מצידון לסוכה: קמיעות האר”י נגד המגפה וארבעת המינים
בימינו, צידון נתפסת לרוב כעיר לבנונית מרוחקת מארץ ישראל, ולצערנו, ידועה גם כמוקד פעילות של ארגון חיזבאללה. אולם, ההיסטוריה מספרת סיפור שונה על זהותה היהודית העמוקה של העיר וחשיבותה לארץ ישראל.
בשנת תקי”ח (1758), ר’ יוסף סופר עזב את עיירת מולדתו ברעסטצקא שבאוקראינה של ימינו ויצא למסע ארוך ומפותל לארץ ישראל. לאחר תחנת ביניים בקושטא (איסטנבול), הגיע לנמל ביירות בשנת תקי”ט (1759). תוכניתו המקורית להגיע לצפת נגדעה בשל רעידת אדמה, והוא מצא את עצמו בכפר הלבנוני דיר אל קמר, שם שהה מספר חודשים וכתב ספר תורה.
בשנת תק”ך (1760), כאשר מגפה קטלנית פרצה בגליל, נאלץ ר’ יוסף סופר לעבור לצידון. ביומנו, הוא מתאר את צידון כמקום משופע בפירות ומוצרים חקלאיים מגוונים. הוא מציין במיוחד את שפע הלימונים, האתרוגים והלולבים. לדבריו, מאחורי בית הכנסת גדלים עצים גבוהים ודקים, שבראשם צומחים לולבים יפהפיים. הוא מדגיש כי צידון היא מקור עיקרי לאספקת לולבים ואתרוגים לירושלים ולמקומות אחרים, וכך דבריו:
“וזה המקום צידון הוא מקום טוב מאד וכל מיני פירות יש לרוב, שלא ראיתי מיום עמדי על דעתי, וכל מיני חידושים הרבה ולימונס… אחד וגם אתרוגים ולולבים… ואחורי בית הכנסת גדילים… ואילנות גבוהים מאד ודקים, ועל ראש האילן גדילים לולביו יפה מאד, ומצידון יבואו הלולבין ואתרוגים לירושלים ושאר מקומות”.
אולם, השלווה הזו לא נמשכה זמן רב. המגפה שהתפשטה באזור הגיעה גם לצידון, גובה מחיר כבד בחיי אדם. ר’ יוסף סופר מתאר כיצד המגפה כמעט חיסלה את הקהילה היהודית בעיר, ופגעה קשות גם באוכלוסייה המוסלמית. למרות האזהרות, הוא מחליט להישאר בעיר בעקבות חלום, ומשתמש בקמיעות מיוחדים להגנה מפני המגפה. הוא מציין כי הקמיעות, חלקם מיוחסים לאר”י הקדוש, סייעו לו ולמשפחתו לשרוד ללא פגע. הצלחתו עודדה יהודים אחרים לחזור לעיר. וכך דבריו:
“והיה שם ששה מניינים יהודים שמתו במגפה, ונשאר כמעט מנין אחד, ומהישמעאלים נפלו יותר מעשרת אלפים… והראה לי בחלום שאלך לצידון, מאחד ששם התחילה המגפה.. וכולם היו צועקים עלי, שלא אלך לשם…. גם קמיעות גדולות ונפלאות מן האר”י ז”ל כתבתי וגם שאר קמיעות שהם מסוגלים לשמירת המגפה וב”ה שלא היה לנו שום היזק ופחד כלל, וכל היהודים ברחו משם מאלה המקומות לשדות וכששמעם ממני שלא היה לי שום נזק, באו כולם לצידון”.
עדותו של ר’ יוסף סופר מהמאה ה-18 היא רק אחת מני רבות המעידות על הקשר העמוק בין צידון ליהדות ולארץ ישראל. מקורות היסטוריים נוספים מספרים על גדולתה של העיר וחשיבותה בתולדות עם ישראל, מימי התנ”ך ועד לתקופות מאוחרות יותר. למרות המצב הנוכחי, ההיסטוריה מזכירה לנו את מורשתה העשירה של צידון ואת תפקידה המשמעותי בחיי היהודים באזור לאורך הדורות.
ישר כח לידידי הרב רפאל רפופורט לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]
Post Comment