ראיתי אתמול את זוהר ארגוב על במה. זה חלום שלא האמנתי שאי פעם יתגשם
זה היה ערב היסטורי. אירוע שעשוי, אולי, לשנות חלק מתעשיית המוזיקה בישראל, לא פחות. על הבמה בהאנגר 11 שבנמל תל אביב הופיעו אמש חברי “הפרויקט של רביבו” במופע משותף עם זוהר ארגוב ז”ל, 37 שנה אחרי שהלך לעולמו ב-6 בנובמבר 1987. כלומר “רביבו” הופיעו עם דמותו של זוהר ארגוב, עם אוואטר דיגיטלי דו-ממדי שלו, שהוקרן על מסך שקוף ונראה מוחשי ואמיתי עד כמה שהטכנולוגיה כיום מאפשרת. דמות שנראתה כמו זוהר, שרה כמו זוהר, דיברה כמו זוהר, זזה כמו זוהר, היתה לבושה כמו זוהר והתנהגה כמו זוהר. בין השירים, כמו במחזמר שנכתב ותוסרט מראש, הדמות שוחחה עם הקהל ועם ה”רביבוס”, כולל ההומור שאפיין את ארגוב המקורי, החליפה תלבושות ואפילו ענדה על החולצה סיכת חטופים. יותר מכך, הדמות הדיגיטלית שהוצגה על גבי מסך, הקרינה לקהל כריזמה, שהזכירה את הכריזמה שהקרין בזמנו זוהר ארגוב החי.
מדובר בהישג פנומנלי שעליו חתום אדם בשם זוהר. זוהר רבינוביץ’, סמנכ”ל התוכן של חברת B.Y הפקות, המוח שמאחורי המופע המדהים הזה, היוזם והבמאי שלו. החברה שלו יצרה את הויזואליה של האוואטר. את השירה של זוהר, שבלעדיה כמובן אין מופע, יצרה חברת Session42 של אודי ענתבי, בהובלת המוזיקאי טל פורר. שאפו גדול לכל העוסקים במלאכה, שנמשכה שנתיים. בזכותם הקהל נהנה אמש לשמוע את “זוהר ארגוב” שר עם ניר ורביב בן מנחם ואלירן צור את “הפרח בגני”, “ים של דמעות”, “אלינור”, “בדד”, “מה לך ילדה”, “צל עץ תמר ואור ירח”, “סוד המזלות”, “כבר עברו השנים”, “מרלן”, “ברצלונה”, “כמו שיכור”, “להיות אדם”, “בלילה”, “עוד יום יבוא”, “היו זמנים”, “תן לזמן ללכת”, “צועניה נפלאה” ועוד ועוד, עד לשירים ש”זוהר ארגוב” ביצע לראשונה כמו “שירו של שפשף”. מרגש במיוחד היה הביצוע ל”שב אל אדמתי”, השיר המספר על עליית יהודי תימן לישראל, שיצר אביהו מדינה עבור להקת “צלילי העוד” והפך למזוהה בעשור האחרון עם “הפרויקט של רביבו”.
Post Comment