הנשיא הרצוג במליאה: “צריך לפעול להרחיב את השותפות בנטל”

בפתח מושב החורף, נואמים נשיא המדינה, ראש הממשלה ויו”ר האופוזיציה, נאום פתיחת המושב.
הנשיא הרצוג היה ראשון הנואמים, בפתח דבריו אמר: “המעמד החשוב הזה, מתקיים בצילן של הלוויות רבות, כואבות, שוברות לב, בהן ליווינו בימים האחרונים למנוחת עולמים רבים, רבים מדי, מבנינו – חיילים ואזרחים – שנפלו ונרצחו במערכה הקשה. ובצילו של יום זיכרון צורב אותו צינו אתמול – לחללי ונרצחי מאורעות שבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם”.
“לפני שנה”, הוסיף הרצוג, “פתחנו את מושב הכנסת כשאנחנו מוכי יגון, ובעיקר – תחת ההלם והזעזוע של התופת. היום, כשאנחנו בעיצומה של מערכה בחזיתות שונות ומאיימות; אנחנו כבר מבינים ומפנימים היטב מהי תכנית העל של אויבינו בציר הרשע: לקרוא תיגר על נצח ישראל והעם היהודי, ולהשמיד את מדינת ישראל והחברה הישראלית באמצעות מתקפה מבחוץ ומבפנים. לשם כך הם ביקשו לרסק את האמון של הישראלים בעצמם ובמדינתם. על הנושא הזה – משבר האמון הישראלי; והאחריות שחלה גם עליכם – חברות וחברי כנסת ישראל – לשקם ולבנות את האמון, אני מבקש לדבר בפניכם היום”.
“מכובדי”, אמר הרצוג, “ממצאים מודיעיניים רבים, מצביעים על כך שתפיסת ציר הרשע האיראני ושלוחיו רבי-המרצחים, מציבה בלב המהלך לחיסולה של ישראל את הצורך לפרק את האמון הישראלי, באמצעות: שחיקת האמון של הישראלים בצבא ההגנה לישראל ובכוחות הביטחון; פירוק האמון של הישראלים במדינה ובמוסדותיה; דחיפה למשברי אמון חוזרים ונשנים בינינו לבין בעלות הברית שלנו בעולם – במיוחד ארצות הברית – בעלת בריתנו הקרובה ביותר; ופרימת האמון בתוכנו – זה בזה – כעם, כקהילות וכחברה”. “במובנים אלה”, טען הרצוג, “טבח שבעה באוקטובר – והפשעים המפלצתיים והאכזריים של חמאס – היו שיא-הצלחה עבורם, לא רק מבחינת עוצמת הקטל הנורא, אלא גם כנקודת משבר קיצונית – באמון בין האזרחים – לצה”ל וכוחות הביטחון שלנו, ובאמון בין חלקים גדולים בעם – למדינה עצמה”.
לדבריו, “שבעה באוקטובר לא היה נקודת התחלה מבחינתם. אויבינו עשו מאמצים ניכרים כדי ללבות בכל דרך את העימות הפנימי בתוכנו – הן בתקופה שקדמה לטבח, והן בשנה האחרונה. הם ביקשו לפגוע אנושות באמון הפנימי שלנו, ותיארו זאת כ”התפוררות הישראלית”. יש סיבה שאויבינו כיוונו לפירוק האמון הישראלי. האמון בעצמנו, בעמנו, במדינתנו, היה תמיד קו-בלימה מרכזי ביותר עבורנו. וכאשר האמון מתערער, כאשר היסודות מתערערים, האומה בסכנה. זו הנוסחה, במובנה הבסיסי ביותר”.
“האסטרטגיה של אויבינו”, המשיך הרצוג בנאומו, “נשענה על תפיסה פשוטה: אובדן אמון משמעו פגיעה ברוחו של כוח המגן ובהיקפי ההתייצבות להגנת המדינה. אובדן אמון משמעו שחיקת החוסן האזרחי והמעורבות החברתית. אובדן אמון משמעו פגיעה קשה בכלכלה ובמשק, הגירה שלילית ונטישת המדינה. אובדן אמון משמעו השפעה דרסטית לרעה על הכל. כל תחומי החיים. אובדן אמון משמעו פגיעה אנושה בנו – כעם וכמדינה”.
“ולכן מכובדי”, הוסיף הרצוג: “תוכנית הפעולה של אויבינו – לשבירת האמון הישראלי – מחייבת אותנו לפעולה דחופה וברורה נגדה. זו למעשה אזעקה להנהגה בישראל ולחברה הישראלית כולה – בשעתנו הקשה ביותר, שיכולה וצריכה להיות גם שעתנו היפה ביותר. זו גם קריאת השכמה לכם: חברות וחברי כנסת ישראל, נבחרי הציבור”.
“המילים האלה”, אמר הרצוג, “אולי לא נעימות ולא נוחות, אבל אני אומר לכם את זה בצורה מפורשת, ומשמיע בכך את קולם של ישראלים מכל גווני העם – תומכי קואליציה ותומכי אופוזיציה – ושל אלפי בנות ובני משפחות שכולות שפקדתי השנה: לא ניתן להשיב ולבסס אמון לאורך זמן, אם לא תורידו את הטון, ותנמיכו את הלהבות גם בבית הזה. חייבים להפסיק את ההפקרות וקלות הדעת שבהן נזרקות לחלל האוויר – במרחב הציבורי וגם בין כותלי המשכן הזה – אמירות פוגעניות, מתסיסות, חסרות אחריות, גסות-רוח ורוויות שנאה”.
“אין חולק”, אמר הרצוג, “על כך שבמליאה הזאת, ובבית הזה, כמו בכל חברה דמוקרטית וחופשית: אפשר ואפילו חובה להתווכח על הכל, אפשר ואפילו חובה לדון ולחלוק על הכל; אבל צריך לדעת איך! אתם חברי כנסת ונבחרי ציבור באחד המשברים הכי גדולים בתולדותינו. מוטלת עליכם אחריות כבירה – היסטורית: להתעלות לגודל השעה, ולהיות ראויים לגבורה, להקרבה ולמסירות הנפש. אנחנו חייבים להשיב את האמון, וזה חייב להתחיל בין כותלי הבית הזה”.
“אני מבקש”, אמר הרצוג: “להשמיע את הקול החשוב הזה כאן – בלב מליאת הכנסת – כיהודי, כישראלי וכנשיא; כמי שפוגש ומדבר ברמה יומיומית ממש עם משפחות חטופים; וכמי שיחד עם כל בית ישראל – חרד ודואג לשלומם, נדרך מכל ידיעה אודותיהם, ומזיל דמעה – על מי שחזר ועל מי שלא.”
עוד הוא הוסיף ואמר: “אני יודע שגם במליאה הזאת – אין אדם שלא תופס כמה זה דחוף. אין אדם שלא מזדעזע מעצם המחשבה על עינויי התופת שהם עוברים. אין אדם שלא מבין שההתנהלות של אויבינו בנוגע לחטופים – כולל המידע והסרטונים שהגיעו אלינו מארגוני הטרור – מטרתם לשבור את רוחנו ואת אמוננו – במדינה וזה בזה. אני אומר שוב: אין מחלוקת בעם על החובה להשיבם הביתה”.
“צעד חיוני נוסף” – אמר הרצוג: “בדרך להשבת האמון, שאף הוא חלק מרכזי ביותר ממטרות המלחמה, נוגע להצלחת כוחותינו במערכה הכבדה. היסוד הבסיסי ביותר שעליו נשען החוזה בין האזרח למדינה – הוא האמון שלו בהגנה שמדינתו מספקת לו. הדרך עוד ארוכה, אבל כבר כעת ניתן לומר שעל אף המכה הקשה שספגנו בתחילת המערכה, הגענו להישגים מרשימים; ובהם חיסול של הבכירים והמסוכנים שבאויבינו, פירוק תשתיות טרור עצומות, ושיקום ההרתעה הישראלית – מקרוב ומרחוק. אני מבקש להודות ולחזק מכאן את ידי לוחמי צה”ל וכוחות הביטחון ומפקדיהם – מאחרון האנשים בשטח ועד העומדים בראש הפירמידה; ולחזק את ידי הדרג המדיני – בהובלת ראש הממשלה, שר הביטחון והקבינט – כמילות התפילה: “שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ”.
“אויבינו ומבקשי נפשנו לא לקחו בחשבון את הרוח הישראלית האיתנה שמפעמת בנו; את הדם, היזע והדמעות שלנו; ואת האמונה העמוקה שלנו בצדקת הדרך. הם לא לקחו בחשבון את אחד הדורות המופלאים שידענו כעם, דור של אומץ, שליחות, נחישות, הקרבה, וערבות הדדית – שמוכיח את גדולתו גם בימים האחרונים, אשר גובים מכולנו מחיר כבד וכואב כל כך. אויבינו לא לקחו בחשבון את הצו החקוק על לוח ליבנו: להילחם על ביתנו הלאומי האחד; להילחם על הזכות להיות עם חופשי בארצנו; ולהילחם על ה’יחד’ הישראלי שלנו, על היותנו עם אחד במדינה אחת”.
כאן עבר הרצוג לדבר על הגיוס: “כחלק מבניין האמון שלנו, עלינו לתמוך בלוחמים ובמפקדים שלנו – בסדיר ובמילואים – ובמשפחותיהם! גיבורי ישראל נלחמים כאריות. העול על כתפיהם של חיילי הסדיר והמילואים ובני משפחותיהם כבד מאי פעם. זה מחייב את כולנו, ובוודאי אתכם חברי הכנסת, לפעול ולהרחיב את מעגל השותפות בנטל – נטל שהוא למעשה זכות עצומה – להגן על הבית של כולנו. לא באופן שייצור שנאה וקיטוב חלילה אלא ברגישות, בכבוד ובהקשבה, ומתוך הבנת גודל השעה”.
עוד הוא אמר: “אבן שלישית בבניין האמון, מחייבת אותנו ללמוד לעומק את שקרה לנו. על מדינת ישראל להתניע בהקדם תהליך של חקירה לעומק ולרוחב של המחדל והאסון הנורא של שבעה באוקטובר, באופן מהימן, בלתי מתפשר ובלתי תלוי, שיביא להפקת לקחים, ללקיחת אחריות, להסקת מסקנות, ולבניית אמון בין האזרחים למדינתם. אני חוזר על קריאתי לקיומה של חקירה כזאת באמצעות ועדת חקירה ממלכתית, בהרכב מקצועי ומגוון שיזכה לאמון ציבורי רחב ככל האפשר”.
“רביעית”, הוסיף הרצוג: “צעד הכרחי להשבת האמון הוא שיקום וחזרה של אזרחי ישראל שנעקרו מבתיהם – בהשקט ובביטחה. בניין האמון בין תושבי הדרום והצפון למוסדות המדינה מחייב מאמץ לאומי עליון, רב-שנים ורחב היקף. חמישית, ישנן קהילות רבות ומגוונות בישראל שאובדן הביטחון האישי היומיומי שלהן פוגע אנושות באמון שלהן ברשויות המדינה. אני מתכוון במיוחד לאתגריה המורכבים של החברה הערבית, ובהם נגע הפשיעה והאלימות שגבה ממנה רק השנה כ-200 נרצחות ונרצחים – כל אחד מהם הוא עולם מלא למשפחתו, לאוהביו ולקהילתו”.
הרצוג אמר עוד: “ולבסוף, השבת האמון בין הציבור למוסדות המדינה מחייבת חתירה להסכמות רחבות, במרחב הציבורי, וגם כאן – בבית המחוקקים שלנו. לפרלמנט הישראלי יש אחריות – לנהל דיוני עומק משותפים בנוגע לנושאים הכי קיומיים שלנו. לא פעם בשנים האחרונות האחריות הזאת לא מומשה, דבר ששחק באופן ישיר את אמונו של הציבור. דיאלוג ושיח מפרה – הן בתוך המשכן הזה, והן בין רשויות השלטון השונות, הוא אבן פינה לבניית האמון.”