אחים במלחמה? כך תלמדו אותם לפתור סכסוכים בהבנה
זה לא יאומן, אני רק רוצה לשבת בספה בנחת ושוב זה קורה. קריאה חדה קוטעת את השלווה הקסומה: “די, אמא, הוא מציק לי”. בכל פעם שהילדים מתחילים להתקוטט, אני חוזרת למושב המכובד של השופטת בדימוס. כשופטת הרשמית, החוקרת והתובעת אני חשה טובעת, כמו עוד משרה מלאה בתוספת לזו הקיימת מחוץ לבית. בין האזנה לעדויות דומעות, סינון חצאי אמיתות וזימון קמצוץ של סבלנות שלא בטוח קיים בי, אני מתחילה לאבד את הרציונל מעבר לוויכוחים, ומאבדת את הראש בניסיון ללמד אותם על פתרון סכסוכים. אז למה הריבים האלה קורים לעתים קרובות כל כך – ואיך אנחנו, כהורים, יכולים ללמד אותם להתמודד עם קונפליקטים בטוב לב?
•
למה הם כל היום רבים?
ריבים בין אחים זה תופעה נורמלית ולמעשה, נדיר למצוא אחים שלא רבים. הם גדלים יחד, לעתים קרובות חולקים מקום, צעצועים ותשומת לב, והכל תוך כדי ניסיון לגבש זהות עצמית. לקונפליקט בין אחים יש הרבה מה לעשות עם תחרות וגבולות. לילדים קשה לשתף, ועוד יותר קשה להם לשתף אתכם- ההורים. אז כשהוויכוחים האלה פורצים, זכרו: זה לא בהכרח סימן לטינה לכל החיים או לכישלון מצדכם. זה טבעי ואפילו מזמן כמה שיעורים חברתיים חשובים – אם מטפלים בזה נכון.
הישארו רגועים (אפשר גם לזייף רוגע, אם יש צורך)
זה מפתה לקפוץ פנימה בקול רועם: “מה קורה כאן?” אבל זה עלול לגרום למצב להתחמם יותר. ילדים יכולים לחוש אם אתם כועסים, וזה יכול להסלים את המצב עוד יותר. נסו לגשת לקונפליקט בהתנהגות רגועה – גם אם אתם בדיוק בדרך לכוס קפה הנחשקת. הגיבו ברוגע כדי שהילדים יראו מודל לתגובה רגועה.
הימנעו מלשחק את תפקיד השופט
כשאתם ממהרים להכריז, “אף אחד לא מקבל קינוח עד ששניכם תגידו סליחה!” אתם מפספסים את ההזדמנות ללמד אותם באמת על רגשותיהם של אחרים ועל הדרך לפתור קונפליקטים מתוך שיטת ההבנה. כלומר, העונש כאן עובד כפתרון מהיר, אבל הוא עשוי להיות שטחי ולא בהכרח יוביל להבנה עמוקה של מה שגרם לקונפליקט מלכתחילה.
עודדו הקשבה פעילה
כשהילד שואג, “הוא לקח את העיפרון שלי!” שאלו את אחיו בעדינות: “האם אתה יכול לספר לאחיך למה היית צריך את זה?” בקשו מכל ילד לחזור על מה שהשני אומר. זה יכול להרגיש מביך בהתחלה, אבל זה מעודד הבנה. פתאום, לא מדובר רק ב”ניצחון” אלא בהבנה כיצד מעשיהם השפיעו על האדם האחר. מיומנות זו אינה קלה לילדים. התחילו ובהמשך הם ילמדו להביע אמפתיה מעצמם.
במקום להתמקד ב”אתה” תתמקד ב”אני”
לעתים קרובות, קונפליקטים מתגברים כאשר ילדים מתחילים עם “אתה תמיד…” או “אתה אף פעם לא…” במקום זאת, הנחו אותם לעבור להצהרות ‘אני’: “אני מרגיש”. “הרגשתי מוטרד כשהשתמשת בטושים שלי בלי לשאול”, זו יכולה להיות דרך רבת עוצמה לתקשר גם במצבי פגיעה, ללא האשמות. זה אולי נשמע קצת רובוטי בהתחלה, אבל ברגע שילדים מבינים את זה, זה כלי שהם ייקחו לבגרות ויעזור להם לפתור סכסוכים.
עבודה על פתרון בעיות ביחד
עודדו את ילדיכם לחשוב יחד על פתרונות. אם הם מתווכחים על המקום הטוב ביותר על הספה, שאלו, “איך נוכל לפתור את זה?” או “מהי דרך הוגנת לפתור את המריבה?” זה יכול לעזור לילדים לראות שיש להם את הכוח לפתור קונפליקטים באופן עצמאי ושהרעיונות שלהם חשובים. הם ירגישו מועצמים, ומי יודע – אולי תצאו לחופש מתפקיד השופט, לעתים קרובות יותר.
אל תכריחו לבקש סליחה
זה מפתה לגרום לילדים להגיד “סליחה” ולהמשיך הלאה, אבל זה יכול לפעמים להוביל להתנצלויות חלולות. במקום זאת, נסו להסביר להם את ההשפעה של מעשיהם. עודדו אותם להתנצל כשהם חשים חרטה אמיתית, ואפשרו לזה זמן. אל תאכפו אמירת “סליחה” מיידית, אלא למדו אותם להתנצל ולהביע חרטה כנה.
חגגו את הפיוס (כן, באמת!)
כשהם אכן מצליחים לפתור סכסוך בעצמם, תעשו מזה עניין גדול. בין אם מדובר בחלוקת שוקולד או סתם באמירה: “אני גאה בשניכם שהסתדרתם”, חיזוק חיובי מעודד אותם לחזור על ההתנהגות.
למדו אותם לקחת הפסקה
בדיוק כמו מבוגרים, לפעמים ילדים צריכים רגע להתקרר. אם אתם רואים שהשיחה מתנהלת במעגלים, הציעו הפסקה קצרה כדי שהם יוכלו להירגע. אתם לא מתעלמים מהנושא; אתם נותנים להם מקום לחזור עם מוח צלול יותר. זה גם מלמד אותם שזה בסדר לצעוד אחורה בלהט הרגע – מיומנות שמועילה להם הרבה מעבר לוויכוחים של ילדות.
הזדהות עם המאבקים שלכם
לפעמים זה מועיל לשתף קצת על האופן שבו גם אתם מתמודדים עם קונפליקטים. שיתוף כמו: “כשאני לא מסכימה עם אסתי- אחותי, אני מנסה להקשיב ולחשוב על נקודת המבט שלה, גם אם היא קשה”. כך הם ילמדו שקונפליקטים וויכוחים הם חלק נורמלי מהחיים. זה גם מרגיע אותם לדעת שאפילו מבוגרים צריכים לעבוד על פתרון קונפליקטים ביעילות.
זכרו שהם לומדים – וכך גם אתם
לבסוף, היו סבלניים עם עצמכם- ללמד ילדים להתמודד עם ויכוחים בטוב לב זה לא משהו שקורה בן לילה. זה מורכב ובימים מסוימים אתם עלולים לחוש שאתם נכשלים במשימה. אבל כל פיסת הדרכה שאתם נותנים לילדים – כל רגע של הזדהות, כל טיפ להקשבה – עוזרים להם לבנות את הכישורים האלה טיפין טיפין.
Post Comment