לרגל היארצייט: תיאור מרטיט מפטירתו של רבי נחמן מברסלב זי”ע

ליארצייט של רבי נחמן – מוצ”ש ח”י תשרי
תיאור פטירת רבי נחמן – עין לא נשארת יבשה!
בעיצומו של חג הסוכות בח”י תשרי, עלתה נשמתו הטהורה של רבי נחמן לגנזי מרומים, ומי שמצטער על פטירת הצדיק, מתכפרים עוונותיו וזוכה לישועות, ועם כזה תאור – לא קשה להרגיש את הכאב.
מוהרנ”ת – רבי נתן, התלמיד שהיה קשור אליו בעבותות של אהבה, מתאר בצבעים עזים שמרטיט כל לב, את רגעי הסתלקותו של רבו הקדוש רבי נחמן.
וְעָמַדְתִּי לְפָנָיו בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל יְמֵי חַיָּיו כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפִים אֲנִי לְבַדִּי, מִן אַחַר חֲצוֹת לַיְלָה עַד אוֹר הַיּוֹם אֲבָל לא זָכִיתִי לִשְׁמעַ מִמֶּנּוּ שׁוּם שִׂיחָה וְהַכּל מֵחֲמַת שֶׁלּא רָצִיתִי לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתִּי שֶׁיִּסְתַּלֵּק, וְלא רָצִיתִי לִשְׁאל אוֹתוֹ כְּלָל מַה נַּעֲשֶׂה וּמַה נִּפְעָל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.
וַאֲנִי מֵבִין עַתָּה לְמַפְרֵעַ שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁנִּשְׁאַל אוֹתוֹ וְנַפְצִיר אוֹתוֹ עַל זֶה שֶׁיְּסַדֵּר לָנוּ אֵיזֶה דְּבָרִים, אָז הָיָה אוֹמֵר לָנוּ אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, מֵרִבּוּי תְּשׁוּקָתֵנוּ אֵלָיו, עַד – שֶׁלּא יָכלְנוּ לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתֵּנוּ הִסְתַּלְּקוּתוֹ, עַל יְדֵי זֶה לא הִפְצַרְנוּ אוֹתוֹ עַל זֶה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְעָמַדְתִּי לְבַדִּי לְפָנָיו אָז, בְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה וְהוּא הִסְתַּכֵּל וְחָזָה בִּי בְּעֵינָיו הַנּוֹרָאִים הַרְבֵּה, וְכָל הִסְתַּכְּלוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁהִסְתַּכֵּל בִּי הָיָה כְּמוֹ דִּבּוּרִים מַמָּשׁ, וַאֲנִי מֵבִין עַתָּה כַּמָּה הִתְחַזְּקוּת וְכַמָּה עִנְיָנִים מֵהִסְתַּכְּלוּתוֹ בִּי אָז וּבְכָל עֵת שֶׁעוֹבֵר עָלַי, חַס וְשָׁלוֹם, מַה שֶּׁעוֹבֵר, בִּכְלָל וּבִפְרָט.
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנִפְלְאוֹתָיו מַצִּילֵנִי מִכֻּלָּם, אֲנִי מֵבִין, שֶׁהַכּל הָיָה מְרֻמָּז בְּהִסְתַּכְּלוּתוֹ כִּי הִסְתַּכְּלוּתוֹ הָיְתָה כִּמְדַבֵּר – עִמִּי עַל מִי אַתָּה נִשְׁאָר עִם כָּל הָאוֹצָרוֹת הַגְּנוּזִים אֶצְלְךָ וּמַה יִּהְיֶה נַעֲשֶׂה עִמְּךָ, כִּי רַבִּים יַעַמְדוּ עָלֶיךָ וּמַה יַעֲשֶׂה חָלוּשׁ כָּמוֹךָ וְכוּ’ וְכוּ’ כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה.
וְיָתֵר מִזֶּה מַה שֶּׁאֵינִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי הַכּל הָיָה מְרֻמָּז בְּהִסְתַּכְּלוּתוֹ שֶׁהִסְתַּכֵּל בִּי הַרְבֵּה הַרְבֵּה בְּכַוָּנָה בְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה וְכָל הִסְתַּכְּלוּת וְהִסְתַּכְּלוּת שֶׁהִסְתַּכֵּל בִּי אָז הָיָה שׁוֹהֶה בּוֹ אֵיזֶה שָׁעָה רְצוּפָה.
אַחַר כָּךְ צִוָּה עָלַי לְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ מֵהַכִּסֵּא לְמִטָּתוֹ, וְלָקַחְתִּי אוֹתוֹ וְהוֹלַכְתִּי אוֹתוֹ, וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה ראשׁוֹ וְרֻבּוֹ נִסְמָךְ עָלַי, וְרַגְלָיו הָיוּ מְעַט נוֹגְעִים בָּאָרֶץ, וְהָיָה נִשָּׂא עָלַי עַד שֶׁהֵבֵאתִיו לְמִטָּתוֹ, שֶׁלּא הָיְתָה רְחוֹקָה מֵהַכִּסֵּא וּכְשֶׁהֵבֵאתִיו אֶל הַמִּטָּה, אָחַזְתִּי אוֹתוֹ וְהִגְבַּהְתִּיו, וְהִנַּחְתִּי אוֹתוֹ עַל הַמִּטָּה.
עָנָה וְאָמַר לְאַט לְאַט, וְכָךְ עָשִׂיתִי וְהִנַּחְתִּיו עַל מִטָּתוֹ בִּלְאַט בְּנַחַת וְהָיָה תֵּמַהּ בְּעֵינַי עַל שֶׁהִצְרִיךְ אוֹתִי לְהַזְהִיר עַל זֶה עָנָה וְאָמַר, אֲנִי כָּבֵד עַתָּה עַל כֵּן הִזְהַרְתִּיךָ עַל זֶה (כִּי הָאָדָם קָרוֹב לְמִיתָתוֹ הוּא כָּבֵד, מֵחֲמַת שֶׁהַחַיּוּת מַתְחִיל לְהִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ).
וּבְכָל זֶה רָמַז לִי שֶׁהוּא קָרוֹב מְאד לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ, וַאֲנִי לא שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה כְּלָל כַּנַּ”ל וְשָׁכַב עַל הַמִּטָּה, וְאָז, הִסְתַּכֵּל בִּי הַרְבֵּה מְאד כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וַאֲנִי זָכִיתִי לְשָׁרְתוֹ אָז לְבַדִּי, וּלְהוֹשִׁיט לוֹ מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ.
אַחַר כָּךְ עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לוֹ: רַבִּי קְחוּ אֵיזֶה דָּבָר לְהָשִׁיב נַפְשְׁכֶם. הֵשִׁיב – מַה תִּתֵּן לִי אָמַרְתִּי מְעַט תֵּה, עָנָה: וְאָמַר עִם חֶלְמוֹן בֵּיצָה. כִּי אָז הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ לִפְעָמִים תֵּה מְבֻשָּׁל עִם חֶלְמוֹן בֵּיצָה, שֶׁעוֹשִׂין לְהָקֵל הַהוּסְט וְכֵן עָשִׂיתִי וּבִשַּׁלְתִּי הַתֵּה עִם הַחֶלְמוֹן וְהַסֻּכָּר וְנָתַתִּי לוֹ.
וְצִוָּה לִתֵּן לוֹ מְעַט מַיִם, וְנָטַל יָדָיו וְלָקַח הַתֵּה וְאָמַר שֶׁהִיא חַמָּה עֲדַיִן, כִּי אָז הָיָה נִזְהָר שֶׁלּא לִשְׁתּוֹת מַשְׁקֶה חַם, שֶׁלּא יְעוֹרֵר הַדָּם שֶׁל הַהוּסְט, כִּי אֵיזֶה יָמִים קדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ פָּסַק מִמֶּנּוּ יְצִיאַת הַדָּם עַל יְדֵי הַהוּסְט, וְלָקַחְתִּי הַתֵּה וְהוֹרַקְתִּי מִכְּלִי אֶל כְּלִי לְקָרְרָה קְצָת כַּנָּהוּג.
וְאַחַר כָּךְ נָתַתִּי לוֹ וְאָמַר שֶׁעֲדַיִן הִיא חַמָּה, וְלָקַחְתִּי וְקֵרַרְתִּי אוֹתָהּ עוֹד וְאָמַר שֶׁעֲדַיִן הִיא חַמָּה, וְכֵן הָיָה כְּמוֹ שָׁלשׁ וְאַרְבַּע פְּעָמִים, אַחַר כָּךְ אַחַר שֶׁקֵּרַרְתִּי אוֹתָהּ כָּרָאוּי כִּרְצוֹנוֹ, לְקָחָהּ וּבֵרַךְ וְשָׁתָה.
אַחַר כָּךְ עָמַדְתִּי לְפָנָיו עוֹד עַד שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, וְנִתּוֹסֵף בִּי שִׂמְחָה וְחִיּוּת קְצָת עַל שֶׁזָּכִיתִי לְשַׁמְּשׁוֹ כָּל כָּךְ, כִּי לָאו כָּל יוֹמָא זָכִיתִי לְשַׁמְּשׁוֹ, כִּי רְצוֹנוֹ הָיָה שֶׁהַמְשָׁרֵת שֶׁלּוֹ יְשַׁמְּשׁוֹ, רַק לְעִתִּים רְחוֹקִים זָכִיתִי לְשָׁרְתוֹ מְעַט, וְעַתָּה זָכִיתִי לְשָׁרְתוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפִים בְּעֵת כָּזאת.
עַל כֵּן הָיִיתִי שָׂמֵחַ קְצָת, אֲבָל לא יָדַעְתִּי כִּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לוֹקֵחַ ה’ אֶת אֲדוֹנֵנוּ, אַדְּרַבָּא נִדְמָה לִי אָז שֶׁיִּחְיֶה עוֹד וּכְשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם הִתְחִילוּ לָקוּם וְלָקִיץ מִשְּׁנָתָם הַמְשָׁרֵת וְכַיּוֹצֵא שֶׁהָיוּ רְגִילִים לַעֲמד לְפָנָיו וְעָמְדוּ לְפָנָיו.
אָז הָלַכְתִּי אֶל הַמִּקְוֶה לְהָכִין עַצְמִי לִתְפִלָּה, וְזֶה הָיָה יוֹם שְׁלִישִׁי רְבִיעִי דְּסֻכּוֹת. וּבַחֲזִירָתִי מֵהַמִּקְוֶה, בָּאתִי לְחַדְרוֹ וּמְצָאתִיו יוֹשֵׁב עַל מִטָּתוֹ, יוֹשֵׁב וְלא שׁוֹכֵב, וּמְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ וּמִתְפַּלֵּל.
וְאַחַר כָּךְ לָקַח הָאֶתְרוֹג וְהַלּוּלָב וּמִינָיו, וַאֲחָזָם בְּיָדוֹ מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ וְיוֹשֵׁב עַל מִטָּתוֹ וְסִדּוּר שֶׁל הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה מֻנָּח עַל בִּרְכָּיו הַקְּדוֹשִׁים.
וְגָמַר אֶת הַהַלֵּל עִם הָאַרְבָּעָה מִינִים, וְאָמַר הוֹשַׁעְנוֹת בְּקוֹל רָם קְצָת, שֶׁהָיוּ נִשְׁמָעִים דִּבּוּרָיו לְכָל הָעוֹמְדִים בַּבַּיִת.
אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם שֶׁזָּכוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹ אָז, וְלִשְׁמעַ קוֹלוֹ בְּעֵת שֶׁאָחַז הָאַרְבָּעָה מִינִים.
וְאָמַר הַלֵּל וְהוֹשַׁעְנוֹת, בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל יְמֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים.
וְגַם אֲנַחְנוּ גָּמַרְנוּ הַתְּפִלָּה בְּצִבּוּר בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי בְּסָמוּךְ לְחַדְרוֹ, שֶׁהָיִינוּ מִתְפַּלְּלִין שָׁם בְּצִבּוּר תָּמִיד, וְגַם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הִתְפַּלְּלוּ כָּל הַקָּהָל שָׁם כַּדָּת.
אַחַר הַתְּפִלָּה נִזְדַּמֵּן שֶׁהֻצְרַכְתִּי לַעֲבר דֶּרֶךְ חַדְרוֹ בִּשְׁבִילִי, וְהִסְתַּכֵּל בִּי, אַחַר כָּךְ דִּבַּרְתִּי עִם אָחִיו רַבִּי יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
וְאָמַרְתִּי לוֹ, עַתָּה נָפַלְתִּי בְּדַעְתִּי וְיָכוֹל לַעֲלוֹת עַל דַּעְתִּי שֶׁיִּסְתַּלֵּק. וַאֲנִי צָרִיךְ שֶׁאַתֶּם תְּחַזְּקוּ אוֹתִי בָּזֶה וְחִזֵּק אוֹתִי וְנִתְחַזַּקְתִּי בְּדַעְתִּי לְבַל אַעֲלֶה עַל דַּעְתִּי שֶׁיִּסְתַּלֵּק, כִּי הָיָה אֶצְלֵנוּ אִסּוּר לְהַעֲלוֹת מַחֲשָׁבָה זאת עַל לִבֵּנוּ.
אַחַר כָּךְ יָצָאתִי מִשָּׁם וְהָלַכְתִּי אֶל הָאַכְסַנְיָא שֶׁלִּי שֶׁאָכַלְתִּי שָׁם, וְלא הָיָה הַבַּעַל הַבַּיִת בְּבֵיתוֹ, וְהִמְתַּנְתִּי הַרְבֵּה עָלָיו, וּבְתוֹךְ כָּךְ שָׁכַבְתִּי לִישׁן קְצָת קדֶם הָאֲכִילָה, כִּי הָיִיתִי יָגֵע מְאד וְלא יָכלְתִּי לִישׁן, וְגַם עָסַקְתִּי בִּכְתִיבַת הַתּוֹרָה שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לְתַקֵּן אָז אֵיזֶה דָּבָר, אַחַר כָּךְ בָּא הַבַּעַל הַבַּיִת וְאָכַלְתִּי עִמּוֹ.
וְרָצִיתִי לִשְׁכַּב עַצְמִי לִישׁן שָׁם מֵחֲמַת שֶׁלּא יָשַׁנְתִּי מֵחֲצִי הַלַּיְלָה עַד הֵנָּה, וְהָיָה צַר לִי מְאד, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי הֲלא אִי אֶפְשָׁר בְּלא שֵׁנָה, וְאִם לא אִישַׁן עַתָּה אֶהְיֶה מֻכְרָח לִישׁן אַחַר כָּךְ, וּמִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה נַעֲשֶׂה אָז, וְהָיָה רְצוֹנִי לִישׁן שָׁם אַךְ רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב אִישׁ וַעֲצַת ה’ הִיא תָקוּם.
וְחָמַל עָלַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הַנּוֹרָאִים וְנָתַן בְּלִבִּי וְנִתְיַשַּׁבְתִּי הָאֱמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּלִי שֵׁנָה, אֲבָל אֵלֵךְ לְבֵית רַבֵּנוּ לִישׁן שָׁם, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם וְכֵן הֲוָה.
וּבָאתִי לְבֵיתוֹ וְנִכְנַסְתִּי לְחַדְרוֹ, וְהִנֵּה שָׁם קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל מְאד, וּמְצָאתִיו יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, אֲבָל, נִשְׁמָתוֹ וְחַיּוּתוֹ הוֹלֵךְ וּפוֹסֵק וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לֵישֵׁב עוֹד עַל כִּסְאוֹ, וְכִמְעַט שֶׁנִּגְוַע.
וַאֲנָשִׁים עוֹמְדִים עָלָיו וְשׁוֹפְכִים עָלָיו מִינֵי בְּשָׂמִים יְקָרִים לְהַחֲיוֹתוֹ, כַּנָּהוּג וְאָז. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁבָּא לְשָׁם אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי – שְׁלוֹמֵנוּ מִטֶּרָאוִויצֶע, וְהוּא עָמַד עָלָיו אָז, וְעָסַק עִמּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים (וְגַם בָּזֶה יֵשׁ מַעֲשֶׂה, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִבְטִיחוֹ כְּבָר בְּחַיָּיו עַל זֶה).
וּכְבוֹאִי לְשָׁם וּמָצָאתִי כָּל זֶה נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת, וְאָמַרְתִּי שֶׁיִּקְחוּ אוֹתוֹ מִיָּד, וְיַשְׁכִּיבוּהוּ עַל מִטָּתוֹ, וְהִטָּה בְּיָדוֹ הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ וְלא הִסְכִּים לָזֶה.
אַחַר כָּךְ, בְּשָׁעָה קַלָּה רָאִיתִי שֶׁחַיּוּתוֹ מוּעָט מְאד, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא כְּלָל, חָזַרְתִּי וְצִוִּיתִי לָשֵׂאת אוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ.
וְאָז שָׁתַק, וְלא אָמַר לא הֵן וְלא לָאו, וְלָקַח אוֹתוֹ הָאִישׁ מִטֶּרָאוִויצֶע עַל זְרוֹעוֹ, וְנָשָׂא אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד מִטָּתוֹ, וְהִשְׁכִּיב אוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ.
וּבִהְיוֹתוֹ מַשְׁכִּיב אוֹתוֹ, תָּפַסְתִּי אֲנִי אֶת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּיָדִי, כַּדֶּרֶךְ הַנָּהוּג בְּנוֹתְנֵי שָׁלוֹם זֶה לָזֶה, וְחִבַּקְתִּי אֶת יָדוֹ בְּדֶרֶךְ הִתְקַשְּׁרוּת.
וְשָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וְהָיָה מְלֻבָּשׁ בִּבְגָדָיו, בְּמַלְבּוּשׁ נָאֶה שֶׁל מֶשִׁי, וְצִוָּה לְר’ שִׁמְעוֹן שֶׁיַּלְבִּישׁוֹ יָפֶה, דְּהַיְנוּ שֶׁצִּוָּה לִסְגּר הַבָּתֵּי יָדַיִם (שֶׁקּוֹרִין אַרְבְּל) בְּהַקְּרָסִים וְעָשָׂה כֵּן, וְהָיָה קְצָת מֵהַבֵּית יָד שֶׁל הַכֻּתּנֶת שֶׁלּוֹ, יוֹצֵא לַחוּץ מֵהַבֵּית יָד שֶׁל הַבֶּגֶד יוֹתֵר מֵהָרָאוּי, וְצִוָּה עָלָיו בִּרְמִיזָה לְתָחְבוֹ יָפֶה לְתוֹךְ בֵּית יָד שֶׁל הַבֶּגֶד.
וְצִוָּה לִרְחֹץ יָפֶה אֶת זְקָנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָיָה עָלָיו קְצָת דָּם שֶׁל הַהוּסְט וּרְחָצוֹ יָפֶה, וְשָׁכַב עַל מִטָּתוֹ בְּחֵרוּת גָּדוֹל.
וְלָקַח אֵיזֶה עִגּוּל שֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא, וְגִלְגְּלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְחָשַׁב מַחְשְׁבוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת, כַּדֶּרֶךְ הַנָּהוּג בִּגְדוֹלִים שֶׁכְּשֶׁחוֹשְׁבִין בְּאֵיזֶה עִנְיָן הֵם מְגַלְגְּלִין בֵּין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן שַׁעֲוָה, וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה רָגִיל בָּזֶה קְצָת בְּסוֹף יָמָיו, וַאֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה, הָיְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ הַנּוֹרָאָה עֲסוּקָה בַּמֶּה שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה, וּבְיָדָיו הַקְּדוֹשִׁים גִּלְגֵּל אֵיזֶה דָּבָר בְּחֵרוּת נִפְלָא, וּבְצַחוּת וְזַכּוּת נָאָה וְנוֹרָאָה, אֲשֶׁר לא נִרְאָה כָּמוֹהוּ.
וְנָתְנוּ לוֹ מְעַט רוטֶב לֶאֱכל, וְנָטַל יָדָיו וּבִרֵךְ וְאָכַל, וְאַחַר כָּךְ בְּאֵיזֶה שָׁעָה, נָתְנוּ לוֹ עוֹד הַפַּעַם רוטֶב וְלא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכל עוֹד.
וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר מֵעֵת שֶׁשָּׁכַב עַל מִטָּתוֹ, עַד שֶׁנִּגְוַע בְּעֶרֶךְ שָׁלשׁ שָׁעוֹת וְיוֹתֵר קְצָת.
וּבְעוֹדוֹ שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ, נַעֲשָׂה קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּעִיר, שֶׁיֵּשׁ שְׂרֵפָה בָּרְחוֹב הַסָּמוּךְ לְבֵיתוֹ, וְהָיָה אָז רוּחַ סְעָרָה גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאד אֲשֶׁר אֵין שָׁכִיחַ דֻּגְמָתוֹ, מַמָּשׁ הָיָה מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, וְהַסֻּכָּה שֶׁעָשׂוּ אֵצֶל בֵּיתוֹ נָפְלָה מִגּדֶל הָרוּחַ.
וְאָז בְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת הָרוּחַ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר, הָיְתָה הַשְּׂרֵפָה הַנַּ”ל וּבָרְחוּ רב הָעוֹלָם אֶל הַשְּׂרֵפָה, וְלא יָכלְתִּי לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי מַה לַּעֲשׂוֹת, וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי שֶׁאֲנִי בְּוַדַּאי לא אֶפָּרֵד מִמֶּנּוּ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶּׁיִּהְיֶה, אַךְ לְעֵת עַתָּה רַצְתִּי גַּם כֵּן לִמְקוֹם הַשְּׂרֵפָה לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם, כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁבְּשָׁעָה קַלָּה זאת לא יִסְתַּלֵּק.
וּבְעוֹדִי רָץ לְשָׁם, חָמַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל עַמּוֹ וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ בְּנֵס נִפְלָא בְּתֹקֶף רוּחַ סְעָרָה כָּזֶה, וּפָגְעוּ בִּי אֲנָשִׁים בִּהְיוֹתִי רָץ לִמְקוֹם הַשְּׂרֵפָה, וְהוֹדִיעוּ לִי שֶׁבָּרוּךְ הַשֵּׁם שָׁקְעָה הָאֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ.
וְחָזַרְתִּי אֵלָיו וְעָמַדְנוּ עָלָיו אֵצֶל מִטָּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְהַבַּיִת מָלֵא אֲנָשִׁים רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁבָּאוּ לִכְבוֹדוֹ, וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁקָּרוֹב אֶל הַסּוֹף.
הִתְחִילוּ לוֹמַר עָלָיו מַעֲבַר יַבּק, הַפְּסוּקִים שֶׁאוֹמְרִים עַל הַצַּדִּיקִים וְאַחַר כָּךְ נִדְמָה שֶׁנִּגְוַע.
וְהִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת וְלִצְעק מְאד – רַבִּי רַבִּי עַל מִי עֲזַבְתֶּם אוֹתָנוּ.
וְשָׁמַע קוֹלֵנוּ וְנִתְעוֹרֵר, וְהֶחֱזִיר ראשׁוֹ וּפָנָיו הַנּוֹרָאִים אֵלֵינוּ כְּאוֹמֵר: אֵינִי עוֹזֵב אֶתְכֶם חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר כָּךְ לא נִתְמַהֲמַהּ הַרְבֵּה.
וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו – בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה, נָקִי וְזַךְ וָצַח בְּלִי שׁוּם בִּלְבּוּל כְּלָל וּבְלִי שׁוּם תְּנוּעָה מְשֻׁנָּה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת נִפְלָא וְנוֹרָא.
וְכָל הָעוֹמְדִים שָׁם רב אַנְשֵׁי הַחֲבוּרָא קְדוֹשָׁה, וְכָל גְּדוֹלֵי הַשַּׁמָּשִׁים הָעוֹסְקִים בָּזֶה, כֻּלָּם אָמְרוּ, שֶׁכְּבָר רָאוּ כַּמָּה שֶׁמֵּתוּ בִּנְקִיּוּת וּבְדַעַת.
אֲבָל, הִסְתַּלְּקוּת כָּזֶה – לא רָאוּ מֵעוֹלָם!
וְכָל זֶה הָיָה לְפִי דַּעְתֵּנוּ, אֲבָל בְּעֶצֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, אֵין לָנוּ פֶּה לְדַבֵּר כִּי לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּזֶה כְּלָל, וּמִי שֶׁיָּבִין מְעַט מִגְּדֻלָּתוֹ עַל יְדֵי סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְהַשִּׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים שֶּׁשָּׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ וְכוּ’ וְכוּ’.
יָבִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כְּלָל מֵהִסְתַּלְּקוּת פֶּלֶא וְחִדּוּשׁ נוֹרָא כָּזֶה, אֲשֶׁר לא הָיָה כָּמוֹהוּ וְלא יִהְיֶה כָּמוֹהוּ! כַּאֲשֶׁר אָמַר בְּפֵרוּשׁ כַּנִּרְשָׁם בְּמָקוֹם אַחֵר (חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן רמו).
מַה נּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר, מָה אָשִׁיב לַה’ שֶׁזָּכִיתִי לִהְיוֹת בִּשְׁעַת יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה אִלְמָלֵא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּא דַּי ( אלמלא הגעתי לעולם בשביל זה, די).
וְתֵכֶף נַעֲשָׂה בְּוַדַּאי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, וְצָעַקְנוּ אָנָּא בְּכחַ, וּבְוַדַּאי נַעֲשָׂה בְּכִיָּה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאד.
ושׁוּם אִשָּׁה לא הָיְתָה בַּבַּיִת מֵעֵת שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם, עַד יוֹם הַמָּחֳרָת שֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ לִקְבוּרָה, וְגַם זֶה אֵינוֹ שָׁכִיחַ אֵצֶל שׁוּם אָדָם שֶׁשּׁוּם אִשָּׁה לא תִּבְכֶּה עָלָיו, כִּי בְּנוֹתָיו לא הָיוּ אֶצְלוֹ אָז, וְאִשְׁתּוֹ לא מְלָאָהּ לִבָּהּ לִכְנס לְחַדְרוֹ לִבְכּוֹת עָלָיו, כִּי הָיְתָה אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה, רַק הָיְתָה בּוֹכָה בְּחַדְרָהּ.
וּמִיָּד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה וְהִתְחִילוּ לִפְשׁט מִמֶּנּוּ בְּגָדָיו, בְּתוֹךְ רַעַשׁ הַבְּכִיָּה.
נִזְדָּרֵז רַבִּי שִׁמְעוֹן מִיָּד, וְלָקַח הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח הַקַּמָדֶע, וְהוֹצִיא מִשָּׁם כָּל הַכְּתָבִים שֶׁלּא נִמְסְרוּ לָנוּ בְּחַיָּיו, וְהָיוּ כַּמָּה סְפָרִים וְקוּנְטְרֵסִים מְפֻזָּרִים, וּלְקָחָם כֻּלָּם.
וְהָלַךְ לְחֶדֶר אַחֵר שֶׁהָיָה שָׁם תַּנּוּר כְּדֵי לְשָׂרְפָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלָיו כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְהָלַכְתִּי גַּם כֵּן עִמּוֹ בְּמַר נֶפֶשׁ בִּבְכִיָּה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לִשְׁאב עַל כָּל פָּנִים מֵהֶעָשָׁן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל תּוֹרָתוֹ הַנּוֹרָאָה שֶׁלּא זָכוּ הַדּוֹר לֵהָנוֹת מֵהֶם.
אוֹי לָנוּ מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים.
וְאַחַר שֶׁהִשְׁלִיכָם אֶל הַתַּנּוּר, חָזַרְתִּי וּבָאתִי אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַדְרוֹ, וּמְצָאתִיו כְּבָר מֻנָּח עַל הָאָרֶץ, כִּי בְּתוֹךְ שֶׁהָיִיתִי שָׁם בַּחֶדֶר הָאַחֵר, בְּתוֹךְ כָּךְ הִנִּיחוּהוּ עַל הָאָרֶץ. וּמְצָאתִיו פָּנָיו מְגֻלֶּה – וְהָיָה כְּמוֹ מְחַיֵּךְ קְצָת, וְנוֹרְאוֹת זַכּוּת קְלַסְתֵּר פָּנָיו הַנּוֹרָאוֹת אָז, הָיוּ מַמָּשׁ כְּמוֹ תּאַר פָּנָיו בְּחַיָּיו, בְּעֵת שֶׁהָלַךְ בְּבֵיתוֹ אָנֶה וָאָנָה, וְחָשַׁב מַה שֶּׁחָשַׁב.
שֶׁהָיָה מֻנָּח עָלָיו כָּל מִינֵי חֵן אֲמִתִּי שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת, אוֹתוֹ הַחֵן הַנּוֹרָא וְהַיּפִי הַנִּפְלָא הָיוּ עָלָיו אָז, בְּעֵת שֶׁרְאִיתִיו מֻנָּח עַל הָאָרֶץ, וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זאת כִּי-אִם לְמִי שֶׁזָּכָה לִרְאוֹתוֹ בְּחַיָּיו בָּעֵת הַנַּ”ל, כְּשֶׁהָלַךְ בְּבֵיתוֹ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה.
וְנִסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם, בְּיוֹם שְׁלִישִׁי רְבִיעִי דְּסֻכּוֹת חַ”י תִּשְׁרֵי תקע”א לִפְרָט-קָטָן, אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם אֵיזֶה שָׁעוֹת.
וַאֲנִי לא רָצִיתִי לְזָרֵז שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתוֹ לִקְבוּרָה מִיָּד, כִּי הָיָה צַר לִי מְאד פְּרֵידָתוֹ.
וְגַם כִּי מְבאָר בַּשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ שֶׁעַל אָבִיו וְרַבּוֹ אֵין הַזָּרִיז מְשֻׁבָּח, וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר עַד שֶׁחָשַׁךְ הַיּוֹם, וְאָמְרוּ כֻּלָּם שֶׁאֵין לְהוֹצִיא אָדָם גָּדוֹל בְּחֶשְׁכַת לַיְלָה, וְנִתְעַכֵּב עַד לְמָחֳרָתוֹ בְּיוֹם רְבִיעִי לְמָחֳרָתוֹ.
צִוּוּ שֶׁיֵּלְכוּ כֻּלָּם לַמִּקְוֶה לִטְבּל, וְאַחַר גְּמַר הַתְּפִלָּה הִתְעַסְּקוּ בּוֹ.
וְהָיָה נָקִי וְזַךְ מְאד בְּלא שׁוּם רֵיחַ פָּגוּם כְּלָל, אַדְּרַבָּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב, שֶׁהָיוּ רֵיחוֹת טוֹבוֹת מְאד נוֹדְפוֹת מִמֶּנּוּ.
וְכָל בְּנֵי הַחֲבוּרָה שָׁאֲלוּ אוֹתָנוּ, אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ, וְאָמְרוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר נְצַוֶּה כֵּן יַעֲשׂוּ, וְאָמַרְתִּי שֶׁיַּעֲשׂוּ עִמּוֹ רַק כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין עִם שְׁאָר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁכָּךְ רְצוֹנוֹ.
גַּם שָׁאֲלוּ אִם רְצוֹנֵנוּ לַעֲסֹק עִמּוֹ אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ דַּוְקָא, וְאָמַרְתִּי שֶׁבְּנֵי הַחֲבוּרָה הָעוֹסְקִים בָּזֶה תָּמִיד, יַעַסְקוּ עִמּוֹ.
כִּי יָדַעְתִּי בְּנַפְשִׁי, שֶׁלְּפִי גְּדֻלָּתוֹ אֵין נִמְצָא אָדָם בָּעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַעֲסֹק עִמּוֹ אַךְ בְּמָקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אָנוּ מוֹצְאִין עִנְוְתָנוּתוֹ, וּרְצוֹנוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ וּבָעֵת הַזּאת מַגִּיעַ הָעֵסֶק שֶׁל קְבוּרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לִבְנֵי הַחֲבוּרָה הָעוֹסְקִים בָּזֶה תָּמִיד, וְיִהְיֶה לָהֶם גַּם כֵּן זְכִיָּה לָנֶצַח.
וְקדֶם שֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְעַסֵּק בּוֹ, בִּהְיוֹתוֹ שׁוֹכֵב עֲדַיִן עַל הָאָרֶץ נִזְדָּרַזְתִּי וְלא הִתְפַּלַּלְתִּי כִּי-אִם עַד אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית וְלא אָמַרְתִּי הַלֵּל וְלא בֵּרַכְתִּי עֲדַיִן עַל הָאֶתְרוֹג.
וְהָלַכְתִּי לְחַדְרוֹ, וְיָשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ עַל הָאָרֶץ, וְדִבַּרְתִּי בְּאָזְנוֹ – מַה שֶּׁהָיִיתִי נִכְסָף לְדַבֵּר לְפָנָיו בְּאֵלּוּ הָעִתִּים בְּחַיָּיו, וְלָא אִסְתַּיַּע מִלְּתָא.
וְאָמַרְתִּי אֲדַבֵּר עַתָּה לְפָנָיו וְאַחַר כָּךְ בָּכִיתִי עָלָיו הַרְבֵּה בִּהְיוֹתִי יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ עַל הָאָרֶץ, וּבְתוֹךְ כָּךְ נִתְקַבְּצוּ שְׁאָר אֲנָשִׁים וְעָמְדוּ עָלָיו, וּבָכוּ עִמִּי.
וְלא הָיָה שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁבָּכָה עָלָיו עַל הָאָרֶץ, כִּי-אִם אֲנִי לְבַדִּי כִּי עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכָּל בְּנוֹת עִירִי, כִּי כְּבָר הֵעִיד עָלַי הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִכֻּלָּם כַּנִּרְשָׁם בְּמָקוֹם אַחֵר (הַקְדָּמַת חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן).
אַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ לְהִתְעַסֵּק עִמּוֹ, וּבְעֵת שֶׁטִּהֲרוּ אוֹתוֹ לא רָצִיתִי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְהֶחֱזַרְתִּי פָּנַי, כִּי אֵין רוֹאִין אֶת רַבּוֹ כְּשֶׁהוּא רוֹחֵץ, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחִילוּ לְהַלְבִּישׁוֹ, עָמַדְתִּי אֶצְלוֹ.
אֱמֶת מַה נֶּהְדָּר הָיָה כְּשֶׁהָיָה מְלֻבָּשׁ בַּטַּלִּית וְהָרְדִיד שֶׁקּוֹרִין סוֹבֶּע, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה אוֹתוֹ.
וְהָיָה שׁוֹכֵב עַל הַשֻּׁלְחָן מְעֻטָּף בְּהַטַּלִּית וְהַנַּ”ל, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה גְּדוֹלָה כְּמוּכָן לֵילֵךְ וְלַעֲלוֹת לְמָקוֹם שֶׁיַּעֲלֶה אַשְׁרֵי הַגּוּף שֶׁלּא נֶהֱנָה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.
אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם שֶׁלּא הָיוּ לָהֶם שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם.
כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לא הָיָה עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּהֶרֶף עַיִן, אַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁלּא שָׁמְעוּ שׁוּם קוֹל שֶׁל זֶה הָעוֹלָם.
וְכֵן שְׁאָר כָּל הָאֵיבָרִים וְהַחוּשִׁים, כַּמּוּבָן כָּל זֶה בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס שֶׁסִּפֵּר (סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה י”ג) עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהָבֵן, כִּי לא קִדְּמוֹ אָדָם בָּעוֹלָם לְסַפֵּר שְׁבָחִים כָּאֵלֶּה עַל שׁוּם צַדִּיק. וּמִן הַסְּתָם כְּשֶׁהוּא יָדַע לְסַפֵּר כָּל זאת הָיָה אוֹחֵז בְּכָל זֶה.
וְאִם תָּשִׂים לִבְּךָ לְהִסְתַּכֵּל שָׁם הֵיטֵב הֵיטֵב בְּעֵין הָאֱמֶת אָז תָּבִין מְעַט עצֶם גְּדֻלַּת קְדֻשָּׁתוֹ הָעוֹלָה עַל כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת אַשְׁרֵי לוֹ.
וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ, וְאָז תָּפַסְתִּי גַּם כֵּן בִּכְנַף בִּגְדוֹ עִם הַנּוֹשְׂאִים יַחַד.
וַנּוֹצִיא אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ, וְהִתְנוֹצֵץ אָז בְּדַעְתִּי מַה שֶּׁהִתְנוֹצֵץ – גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּפִי הַשִּׁעוּר שֶׁבְּלִבִּי אָז, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ.
וְהִנִּיחוּהוּ עַל הַמִּטָּה, וְהַמִּטָּה צִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת מִכִּסְאוֹ שֶׁאָמַר עָלֶיהָ הַתּוֹרָה בְּאוֹתוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמֶין, שֶׁהָיְתָה כִּסֵּא גְּבוֹהָה, וְצִוִּיתִי לְסָתְרָהּ, וְעָשׂוּ מִמֶּנָּה מִטָּה וְנָשְׂאוּ אוֹתוֹ עָלֶיהָ.
וְלִוּוּ אוֹתוֹ הָמוֹן רָב מִיִּשְׂרָאֵל אֲלָפִים אֲנָשִׁים, וְהָיָה שָׁם דּחַק גָּדוֹל מְאד בְּלִי שִׁעוּר כִּמְעַט שֶׁנּוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה פָּרְחוּ בָּאֲוִיר וְגַם אֲנִי נָשָׂאתִי אוֹתוֹ קְצָת.
וְנִקְבַּר בְּשָׁלוֹם בְּיוֹם רְבִיעִי חֲמִישִׁי דְּסֻכּוֹת בְּאוּמֶין, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר בָּהּ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ לְהִקָּבֵר שָׁם.
כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, שֶׁאָמַר לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁקְּהִלַּת אוּמֶין הוּטְבָה בְּעֵינָיו לְהִקָּבֵר שָׁם, מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ שָׁם קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה וְכוּ’, כַּנִּרְשָׁם מְעַט מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר.
וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה הָעִקָּר שֶׁבָּא לְאוּמֶין חֲצִי שָׁנָה קדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרוֹ, וּרְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה.
וַיָּבוֹא בְּשָׁלוֹם, וַיָּנַח עַל מִשְׁכְּבוֹתָיו בְּשָׁלוֹם.
כִּי שָׁם הַמָּקוֹם הַמּוּכָן לוֹ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, לַעֲסֹק שָׁם בְּתִקּוּן הָעוֹלָם לְדוֹרוֹת, לְכָל מִי שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לְשָׁם, וְיאמַר הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַיְדוּעִים אֶצְלֵנוּ (אֲשֶׁר נִדְפְּסוּ כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים) כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה.
אשרי עין ראתה כל אלה…
לע”נ צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה אמונה ושמחה, רבנו נחמן בן פייגא ושמחה, זכותו תגן עלינו, אמן!