לא רק צה”ל: העירייה הלבנונית ששיקמה אתרים קדושים ליהודים

לא רק צה”ל: העירייה הלבנונית ששיקמה אתרים קדושים ליהודים

אמש חשפנו את הודעת צה”ל בימים שלאחר כיבוש דרום לבנון במלחמת לבנון הראשונה, על ההחלטה לשפץ המקומות הקדושים בלבנון, כפי שדווח ב’דבר’ מתאריך 18 ליולי 1982. כ’קבר רשב”י’ במירון – ‘הקבר הקדוש’ בצידון | קדושה בלב לבנוןחשיפה: מצבו של קבר זבולון בצידון בשנים האחרונותכשצה”ל שיפץ את המקומות הקדושים ליהדות ב… צידון מסתבר, שחמישה ימים לאחר מכן, דווח העיתון לקוראיו, על עיריית צידון בכבודה ובעצמה שהצהירה על כוונתה לשמר ולשקם אתרים יהודיים חשובים בעיר, כפי שדווח כדלהלן:
“עיריית צידון הודיעה ליחידת הסיוע הישראלית לתושבי לבנון כי בדעתה לשקם ולשמר שלושה אתרים הקדושים ליהדות. בית הקברות היהודי הקיים מזה מאות שנים, בתי הכנסיות וקבר זבולון. העיריה הודיעה כי תדחיק מאזור בית הקברות את מאות הפלשתינאים שהקימו במקום מחנה פליטים ותדאג לשכנם במקום אחר.” (‘דבר’ 23 ליולי 1982).
בעיתון נטען שבית הקברות היהודי, אחד האתרים המרכזיים, סבל מפגיעה קשה והפך לנקודה אסטרטגית עבור כוחות עוינים:
“בית הקברות היהודי שוכן סמוך לשפת הים. בשנים האחרונות הקימו המחבלים בטבורו עמדת ירי. הם כרו בור והציבו בתוכו תותח שהוסתר מאחורי קיר של שקי חולץ מעמדה זו ירו לעבר ספינות חיל הים.” (‘דבר’ 23 ליולי 1982).
המצב בבית הקברות החמיר עוד יותר כאשר פליטים פלסטינים השתלטו על חלק מהשטח:
“הפלשתינאים הגעו למקום לפני כשבע שנים בעיקר מהכפר [לא ברור המילה] ובנו על חלק מהקברים את מחנה הפליטים. הקברים שמשו להם יסודות לפחונים וצריפים וכן כשולחנות ומדפים לאחסון מצרכי מזון, כלים וחפצים. חלק מהקברים נופצו והמצבות הושחתו בעיקר כאלה שאותרו במגיני דוד (‘דבר’ 23 ליולי 1982)..”
למרות המצב הקשה, משפחה יהודית אחת נשארה בצידון והמשיכה לפקוד את קברי יקיריה:
“בני משפחת הלוי המשפחה היהודית היחידה שנותרה בצידון, ספרו השבוע כי למשפחתם חמישה קברים במקום, ובני המשפחה נהגו לעלות על קבר יקיריהם גם בעת שהמחבלים שלטו במקום, אולם לדבריהם של שתי אלמנות המשפחה רינה ויפה הפלשתינאים לא הטרידו אותן. כאשר נודע למשפחת הלוי כי פלשתינאים התמקמו בבית הקברות והשחיתו קברים. הם פנו אל שלטונות צידון בבקשה להעתיק את הפלשתינאים מעל קרקע השייכת לקהילה היהודית ונדחו.” (‘דבר’ 23 ליולי 1982).
בית הכנסת העתיק של צידון, אתר היסטורי חשוב נוסף, גם הוא עמד בפני שינויים באותם הימים:
“מבית הכנסת של צידון שנבנה כפי שמספרים בקהילה בתקופת בית שני יפונו ארבע משפחות פלשתינאיות שפלשו לתוכו. תשמישי הקדושה שהיו בבית הכנסת ונתגלו על ידי לוחמי צה”ל שטיהרו את המקום, יועברו למשמרת בבית הכנסת ליוצאי לבנון בעיר התחתית בחיפה עד שישוקם בצידון.” (‘דבר’ 23 ליולי 1982).
קבר זבולון, אתר עלייה לרגל מסורתי, גם הוא זקוק לשיקום נכתב בעיתון:
“קבר זבולון עומד על תילו בין חרבות של בית גדול שנפגע בהפצצות וקרס תחתיו. קירותיו ותקרתו סדוקים ויש צורך בשיפוצו. אל קבר זה נהגו יהודי צידון והסביבה לעלות מידי שנה כדי לשטוח את תחינותיהם.” (‘דבר’ 23 ליולי 1982).
למרות המאמצים לשמר את המורשת היהודית, האווירה בקרב הפלסטינים בצידון נותרה מתוחה:
“האווירה בקרב הפלשתינאים בצידון עויינת, והנשים וכן הילדים עושים לליבוי היצרים. ‘אנחנו רוצים לחזור לפלשתין ולירושלים’ צעקה צעירה לעבר קבוצת ישראלים, שבקרה במקום. לדבריה בעלה נעצר בחשד להשתייכות לאל פתח ‘לא רוצים אותנו בשום מקום ואין לנו לאן ללכת. אנחנו רוצים לחזור הבייתה.'” (‘דבר’ 23 ליולי 1982).
עם זאת, ישנם ניסיונות לפתור את בעיית הפליטים באופן מקיף יותר:
“ד”ר ניסים דנה ששימש עד השבוע האחרון יועץ בעניינים ערבים ליחידת הסיוע בצידון, אמר לי, כי שוחח לאחרונה עם מנהיגים ונכבדים ערביים רבים בדרום לבנון, בהם עם יו”ר הפרלמנט הלבנוני לשעבר וכן עם פרנסי העיר צידון והם הביעו נכונות לסייע בפיזורם של כ-150 200 אלף פליטים פלשתינאים בקרב כפרים ערביים ברחבי לבנון”. (‘דבר’ 23 ליולי 1982).
התפתחויות אלו מדגישות את המורכבות של המצב בלבנון ואת האתגרים הרבים בשימור המורשת היהודית באזור, תוך התמודדות עם המציאות הפוליטית והחברתית המורכבת. לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]