איך הסנדל שנקרע בריקודים אצל הבעל שם טוב הביא את הברכה?
איך סנדל קרוע מביא את הברכה?
תלמידי הבעל שם טוב הקדוש רקדו בשמחת תורה, במשך שעות ארוכות בבית מדרשו של הבעל שם טוב הקדוש סביב ספרי התורה, מתוך דבקות ושמחה גדולה, ותוך כדי ריקוד נקרע סנדלו של אחד התלמידים.
בצער רב הפסיק התלמיד את ריקודו, וצערו הרב ניכר על פניו, את הריקודים הפסיד, וגם ידע שאין באפשרותו לקנות סנדלים חדשים מכיון שעני הוא.
ראתה זאת אדל הצדקת ביתו של הבעל שם טוב הקדוש, ראתה גם את צערו על פניו, נגשה אליו ושאלה: “אם תבטיח לי את ברכתך שאלד בן זכר בשנה זו, אתן לך תיכף ומיד נעלים חדשות, כך תוכל להמשיך לרקוד” התלמיד בירך אותה, והבטיח לה שבשנה זו תלד בן זכר.
הברכה התקבלה בשמיים, וכעבור תשעה חודשים נולד לה בן, ונקרא שמו בישראל ברוך.
ברוך גדל במחיצת סבו הבעל שם טוב הקדוש, וברבות הימים כונה רבי ברוך ממזיבו’ז.
ציונו נמצא בכניסה לאוהל הבעל שם טוב הקדוש במזיבו’ז.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש ‘צידה’ לדרך לשבוע טוב ומבורך
חג סוכות נגמר וגם שמחת תורה, נותרנו עם מטענים לשנה החדשה, אחד הדברים החשובים שכדאי שילוו אותנו לאחר חג הסוכות, הוא דברי תורתו של הבעל שם טוב הקדוש, על שניתן לזכות שענני הכבוד ימשיכו ללוות אותנו כל השנה.
הסוכה היא – שמירה ו’חיבוק’ מהשכינה הקדושה: שמחנו בסוכה, והרגשנו איך ענני הכבוד שומרים עלינו. המזגן, הספה ומכונת הקפה לא נכנסו לסוכה, הנוחות לא היתה משהו מיוחד, אבל, מכאן לומדים היכן ענני הכבוד ממשיכים ל’חבק’ ולשמור כל השנה.
התנאים בסוכה, גרמו לנו להתגמש ולהרגיש שאנו מוותרים על חתיכת ‘אגו’ שלא מקבלת ‘כבוד’ בסוכה, היה חסר לנו הנוחות שנראה שאנו ראויים לה, והחסר ה’אין’ – הביא לנו קצת ענווה!
דווקא המשך הישיבה בסוכה, הוא שהביא את השכינה לסוכך עלינו, ולתת לנו שמירה והגנה.
יש ענווה – יש שכינה: וזה עיקר מצות סוכה, שהאדם ירגיש ‘אין’ ושפל בעיניו, כי סוכה היא הוי”ה ואדנ”י, להיות בחינת אדנים, ואז הקב”ה משרה שכינתו עליו, כמו שכתוב:
“אשכון את דכא ושפל רוח” – הקב”ה כביכול שוכן בקרבו, והוא חלק מהבורא יתברך.
היכן הקב”ה לא יכול להשרות שכינתו? אין שכינה שורה במי שמתגאה, וחסרה לו מידת השפלות, עליו אומר הקב”ה: “אין אני והוא יכולים לדור” (סוטה, ד’) והקב”ה “מסתלק ממנו בודאי” ר”ל.
הכרת גדלות ה’ – מביאה לענווה: תחשוב ותדמיין את כוחו וגבורתו של בורא עולם, את גודלו ורוממתו אם תצא לטבע תוכל להתפעל בלי סוף, שכן מה אנו ומה חיינו לעומת בורא עולם, שברא שמים וארץ וכל אשר בה? ידמיין את עצמך עומד מול גלי הים, האם הוא יכול להוזיז איזה גל לאיזה כיון? האם אתה יכול לשנות את כיון הליכתו?
“אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם” – הקב”ה מושל ומשגיח על גלי הים שלא יעלו על הארץ, וכאשר גלי הים מתנשאים אל על, הקב”ה – משקיט אותם. ואם הקב”ה לא היה משקיט אותם, היינו רואים עוד תמונות של צונמי… וזאת, ודוגמא אחת מספיקה… כדי שנבין כמה האדם קטן מול כוחו וגבורתו של בורא עולם, הכל יכול ש’אין עוד לבדו’.
הענווה – שמירה ונוי לכל השנה: מכאן, אפשר להבין למה הבעל שם טוב הקדוש אהב את היהודים הפשוטים, שמקבלים עוול תורה ומצוות בענווה ושפלות רוח, עובדים את הקב”ה באמונה פשוטה, וגורמים לשמחה גדולה בכל העולמות העליונים, ונחת רוח ושעשוע לבורא עולם (ספר השיחות, תש”ו).
הגאווה – שקר ו’תעתוע’: יש שקיבלו את ניסיון הגאווה, כי התברכו ביתרונות שעלולים לגרום להתנשאות וגאווה, כגון: עושר וכבוד, חכמה וכישרונות ועוד, הם קיבלו ניסיון קשה! וראוי להם לשים תזכורת תמידית מול עיניים, ששום דבר לא באמת שלהם או מהם, והכל ‘מתנת שמים’ מתנת חינם בחסדי ה’ יתברך.
כח הבחירה – גאווה או שמירה לכל השנה? הקב”ה לא שולח לאדם ניסיון שלא יכול לעמוד בו… ומי שקיבל ניסיון כזה, מטרת הניסיון שדווקא דרכו יתקרב וידבק יותר בקב”ה, ודי בזה.
מי שקצת מתחזק במידת הענווה, זוכה למציאת חן בעיני אלוקים ואדם, וזלשמירה והגנה כל השנה…
משפט סיום, צדה לשנה החדשה מהבעל שם טוב הקדוש:
“האדם שרוצה שישרה עליו אלוהותו, אזי עיקר הכל שידע ויבין שאין בו אלא האלוהות! ואז, יש הכנה שישרה עליו אלוהות כשחושב את עצמו ל’אין'” (אור הגנוז לצדיקים, פר’ מטות, ד”ה ראשי המטות).
אולי משפט זה יהווה עבורנו לתזכורת, שתביא ישועות…
שבוע טוב ושנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל, כל הישועות, אמן!
Post Comment