הסבא מסר נפש על סוכה פסולה וזה מה שקרה עם נכדו | טור
יהודי שהתגורר בארה”ב והיה רחוק משמירת תורה ומצוות, אך על מצווה אחת הקפיד בדביקות: שבוע בשנה יצא אל הצריף בחצר ביתו והסתגר שם שבוע שלם יומם ולילה.
לפני פטירתו השאיר צוואה לצאצאיו, ובה כתב שהצאצא שימשיך את המצווה ויסתגר שבוע בצריף, יירש את נכסיו.
הצאצאים חשבו שדעתו השתבשה עליו, כי לפי מה שידעו, לא היו לו עוד נכסים חוץ מדירתו העלובה עם החצר, כך שאף אחד מצאציו, לא הסכים לשאת בעול המורשת המוזרה.
לימים חשב אחד הנכדים שאם כה היה חושב המנהג לסבא, ובשביל זה הוא מותיר את כל הירושה, אז הוא מסכים לקיים את המנהג המוזר ולהסתגר בצריף שבוע בשנה.
לאחר שחתם על ההסכם אצל עורך דיונו של הסבא, קיבל הנכד לידיו מסמכים המעידים שכל נכסי הסבא הם שלו. כשבדק היורש את תוכן הירושה. נדהם לגלולת כי מלבד דירה עלובה זו, הותיר הסבא עוד נכסים וחשבונות בנק שלא מביישים כלל..
בן רגע התעשר הנכד בעושר רב. ובחוכמתו לא גילה זאת לבני המשפחה.
בהגיע היום בו צריך הנכד לקיים את הצוואה, הוא נכנס לצריף והסתגר שבוע.
כלל לא הבין מה הטעם של המנהג הזה, והחליט לברר מה מקורו. לאחר שיצא מהצריף פגש רב, וסיפר לו על המנהג המוזר של סבו,
הרב שאלו כמה דפנות הם? ממה עשוי הסכך? הנכד לא ידע והציע לרב שיתלווה אליו לראות.
הרב אכן הגיע, ונדהם לגלות שהצריף אינו כשר כלל לסוכה.
ועדיין יהודי כה רחוק ממצוות, מסר נפשו לקיים מצווה אחת. שגם אותה לא זכה לקיים כהלכתה כלל. הרב החל להסיר לנכד את מצוות סוכה. ענני הכבוד שליוו את עם ישראל בצאתם ממצרים. ועל המצווה המיוחדת שהסבא קיים, אך לצערנו לא כהלכתה..
הנכד שתה בצמא את הדברים, והחל להתקרב לדת עד שנהיה לבעל תשובה אמיתי, והקים משפחה לתפארת.
סיפור זה סיפר האדמו”ר מטאלנא, שהנכד בעצמו סיפר לו, איך בזכות המסירות נפש למצוות סוכה חזר בתשובה.
אנו שב”ה זוכים לקיים את המצווה כתיקונה. גם אם מצטופפים ומזיעים, נזכור לקיימה מתוך שמחה במצווה. ולהחדיר את השמחה לילדינו.
חז”ל בגמרא אמרו ”רשב”ג אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב” עדיין עושין אותה בשמחה”
נתבונן בדברי חז”ל מצות שקיימו בשמחה – עדיין עושים בשמחה. האם זה עניין סגולי? שבגלל ששמרו את המצווה בשמחה – זה נשמר לדורות?
נראה שזה לא עניין סגולי אלא מציאות של החדרת ערכים, כאשר מחדירים בשמחה, הילדים יונקים אותה ורוצים להמשיך לשמוח.
כאשר עושים ‘ריגושים’ מהמצוות – הילדים חפצים להמשיך לקיימם, כי מי לא רוצה לשמוח?
הבה ננצל זאת ונשמח. נרקוד בסוכה. בשמחות בית השואבה, נתרגש מאמירת ההלל וההושענות.
לא נרטון כשחם נזכור – כשנהיה בטרקלין, בעולה”ב בס”ד ברווח – נתגעגע לשבת עוד כמה דקות בסוכה צפופה וחמה..
הבה ונותיר אחרינו מורשת של תורה מתוך שמחה ולא של ”צריף”.
יה”ר שנזכה לחסות תחת כנפי השכינה.
הרב חנניה מנסמרצה ויועץ חינוכי.להארות / הערות הגב: [email protected]
Post Comment