“למניין שאנו מונים כאן” | מניין השנים בעם ישראל בעבר ובהווה

“למניין שאנו מונים כאן” | מניין השנים בעם ישראל בעבר ובהווה

בתקופה הקדומה נהגו למנות את השנים עפ”י שנות מלכותם של המלכים. הכללים ברורים כיצד בדיוק מונים מתי מתחילה שנה ומתי מסתיימת, והם נמצאים בארוכה במסכת רה”ש (א’, א): הקובעת – “באחד בניסן ראש השנה למלכים”.
במקרא אנו מוצאים גם מניין של שנים לאירועים חשובים ומפורסמים כמו המניין לצאת בני ישראל מארץ מצרים. על שלמה המלך נאמר (מלכים א’, ו’, א) שהחל את בניית בית המקדש הראשון בשנת ארבע מאות ושמונים לצאת בנ”י מארץ מצרים. יציאת מצרים הייתה המאורע החשוב ביותר בתולדות עמנו ומן הראוי היה שמניין זה יהיה המניין היהודי המקובל, אך מסיבות לא ידועות השימוש במניין זה לא התמיד ועוד בתקופה הקדומה חדלו להשתמש בו.
מניין השטרות
מניין זה היה למעשה המניין הכללי הראשון בדברי ימי עמנו שהשימוש בו התמיד ברציפות כאלפיים שנה. תחילתו של מניין זה בשנת ג’ ת”נ (=3450) למניין יצירה שאנו מונים היום (ספט’ 312 לפני ספיה”נ). מניין זה נקרא גם “המניין למלכות יוון”, או “המניין הסלבקי”, או “המניין למלכות אלכסנדרוס”, והערבים בימי הביניים שקראו לאלכסנדר מוקדון “דו-אלקרנין” (בעל הקרניים) קראו למניין זה בשם “המניין לבעל הקרניים”.
המניין ליצירה
המניין לשטרות שימש כמניין חוקי בגולה לציון התאריכים בשטרות ובכל מעשי בית-דין (מכאן כינויו “מניין שטרות”) עד אשר ביטלו הרב דוד בן זמרה (=הרדב”ז) במאה ה-16 והנהיג במקומו כמניין חוקי את המניין לבריאת העולם –
המניין ליצירה – הנהוג עד היום. מעניין לדעת שדבר ביטולו של המניין לשטרות לא הגיע לכל תפוצות הגולה ונמצאו מקומות שהמשיכו להשתמש במניין זה עוד מאות שנים אחרי ביטולו עייי רדב”ז. נזכיר כאן את יהודי תימן אשר המשיכו להשתמש במניין שטרות עד לעלייתם ארצה ביימרבד הקסמים” אחרי הקמת המדינה.
מתי החלו לספור
אחר חורבן הבית השני (המאה השנייה לפיה”נ) חי התנא רבי יוסי בן חלפתא לו מייחוס החיבור החשוב ‘סדר עולם (עיין נדה מו, ב) ספר זה שימש כבסיס מוצק למניין השנים לבריאת העולם והוא המקובל כיום בכל תפוצות ישראל.
וכבר היו שקדמו לרבי יוסי ועשו ניסיונות כאלה ואחרים כפי שעשה (להבדיל) יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמות היהודים וכן נוצרים במקומות שונים ישסדו את מניין אנטיוכיה לבריאת העולם או מניין אלכסנדריה מניין ביזנטיון ועוד רבים אחרים. ומוקבל ישיש סביב ה-200 מניינים שונים לבריאת העולם, ולבסוף המוכר ביותר הוא המניין של רבי יוסי בסדר עולם שלו.
מניין זה לא נזכר במשנה אך בתלמוד הוא מובא לא בתור שימוש מעשי כמובן אלא כהוספה למניין השטרות. או למניין החורבן ועם הזמן הוא הפך למניין המרכזי והראשי של עם ישראל.
ההשווה בין סדר עולם למניין המקובל בעולם
כאשר נשווה תאריכי מאורעות עפי’ חשבון השנים המובא ב”סדר עולם” כני”ל, עם תאריכים הידועים לנו מההיסטוריה הכללית נגלה שלפעמים אין ביניהם התאמה. לדוגמא: חורבן בית ראשון אירע בשנת 3338 לפי “סדר עולם” (שהיא שנת 3340 למניין יצירה הנהוג היום) שנה זו מקבילה לשנת 421 לפנה”ס, בשעה שלפי ההיסטוריה הכללית ידוע שחורבן בית ראשון אירע בשנת 586 לפנה”ס חוסר ההתאמה נובע מכך שבעל “סדר עולם” מצא במקרא רק 52 משנות מלכותם של מלכי פרס בשעה שלמעשה נמשכה התקופה הפרסית למעלה ממאתיים שנה.
רק נבהיר אי-דיוקים וחוסר התאמה בתאריכי המאורעות אינם מפחיתים מערכו של “סדר עולם” ובוודאי שאין לבטל בשל כך את השימוש במנין זה. זהו מניין שנים מוסכם ומקובל בעמנו, הוא התקדש במסורת היהודית ואין לשנות בו מאומה.
שלושה מניינים בערבוביה
בתקופת הגאונים שמשו שלושה מניינים לבריאת העולם.
האחד – שיטתו של בעל ‘סדר עולם’ לפיו מונים שנים שלמות שחלפו עד שנת המאורע.
השני – המניין למולד האדם, המונה את השנים מא’ תשרי יום בו נברא העולם הנקרא מולד וי”ד (שישי ו-ו שעות)
שלישי – המניין ליצירה, במניין זה מונים את השנים החל מא’ תשרי שנה אחת לפני שנברא האדם, (בחישוב אותם ימים עד יום ו’ כיום בשנה חשובה שנה) הנקרא מולד בהר”ד (יום ב’ שעה ה’ ור”ד חלקים)
והנה למרות התנגדותם של גאוני בבל לשימוש במניין למולד בהר”ד ועל אף הוכחותיהם שהמניין הנכון הוא המניין למולד וי”ד, נעשה המניין למולד בהר”ד המניין הדומיננטי והמניין למולד וי”ד בטל ועבר מן העולם ואין צורך לומר שגם המניין לפי שיטתו של בעל יסדר עולם” אין איש משתמש בו היום.
*משוכתב מתוך קובץ שמעתין ג’ 154