יום השנה לנרצחי שמחת תורה | המדריך ההלכתי המלא מאת הראשון לציון

לעניין מהו המועד הנכון לעשות את האזכרה של יום השנה ועלייה לקבר של הנרצחים על קדוש ה’ ביום שמחת תורה כב’ בתשרי תשפ”ד, בשנה זו הבאה עלינו לטובה שנת תשפ”ה.
שאלות מעין אלו נתבארו בילקוט יוסף אבלות ואלו עיקרי הדינים העולים משם:
אבלות
א. בכל מנהגי יום השנה יש לילך אחר יום הפטירה, ולא אחר יום הקבורה, הן בשנה הראשונה והן בשנים שלאחר מכן, ואף אם לא נהגו כלל דיני שבעה ואבלות שלושים יום וי”ב חודש על אב או אם.
ב. ואמנם לענין מנהגי האבלות של י”ב חודש שנוהגים הבנים על הוריהם, הנה אם הנפטר הובא לקבורה, יש לנהוג בהם י”ב חודש מיום הקבורה עד חלוף י”ב חודש. אבל שאר העניינים, כגון אזכרה, תענית, סיום אמירת הקדיש, וביקור בבית הקברות, כל זה יש לקבוע מיום המיתה גם בשנה הראשונה.
ג. ולכן אמירת הקדישים ואבלות השנה על אב או אֶם מסתיימת לאחר שנים עשר חודש מיום הקבורה, דהיינו אם הקבורה הייתה מיד במוצאי שמחת תורה, ביום ראשון כג’ בתשרי תשפ”ד, (למניינם 7.10.23), האבלות מסתיימת בליל שישי כד’ אלול תשפ”ד (למניינם 27.09.24). ומאז פוסקים מלומר קדיש, ומותרים בכניסה לבית המשתה ולסעודות שמחה.
אזכרת יום השנה (היארצייט)
ד. האזכרה של יום השנה, אף ששנת תשפ”ד היתה שנה מעוברת, ועברו מעל שנים עשר חודש. עיקר האזכרה שיש לעשות – הינה לאחר שלשה עשר חודש מיום הפטירה, שיחול “ביום חמישי כב’ תשרי תשפ”ה” יום שמחת תורה (למניינם 24.10.24).
ה. מכאן ואילך, משנת תשפ”ו והלאה בשאר כל השנים תחול האזכרה ביום הפטירה – דהיינו בתאריך “יום כב’ בתשרי” שבכל שנה ושנה. אא”כ נודע בבירור שנפטר לאחר מכן. שתמיד יש לילך לענין האזכרה אחר יום הפטירה.
ו. כפי המנהג שנתבאר בילקוט יוסף, נוהגים שבכל שנה ושנה, כשחל יום האזכרה פקודת השנה (יארצייט) באמצע השבוע, ובשנת תשפ”ה יחול “ביום חמישי כב’ תשרי תשפ”ה” יום שמחת תורה
(למניינם 24.10.24) מתחילים לומר קדיש החל מתפילת ערבית של ליל שבת הקודם ליום הפטירה, דהיינו, “בליל שבת חול המועד סוכות שיחול ביום יז’ בתשרי תשפ”ה (18.10.24)”, וממשיכים לאומרו עד ליום האזכרה ועד בכלל, כולל יום שמחת תורה שיחול ביום חמישי.
ז. בשבת חול המועד סוכות האבל יעלה לקריאת מפטיר, הבן על אב או אֶם, או אחד משבעה קרובים, ואומרים השכבה לעילוי נשמת הנפטר, ואם הוא הגון ומרוצה לקהל ויודע להתפלל כשליח ציבור, טוב שיעשה כן, שיש בזה תועלת לנשמת הנפטר יותר מאמירת הקדיש. ויעסקו בתורה לעילוי נשמת הנפטר.
ח. כסדר הזה יש לעשות גם כן, “ביום שמחת תורה כפי שיחול השנה ביום חמישי”, עלייה לתורה, וקריאת מפטיר והשכבה שהוא עיקר האזכרה של הנפטרים, ולהשתדל בכל עוז לומר הקדישים במנין בבית הכנסת, ואם יש לו יכולת וראוי לכך, גם יתפלל כשליח צבור בשלושת התפילות של אותו היום. ונכון מאד שגבאי בתי הכנסת בכל מקום, לא ימכרו ביום שמחת התורה את עליית המפטיר, כשנמצא שם מי שנפל אביו או אמו או בנו או קרובו משבעה קרובים באותו היום, ויכבדוהו בעלייה זו.
ט. מי שהוא אנוס, שנמצא בשרות הביטחון וכיוצא בזה, ואין לו אפשרות לומר קדיש מליל שבת חול המועד סוכות, מ”מ ביום האזכרה (היארצייט) שיחול ביום שמחת תורה ישתדל בכל עוז לומר הקדישים במנין.
סעודת האזכרה
י. בילקוט יוסף נתבאר שניתן לעשות את סעודת האזכרה בחול המועד, שהיא לעורר את העם לשוב בתשובה, בלי דברי הספד ובכי, ומאחר וימים אלו בטלים בו האנשים ממלאכתם, מותר לעוררם לתשובה על ידי שיערכו עצרת התעוררות לעילוי נשמת המנוח ורק אסור להספיד בחול המועד. וכן דעת הגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי בספרו שארית יעקב, וכן כתב הגאון רבי חיים למטמוני בספר צפיחית בדבש. וכן עיקר, שלא ירבו הדרשנים בתיאור גודל האבידה, רק בשבח המדות והתורה. ולא יגרמו לצער ובכי.
יא. כפי שנתבאר יום פקודת השנה חל ביום שמחת תורה שהוא יום טוב, לכן עדיף להקדים את הלימוד לפני כן, ולערוך את האזכרה ביום שלישי כ’ תשרי תשפ”ה (למניינם 22.10.24) שהוא ליל רביעי יום הושענא רבה.
יב. ואמנם אם התעורר איזה קושי בעריכת האזכרה בליל יום רביעי בחול המועד סוכות, יכולים להקדים את האזכרה לשאר ימי חול המועד, וזה עדיף יותר מאשר לדחות את האזכרה ליום ראשון אחר החג. וכשאי אפשר לעשות אזכרה בחול המועד ניתן לדחות את האזכרה ליום ראשון.
יג. חשוב לציין שכל הסעודות שעורכים ביום השבעה, ביום השלושים וביום השנה, אינם חיוב על פי ההלכה, אלא מנהג שנהגו בו כדי להרבות זכויות למנוח על ידי הברכות שיברכו הקרואים. ולכן אם מתעורר איזה קושי כספי או אירגוני בעריכת סעודה בימים הנזכרים, יסתפקו בעריכת אזכרה בדברי תורה ותפילות. והעיקר הוא הלימוד והקדיש שאומרים לעילוי נשמת הנפטר. ולכן אין להפריז על המדה בהוצאות כספיות בסעודות גדולות לאורחים רבים.
יד. המנהג שבליל האזכרה לפטירה, מתאספים בבית הכנסת, לומר דברי תורה ומוסר, בין תפלת מנחה לתפלת מעריב, ולאחר מכן מחלקים לקהל לברך על מיני עוגיות (מזונות), פרי מפירות העץ, ומפירות האדמה, ושתיה (שהכל). ויברכו ברכה שלאחריה.
עליה לקבר
טו. אף שחל יום פקודת השנה ביום שמחת תורה, אין להקדים לעלות לבית הקברות בחול המועד, מפני שיש חשש גדול שיבואו לידי צער ובכי גדול בעלייתם לבית הקברות בפרט במקרה הטראגי שבו נפטרו אותם קדושים, שנרצחו בידי אנשי עוולה. וכל שכן שאין להתענות ביום פקודת השנה בימי חול המועד. אלא יאחרו את העלייה לקבר לאחר חג הסוכות, וכפי שהורה מרן אאמו”ר זצ”ל למשפחות הנופלים במלחמת יום הכיפורים בחג הסוכות תשל”ד (שו”ת יחוה דעת ח”ז ס”ס קעט).
מן האמור עולה:
סיום מנהגי אבלות על אב ואם ואמירת הקדישים על אב או אם או שאר קרובים שנהרגו על קידוש השם בשמחת תורה בשנת תשפ”ד, ונקברו במוצאי שמחת תורה. מסתיימים בליל שישי כד’ אלול תשפ”ד (למניינם 27.09.24). ומאז פוסקים מלומר קדיש, ומותרים בכניסה לבית המשתה ולסעודות שמחה. ואם הליך זיהוי הגופה נמשך כמה ימים או יותר, יש להתחיל במנהגי האבלות רק לאחר הזיהוי הסופי והקבורה, לענין י”ב חודש, אבל לענין האזכרה אין מתחשבים בהליך הזיהוי, אלא מיום הפטירה המשוער.
מתחילים לומר קדיש החל מתפילת ערבית של “ליל שבת חול המועד סוכות שיחול ביום יז’ בתשרי תשפ”ה (18.10.24)”, וממשיכים לאומרו עד ליום האזכרה ועד בכלל כולל יום שמחת תורה “שיחול ביום חמישי כב’ תשרי תשפ”ה” יום שמחת תורה (למניינם 24.10.24).
בשבת חול המועד סוכות “שיחול בתאריך יז’ בתשרי תשפ”ה (18.10.24)”, נכון שקרובי הנפטר יעלו לקריאת מפטיר, הבן על אב או אֶם, או אחד משבעה קרובים על שאר קרובים, ואומרים השכבה לעילוי נשמת הנפטר, ואם הוא הגון ומרוצה לקהל ויודע להתפלל כשליח ציבור, טוב שיעשה כן, שיש בזה תועלת לנשמת הנפטר יותר מאמירת הקדיש. ויעסקו בתורה לעילוי נשמת הנפטר.
עיקר האזכרה “ביום שמחת תורה כפי שיחול השנה ביום חמישי” כב’ תשרי תשפ”ה” יום שמחת תורה (למניינם 24.10.24). עלייה לתורה, וקריאת מפטיר והשכבה שהוא עיקר האזכרה של הנפטרים, ולהשתדל בכל עוז לומר הקדישים, ואם יש לו יכולת וראוי לכך, גם יתפלל כשליח צבור בשלוש התפילות של אותו היום.
נכון מאוד שגבאי בתי הכנסת בכל מקום, לא ימכרו ביום שמחת התורה את עליית המפטיר, כשנמצא שם מי שנפל אביו או אימו או בנו או קרובו משבעה קרובים באותו היום, ויכבדוהו בעלייה זו.
מי שהוא אנוס, שנמצא בשרות הביטחון וכיוצא בזה, ואין לו אפשרות לומר קדיש מליל שבת חול המועד סוכות, מ”מ ביום האזכרה (היארצייט) שיחול ביום שמחת תורה ישתדל בכל עוז לומר הקדישים.
מותר להדליק נר נשמה בליל שמחת תורה ואפילו בעצם יום החג, מנר לנר, למרות שאין אור הנר מוסיף אורה, כי יש ממנו הנאה ממילא, בתוספת האורה בבית. וגם יש בו מצוה, שהוא לנשמת הנפטרים. ונכון להדליק את הנר ביום טוב בבית הכנסת, שלכל הדעות יש מצוה להרבות שם בנרות, שנאמר (ישעיה כד, טו) “באורים כבדו ה'”, רק צריך להזהר לא להדביק את נר השעוה.
סעודת האזכרה שנוהגים לערוך, יש לקיימה בחול המועד, ביום שלישי כ’ תשרי תשפ”ה (למניינם 22.10.24) שהוא ליל רביעי יום הושענא רבה. ועיקר האזכרה לעורר את העם לשוב בתשובה, ומאחר וימים אלו בטלים בו האנשים ממלאכתם, מותר לעוררם לתשובה על ידי שיערכו עצרת התעוררות לעילוי נשמת המנוח ואסור להספיד בחול המועד בתיאור גודל האבידה, רק בשבח המדות והתורה. ולא יגרמו לצער ובכי.
אף שחל יום פקודת השנה ביום שמחת תורה, אין להקדים לעלות לבית הקברות בחול המועד, מפני שיש חשש גדול שיבואו לידי צער ובכי גדול בעלייתם לבית הקברות, אלא יאחרו את העלייה לקבר לאחר חג הסוכות.