הטקסט העתיק שמפתח חשיבה עצמאית, מקורית ופורצת דרך גם לבוגרות סמינרים
בחורות צעירות המסיימות את לימודיהן בסמינר חוות חלל ריק שנפער בחייהן. ההתפתחות המקצועית שלהן בנסיקה אדירה. הן רוכשות מקצוע, לומדות לימודים גבוהים, נפגשות עם ידע רב ומרתק, אך שכלול האישיות שלהן כאשה מאמינה ותורנית- נעצר באמצע הדרך.
“גדלתי בסמינר ליטאי חזק וכל זמן שהייתי תלמידה העמקתי מאוד בלימוד התורה, פרשנים, נביאים, למדתי לפתוח ספר, לשאול שאלות, אלו היו שנים אינטנסיביות של למידה משמעותית וממש ‘שחיה’ במקורות חז”ל מעוררי השראה, לימודים שבנו את האישיות שלי ותרמו לי רבות, אבל לקראת סיום השנים האלה, בתקופת היציאה לשידוכים – התהליך נגדע באיבו. אני מרגישה פתאום שאני כמו דג בלי מים. מחפשת שלולית מחוץ לאקווריום להרוות בה את צמאוני”.
את התיאור הכנה ואפילו קצת פואטי הזה, מתארת שולי אביטבול (לבית מזרחי), מורה, מרצה, בוגרת תואר שני במחשבת ישראל, ומי שעתידה להנחות את תכנית ‘מופת’ מבית מדרשת אותות.
אך התיאור הזה יכול להתאים כמעט לכל צעירה שאהבה והתחברה ללימודי הקודש בתיכון וכעת כסטודנטית מוצאת את עצמה ללא מסגרת רוחנית. “בבית בו גדלתי, כבת לאמא רבנית מוערכת – הרבנית ימימה מזרחי, פתיחת הספר, כאישה, היתה מאז ומעולם מענה לכל קונפליקט ושאלה. עם יציאתי לעולם, הבנתי עד כמה הגישה הזו היא מתנה שלא מובנת מאליה בכל זירה” מוסיפה שולי.
לפרטים אודות התכנית >>
את הוואקום שנוצר בשנים הללו מבקשת למלא ורדית רוזנבלום, מנהלת מדרשת ‘אותות’ מבית מכללת הרצוג, עו”ד וטוענת רבנית במקצועה, חברת סגל במכון מנדל למנהיגות ומלווה נשים חרדיות במגוון תכניות לפיתוח מנהיגות בחברה החרדית.
התוכנית שתפעל בימי רביעי אחר הצהריים במרכז העיר ירושלים, תתן מענה לכל אותן צעירות שמרגישות שיש להן רגל אחת קצרה. יש רגל אחת שאותה הן ביססו בשנים האחרונות, והיא הרגל שקשורה לבקיאות והתמצאות בעניני עולם. אך הרגל שאמונה על ההתפתחות התורנית והרוחנית שלהן נשארתקצרה.” מסבירה ורדית את הרציונל מאחורי הקמת המדרשה, שבמסגרתה יוצאת התכנית לפועל.
כנסו לפרטים אודות התכנית >>
“האתגר עימו אנו נדרשים להתמודד בדור השפע שלנו, הוא כיצד להמשיך ‘להעלות בקודש’? כיוון שעם השנים אתגרים רבים קיבלו מענה. הרבה יותר ‘קל’ במובנים מסויימים לנהל היום אורח חיים חרדי מאשר בעבר. דרישות כשרות וצניעות, תרבות פנאי, והשכלה גבוהה, התגבשו בפורמט חרדי. אך האתגרים לא נעלמו, הם רק שינו צורה. מהמורות שלי בסמינר כנערה, למדתי אהבת תורה מהי, ומהן שאבתי את הרצון המובהק להיות חלק ממודל בו אני תומכת בלימוד התורה של בעלי.
שאלתי את עצמי, איך הן גייסו אותי, מה עבד להן שאני יכולה ללמוד מהן ולהנחיל לדור הבא, על אף המורכבות השונה שלו. ככל שביררתי את הנקודה יותר ויותר, הבנתי כי לקיחת אחריות אישית היא הנקודה המהותית. ולכן כשנקלעתי לסיטואציות בהן אני הייתי זו שצריכה תבונה כדי להכריע איך להתמודד ומה לעשות, הכלים שקיבלתי ועמוד השדרה התורני שבניתי לי במעלה הדרך, הם שנתנו לי כח. כמעט כל אחת מחזיקה היום את כל העולם בכף ידה. גם הקהילה החזקה ביותר לא תסייע לאדם הפרטי במבחנים האישיים שעימם הוא מתמודד. רק חיזוק הכח והרצון הפנימי לבחור בטוב”.
ורדית משתפת כי המסקנות הללו הן שכיוונו אותה להקמת המסגרת שתתן מענה איכותי לצעירות.
“במסגרת לימודיי להיות טוענת רבנית, פגשתי את הגמרא לראשונה וגיליתי בה כלים לשיקול דעת בעולם מסובך ואפילו מודרני. נחשפתי לאוצר בלום של ידע ועומק. האפשרויות הקיימות בעולם היום, כמו למשל הבינה המלאכותית, עומדות להציף את העולם בידע ויכולות, והדבר היחיד שאנחנו יכולים להעניק לבני ובנות הדור הצעיר הוא כלי להפעלת שיקול דעת תורני, מה שבמחוזותינו מכנים ‘שכל של תורה’. הן צפוייות להתמודד עם שאלות שדור ההורים כלל לא מכיר, ובטח שלא יודע לתת עליהן תשובה. היכולת לתת אמון, מהי אמת מוחלטת, מערכות יחסים, כל מושגי היסוד שלנו מתערערים. בעולם התורה נמצאות כל התשובות לבעיות הללו.
בתוכנית מופת, נלמד דרכי עבודה ודרכי חשיבה שיתנו לבנות כלים להתמודד עם האתגר הזהותי והרוחני שרובץ לפתחן . אני לא רוצה לגדל ילדים צייתנים אלא לגדל דור בוגר שהולך בדרכי, בדרך ה’, לגדל ילדים תלמידים-חכמים, חושבים ונבונים.
“היציאה החוצה לעולם אחרי שנים חמימות בסמינר היא שוק מאוד גדול. עוד לפני הצורך להטען אפילו, נוצרת בדידות כלשהי כי את לא חלק מקהילה. אם את מרגישה ככה, את מוזמנת ללמוד איתנו בחבורה איכותית שגם תייצר לך פינה להעמקה בעתיד” מסכמת שולי אביטבול. “בחבורה שלנו נלמד בצורה אקטיבית ואף ניצור מהלימוד, נצא לכתיבה ונאריך את הרגל הקצרה שורדית תיארה בדבריה”.
לפרטים נוספים – כנסו >>
Post Comment