תלמידו של הגרא”ז שמונה לרבה הנערץ של יהדות לבנון

תלמידו של הגרא”ז שמונה לרבה הנערץ של יהדות לבנון | מסע חייו המופלא

הגאון רבי בן ציון הלוי ליכטמן, יליד תרנ”ב (1892) מבראילוב שבאוקראינה, היה דמות מרכזית בחיי הקהילה היהודית בביירות, לבנון. צאצא למשפחה חסידית מכובדת, למד בישיבות הליטאיות המובילות של זמנו – סלבודקא, מיר, ראדין וסלוצק. כ’קבר רשב”י’ במירון – ‘הקבר הקדוש’ בצידון | קדושה בלב לבנוןחשיפה: מצבו של קבר זבולון בצידון בשנים האחרונותכשצה”ל שיפץ את המקומות הקדושים ליהדות ב… צידוןלא רק צה”ל: העירייה הלבנונית ששיקמה אתרים קדושים ליהודים לאחר הסמכתו לרבנות על ידי מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר, שימש כר”מ בזוועהיל וכרב העיירה פאלין באוקראינה.
בשנות ה-20 של המאה ה-20, עלה הרב ליכטמן לארץ ישראל. בירושלים נישא לאסתר אהובה, ושימש בתפקידים תורניים שונים. היה זה לאחר שרבה הראשון של ארץ ישראל הראי”ה קוק ורבי איסר זלמן מלצר הביעו את רצונם שיתיישב בארץ קבע ויכהן כרב.
המפנה המשמעותי בחייו התרחש בשנת תרצ”ב (1932), כשעקר לביירות ושימש כרבה הראשי של הקהילה ואב בית הדין. הרב ליכטמן היה מקובל על העדה האשכנזית והספרדית כאחד, ונחשב למנהיג הרוחני של כל יהודי לבנון. פעילותו חרגה מגבולות הקהילה המקומית – הוא היה פעיל בענייני ארץ ישראל, נפגש עם ראשי תנועות אגודת ישראל והמזרחי, עם מנהיגים נוצרים-מרונים, ותמך במוסדות תורניים בישראל.
הרב ליכטמן התנגד לפרצות בדת, כמו התקנת רמקול בבית כנסת בשבת.
בשנת תש”ד (1944), הרב ליכטמן אירח את הרבי מבעלזא ואחיו הרבי מבילגוריי בדרכם לארץ ישראל, ומסתבר שגם את מרן הרב מבריסק שעלה לארץ (ארבע שנים קודם לכן) דרך ביירות.
קהילת ביירות תמכה ברב ואפשרה לו להקדיש את זמנו ללימוד תורה, כפי שהעיד בהקדמה לספרו “בני ציון”.
חלק ב’ של הספר יצא בדפוס שלמה אליהו בביירות, והשלישי והרביעי בדפוס האחים מהדב בביירות. בסוף חלק ג’, הרב מזכיר את תומכיו, ביניהם נשיאי העדה ונכבדי הקהילה כמו הגביר יעקב ספרא, אביו של הגביר אדמונד ספרא. גאב”ד אונגוואר, הגאון רבי מנשה קליין, מחבר שו”ת “מִשְנֶה הלכות”, התכתב עם הרב ליכטמן בסוגיות הלכתיות שונות.
הרב קליין מכנה את הרב ליכטמן בתארים נכבדים כגון “בני ציון המסולאים בפז”, “לא אניס ליה כל רז”, “הרב הגאון המפורסם”, ומציין את תפקידיו כרב וראב”ד בבירת לבנון ובירושלים, ואת היותו מחבר ספר “בני ציון”.
למרות מצבו הכלכלי האיתן בלבנון, שאף הרב ליכטמן לחזור לישראל ושלח את בניו לשרת בצה”ל. בשנת תשי”ט (1959), בעקבות רדיפות הערבים, חזר עם משפחתו לירושלים.
בעיתון ‘מעריב’ מתאריך 30 אוגוסט 1957 למניינם סוקרו דבריו של ראש ממשלת לבנון שהכריז כי ישראל היא אויב מספר אחד של הערבים ובמקביל את קבלת ספרו של הרב ליכטמן שהודפס באותה שנה בלבנון אצל שר הדתות זרח ורהפטיג.
הרב ליכטמן נפטר בי”ב באדר תשכ”ד (1964) בירושלים ונקבר בהר המנוחות. על מצבתו הוזכרה רבנותו בפאליען ברוסיה ובבירות. מורשתו העיקרית היא סדרת הספרים “בני ציון” על שולחן ערוך אורח חיים, שזכתה להסכמות מגדולי ישראל.
בנו ר’ יוסף יזם הדפסה מחודשת של הסדרה בשנת תשנ”ה בירושלים, בסיוע אדמונד ספרא, יליד ביירות.
דמותו של הרב בן ציון ליכטמן ממשיכה להשפיע על עולם התורה וההלכה. מורשתו מהווה עדות חיה למנהיג רוחני שידע לגשר בין עולמות ולהותיר חותם בר-קיימא על הקהילה היהודית בלבנון ומעבר לה. לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]