לרגל היארצייט: נגיעה בשולי אדרתו של הגאון החסיד מוילנה

היום, י”ט בתשרי חל יום השנה ה-227 לפטירתו של רבי אליהו החסיד מוילנה זכר צדיק וקדוש לברכה, הידוע כמובן בכל תפוצות ישראל כ”הגאון מוילנה”
גם מאות שנים אחרי פטירתו, שמו נישא לתהילה בקרב שוחרי התורה והמוסר בכל רחבי העולם היהודי בארץ ובגולה.
הגאון רבי אליהו בן רבי שלמה זלמן, נולד ביום א’ של חג הפסח, ט”ו בניסן ת”פ, בעיר סלץ שליד בריסק שבליטא, שהייתה חלק מרוסיה. נפטר בחול המועד סוכות, י”ט בתשרי תקנ”ח ונקבר בוילנא.
למרות התנגדותו לתנועת החסידות שהוקמה אז והיתה בראשית שנותיה, כיום רבים מאוד מההולכים בדרכיו והנהגתו של הגר”א קרובים לעולם החסידות ונראה שגבולות המחלוקת שהייתה אז היטשטשו. הגאון נישא לרעייתו הראשונה חנה כשהיה נער, ולהם נולדו 8 ילדים. חנה דאגה לפטור את בעלה מן הטיפול במשפחה כדי שיוכל להקדיש את זמנו ללימוד התורה.
אשתו הראשונה נפטרה בגיל צעיר והוא נשא אישה שניה.
מלבד בקיאותו העצומה של הגר”א בכל חלקי התורה באופן מבהיל, הוא היה בקיא גדול במדעים ואף חיבר ספר ‘איל משולש’ בנושא גיאומטריה והנדסה.
במשך השנים התגורר הגאון בוילנה וסירב לכהן במשרה רבנית רשמית או לעמוד בראשות ישיבה. קהילת וילנה נתנה לו הקצבה חודשית קטנה למחייתו, וגם אותה היה נוהג לחלק לעניים, עד שאנשי הקהילה החליטו להעביר את הכסף ישירות לידי אשתו.
הגר”א ניסה לעלות לארץ ישראל, ואף כתב לבני משפחתו אגרת מהדרך, ובה כתב בין היתר שהוא הולך ל”ארץ חמדת ישראל וחמדת ה’, שכל עליונים ותחתונים תשוקתם אליה”.
אולם, הניסיון להגיע לארץ ישראל לא צלח והוא נאלץ לשוב על עקבותיו לאחר שהגיע להולנד. עם זאת, שידל את תלמידיו לעלות לארץ שהייתה בחורבנה, ומינה לעמוד בראשם את רבי הלל משקלוב, ואכן 14 מתלמידיו עלו בראש שיירה לצפת ולירושלים בתחילת המאה ה-19, 11 שנה לאחר מותו. בעקבותיהם עלו קבוצות נוספות בעשרות השנים שלאחר מכן.
הגאון התפרסם מאוד בהתמדתו העצומה. בניו מעידים כי נהג במשך כל חייו לישון שעתיים בלבד ביממה, כשכל עִתותיו מסורים אך ורק ללימוד תורה.
רבי חיים מוולוז’ין, תלמידו המובהק, תיאר כי כאשר עינתה אותו קושיה בלימודו לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד שמצא את התשובה לשאלתו.
מרן רבי אברהם ישעיה קרליץ (ה”חזון איש”) כתב עליו כך: ”אנו מתייחסים להגר”א בשורה של משה רבנו, עזרא, רבנו הקדוש, רב אשי והרמב”ם. הגר”א שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב אחד מהראשונים, מדרגתו ברוח הקודש, ביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו, אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם” הגר”א היה בקי עצום בתורת הנסתר, ולמרות שהאמין במציאות שדים ורוחות – לא התעסק עם גירוש דיבוקים, כפי שהעיד רבי אברהם שמחה מאמציסלאוו בשם דודו הגר”ח מוולוז’ין זצ”ל, תלמידו הקרוב של הגאון:
“פעם אחת נכנס רוח רעה באיש אחד בווילנא בחצר בית הכנסת ונעשה שם רעש גדול מקיבוץ המונים לראות פלא. ופתח רבינו חלון בית מדרשו שהיה אז בחצר בית הכנסת והשקיף מה קול הרעש.. תיכף בראות איש הרוח את פני רבינו התחיל לזעוק: ‘רבי, אתה הוא שמכריזים עליך למעלה הזהרו באליהו ובתורתו, אם אתה תגזור עלי… שאצא מהאיש הלז, אני מוכרח לצאת’. והשיב רבנו ז”ל: ‘מעודי לא רציתי שיהיה לי שום עסק עמכם וגם עתה איני רוצה לדבר עמכם כלל'”. בימי חייו של הגר”א לא פורסם בכתב דבר מכתבי תורתו.
כל הכתבים והספרים המיוחסים אליו, נכתבו על ידי תלמידיו שיצקו מים על ידו בקירבה גדולה. הבולטים בספרי הגר”א, אדרת אליהו על התורה ועל נביאים וכתובים.
פירוש על ספר משלי – חובר על ידי תלמידו של הגר”א רבי מנחם מנדל משקלוב, על פי שעורים ששמע מפיו. נחשב בין ספרי המוסר בעולם הישיבות.
פירוש על ספר יונה – פירוש על ספר יונה על דרך רמז ומשל לגוף ונשמה.
פירוש על שיר השירים – פירוש מקיף על מגילת שיר השירים בדרך משל על הקב”ה ועם ישראל.
פירוש על מגילת אסתר – הגר”א פירש את מגילת אסתר בשלשה פירושים אחד ארוך על דרך הפשט, השני על דרך הרמז, והשלישי על דרך הסוד.
פירוש על מגילת רות – פירוש מיוחס להגר”א על מגילת רות, אולם יצאו עוררין על יחוס הפירוש להגר”א, וכנראה משולבים בו גם פירושים מרבי חיים מוולוז’ין ובנו רבי יצחק מוולוז’ין.
פירוש על המשנה –חידושי הגר”א על המשניות – נעתק מכתב ידו של הגר”א.
על מסכת אבות – “מרכבת אליהו”, פירוש הגר”א לפרקי אבות כולל מקורות מהתורה לדברי המשנה.
הגהות הגר”א – הגהות שנדפסו בכל הגמרות מזמן הגר”א, בהם תיקוני נוסח ומעט ביאורי שיטות הראשונים.
הביאור על השולחן ערוך – הגאון כתב ביאור על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך. באופן כללי, תפקיד הפירוש הוא למצוא את מקורות הדינים של השולחן ערוך. הביאור מתאפיין בקצרנות רבה ולפעמים הוא רק מציין מראה מקום. משום כך קשה לעיתים לפענח את כוונתו. בשל כך נכתבו עליו פירושים רבים.
מעשה רב – חיבור שנכתב בידי רבי סעדיה תלמיד הגר”א, ונערך על ידי רבי יששכר בר בן תנחום, מגדולי המוצי”ם בווילנה, ובו הוא מספר את מנהגיו ההלכתיים של הגר”א בפועל. ספר זה נחשב, לצד הביאור על השולחן ערוך, כעדות האותנטית ביותר על דעתו ההלכתית של הגר”א, ופסקיו מצוטטים במשנה ברורה כדעת הגר”א הלכה למעשה.
ליקוטים על הרמב”ם – ליקוט על משנה תורה לרמב”ם.
ספרי קבלה
פירוש לספרא דצניעותא – ספרא דצניעותא הוא חיבור קטן הכלול בתוך ספר הזוהר, והזוהר נוהג להסתמך עליו במספר מקומות. ביאור הגר”א לספרא דצניעותא הוא פירוש ארוך וייחודי, שנחשב לאחת מאבני היסוד של שיטת הגר”א בקבלה, לצד הפירוש לתיקוני הזוהר. בתוך פירוש הספרא דצניעותא דן הגר”א במקום אחד בגילוי הקץ ומשביע את מי שיודע את הסוד שלא יגלהו. לספר נספח הקדמה מתלמיד הגר”א רבי חיים מוולוז’ין, ומרביתה עוסקת בסיפור שבחי הגר”א וגדלותו העצומה.
פירוש לספר יצירה
פירוש תיקוני זוהר – ביאור ארוך על ספר “תיקוני הזוהר” ועל “תיקוני זוהר חדש”.
יהל אור – פירוש על הזוהר.
ליקוטי הגר”א – חיבור בנושאים כלליים בקבלה.
ביאור על היכלות – פירוש על ההיכלות שבספר הזוהר מפרשת בראשית ופקודי.
ביאור על רעיא מהימנא
הדרת קודש – על מדרש הנעלם למגילת רות.
ספר קול התור – צאצאי רבי הלל ריבלין משקלוב, טוענים שסבם חיבר ספר זה על פי תורת רבו הגר”א בנושא תהליכי הגאולה על פי הקבלה. מוטיב מרכזי בספר הוא עניין שני משיחין ו”עוד יוסף חי”, שעניינו הוא שישנם שני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף יפעל בימי עקבתא דמשיחא, וענינו הוא קירוב הגאולה על ידי מעשי ישראל בדרך טבעית שמעוררת הנהגה אלוקית ניסית נסתרת.
לעומת זאת משיח בן דוד יפעל בימות המשיח, וענינו הוא הגאולה עצמה על ידי מעשים עם ניסים גלויים. בגמרא (במסכת סוכה ועוד) נאמר שנגזר על משיח בן יוסף שימות על ידי ארמילוס הרשע (שר הערב רב) הגר”א הבטיח שהגזירה נתבטלה (על ידי אורך הגלות, ייסוריו שסובל, המעשים שנעשים על ארץ ישראל, חבלי משיח ותפילותינו בעד חייו).
ספר על שיטת הגר”א בדקדוק, נקרא גם ספר דקדוק קטן.
ספרים נוספים
איל משולש – הספר עוסק במתמטיקה, אסטרונומיה וגאומטריה. ספר זה מיוחד בכך שבעוד שכל הספרים האחרים נכתבו או כהגהות עד שהצטרפו כספר, או כסיכום שיעורים על ידי תלמידיו. אייל משולש הוא היחידי שנכתב כספר ממש על ידי הגר”א.
הגהות – הגר”א כתב הגהות על רוב התלמוד הבבלי, ירושלמי, משנה, תוספתות, מסכתות קטנות וספרי. מכיוון שספרי התוספתא והירושלמי היו לא מוגהים עד תקופתו חיזק למעשה הגר”א את הלימוד בספרים אלו על ידי הגהותיו.
אבן שלמה – ספר על תיקון המידות ודרכי התורה והעבודה. נלקט מספריו השונים של הגר”א, בעיקר מפירושו על הנ”ך.