הדף היומי בקיצור ובתמצות | בבא בתרא דף קכ”ד
דף קכ”ד
שבח ששבחו נכסים אחר מיתת האב-
שבחא דבידים- אם היתומים השביחו את הנכסים, כגון שבנו בתים או נטעו כרמים, אין הבכור נוטל פי שנים.
שבחא דממילא- אם הניח האב בהמה מוחכרת או מושכרת לאחרים, ושבחה ממילא (שאף שהאחרים חורשים ועובדים בה, כלפי היורשים שאין טורחים בה חשיב שבחא דממילא), ולא חסרי בה מזונא, או שהיתה רועה באפר שאין צריכים להאכילה, וילדה, לחכמים אין הבכור נוטל פי שנים, דכתיב “לתת לו פי שנים”, כמתנה דאינה מתנה עד שהגיעה ליד המקבל, ואינו יכול ליתנה לאחרים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ולרבי הבכור נוטל פי שניים, דכתיב “פי שנים” מקיש חלק בכורה לחלק פשוט, והפשוט נוטל אף בראוי, וכיון דהוי שבח דממילא הוי כאילו הוחזק בהם האב, (אבל בהשביחו יתומים אינו נוטל פי שניים, דלהכי אהני “בכל אשר ימצא לו”). (ולרבנן לומדים משם שנותנים לו את שני החלקים במיצר אחד כחלק פשוט, ונפקא מיניה שבמקום שיצא לו בגורל חלק פשוט יטול שם חלק בכורה, ואם יש ב’ בנים לא יטול הפשוט את השדה האמצעית, אלא יטילו גורל על השדות החיצוניות ויטול הבכור האמצעית עמה. ולרבי י”ל דהאי סברא נפקא ליה מהקישא. ורבי לומד מ”לתת” שאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי, ורבנן לומדים דין זה מ”לו” שאינו זוכה עד שיגיע לידו).
וכן נחלקו רבי ורבנן בשחת שנעשתה שיבלים או שפרחי הדקל נעשו תמרים דהוי שבחא דממילא.
וכן נחלקו לגבי חוב, שלרבי אם ירשו שטר חוב הבכור נוטל פי שנים, דכיון שהוא מוחזק בשטר הוי כשבח דממילא, אמנם במלוה על פה כיון שיכול לכפור אינו נוטל פי שנים. ונוטל פי שנים בריבית מעכו”ם.
ולחכמים לשיטת שמואל אינו נוטל פי שנים במלוה, ולא אמרינן דכיון שהמלוה נקיט שטרא כמאן דגביא דמי, ומא”י שלחו (קכ”ד:) שנוטל פי שנים במלוה, דכמאן דגביא דמיא, אבל אינו נוטל פי שנים בריבית, דדווקא מלוה כמאן דגביא דמי מחמת השטר, דהוי כמו משכון דנוטל פי שנים דבעל חוב קונה משכון, אבל ריבית אף שכתוב בשטר ועבר הזמן, מ”מ הוי ראוי שהרי לא היה שלו מעולם.
יתומים שיצא עליהם שטר חוב שאביהם חייב לאחרים (ומילתא באפי נפשה היא) הבכור נותן פי שנים מפני שכל הנכסים השתעבדו למלוה, ואם אמר איני נוטל פי שנים בירושה ואיני נותן פי שנים, אלא כנגד מה שאני נוטל, רשאי, ונפקא מיניה שצריך לתבוע את שאר היורשים, ואם אינו יכול לכופם מפסיד, וכן אם הלכו למדינת הים אין בית דין מורידים אותו לקרקע עד שישמעו מהי טענת היתומים.
דיקלא ואלים שגדל ונתעבה, או שהקרקע שירשו עלה בה שרטון וזבל ונתייפתה בכך, אף לחכמים הבכור נוטל פי שניים דעדיין שמו עליו.
ולענין הלכה (במחלוקת רבי וחכמים הנ”ל), לרבי חייא עשה כדברי רבי עשה כדברי חכמים עשה, דמספקא ליה אם הלכה כרבי רק מחבירו או גם מחבריו. לרשב”ם הספק הוא בכל מחלוקות רבי ורבנן. ולרב אסור לעשות כדברי רבי, דס”ל הלכה כרבי מחבירו, ועובר על “לא תטה משפט” דהא אם עשה אינו עשוי. ולרב מותר לעשות כדברי רבי דס”ל הלכה כרבי מחביריו. ולרבא אסור לעשות כדברי רבי, ואם עשה עשוי, דס”ל שמטין לפסוק כחכמים.
*מתוך ע’ תמצית הדף
Post Comment