באזור הר הלבנון, הוא מוסיף תיאור נוסף, העומד לכאורה בסתירה, לפיו הקבורה התקיימה “במערה אחת”. תיאור זה מהווה חריגה מעדויות קודמות של עולי רגל, אשר מתארים באופן עקבי קבר יחיד המתאפיין באורכו החריג.
[2] מסורות נוספות למיקום קברו של שם בן נח כוללות את האתרים הבאים: 1. דרום ישראל: קבר ליד הכפר הערבי סואידאן הסמוך לנגבה, בקרבת מבנה משטרה מצודת יואב. 2. מצרים: קבר בתוך קאהיר, ברובע באב זואילה, במסגד אבן אלבנא. מבנה זה שימש בעבר כבית כנסת של קראים, עד שהחליף אלחכאם מבית פאטימה הפך אותו למסגד במאה ה-11. לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]