וּלְקַחְתֶּם לָכֶם | מקבץ הלכות קצר בדיני אתרוג ולולב

דיני אתרוג
א. נחסר מן האתרוג אפילו כל שהוא יש להחמיר ולפסול את האתרוג.
ב. וכל זה אינו אלא כאשר נחסר מגוף האתרוג, אבל אם נקלף ונחסר רק מקליפתו החיצונה הדקה הירוקה אין זה בכלל חסר.
ג. ואמנם מצוי מאוד שכאשר נקלף מעט משתנה מראה האתרוג למראה אחר, או לאחד מן המראות הפסולים, ובכה”ג יש להחמיר לכתחילה שאם נשתנה ממראה האתרוג אפילו לא נשתנה למראה פסול, ולפסול בחוטמו בכל שהוא, ובב’ וג’ מקומות אפילו שהוא מיעוטו של האתרוג. ויש להזהר בזה, כי אע”פ שבתחלה אין ניכר כל שינוי מראה, מ”מ מצוי מאוד שמשתנה במשך הזמן.
ד. ניטלה הפיטמא (העץ שעל ראש האתרוג] פסול. והיינו אם ניטל כל העץ גם מה שתקוע בתוך האתרוג. אבל אם ניטל רק מה שלמעלה מן האתרוג יש פוסלין ויש מכשירין. אמנם אם נשאר מן הפיטמא למעלה מן האתרוג כל שהוא כשר”. טוב להחמיר במקום שאפשר שלא תינטל גם השושנתא שעל ראש הפיטמאה.
ה. בד”א כשהיתה לו פיטמא וניטלה, אבל אם לא היתה לו פיטמא מעולם כשר, כיון שזה דרך גידולם.
ו. האתרוגים הגדלים באר”י, גדלים כולם עם פיטמא על העץ אלא שהפיטמא לרוב מתייבשת ונופלת אח”כ כשעודו באילן או בתלוש, ולפעמים נשארת רק גומא, ולא נשאר בולט כלום מהעץ, יש להכשירם דכיון שזה דרך גידולם א”כ מעולם לא היתה הפיטמא חלק של האתרוג.
ז. ניטל העוקץ, שהוא העץ שמחובר בו לאילן, ונשאר מקומו גומא פסול. נשתנה מראהו למראה שחור או לבן פסול. וע”כ נקודות שחורות קטנות השכיחות באתרוג פוסלות, אם הנקודה בחוטמו פוסלת בכל שהוא, ובשאר חלקי האתרוג פסול אם הם בב’ וג’ מקומות.
ט. מראה פסול אינו פוסל אלא כאשר הוא ניכר להדיא, דהיינו שכאשר אוחזים את האתרוג ביד [כדרך נטילתו למצוה] מבחינים בנקודה, אבל אם ממרחק כזה אין מבחינים, אע”פ שמבחינים בנקודה כאשר האתרוג סמוך יותר לעין, האתרוג כשר. ואין צריך לומר שאם מבחינים בנקודה רק ע”י זכוכית מגדלת שהאתרוג כשר.
י. אתרוג המורכב הסכימו הפוסקים שהוא פסול, דלא מיקרי אתרוג כלל. והפוסקים כתבו כמה סימנים להכיר על ידיהם באם האתרוג מורכב או לא [ראה בהערה] ומרן החתם סופר כתב דכיון דסימנים אלו לא הוזכרו בש”ס אין לסמוך עליהם בלא מסורת הדורות שאינם מורכבים.
יא. באתרוגי מרוקו יש שאין בהם גרעינים כלל, ויש שחששו מחמת זה שהם מורכבים, אמנם נראה שהימצאות גרעינים באתרוג אינם מתנאי הכשר אתרוג, אבל צריך מסורת על לקיחתם למצוה (גם בלי גרעינים, או שיתברר שחסרון הגרעינים הוא מחמת שהאתרוג עדיין לא התפתח כראוי], וכן צריך בירור שלא הורכבו אח”כ.
יב. אתרוג שהושאר במקרר משנה לשנה ולא נפל עליו מים כשר, אם נראה בשנה הבאה כמראיתו וצורתו הרגילה.
דיני לולב
א. מצוה מן המובחר ליטול לולב שעליו שוכבין זה על זה ולא נפרדו כלל, ומ”מ אם נפרדו מעט ויכולין לאגדן שישכבו זה על זה כשר אפילו לא אגדן.
ב. בריאת הלולב היא עם עלים כפולים, דהיינו שכל עלה מורכב משני עלים מתחלת ברייתו. וצריכים עלים אלו להיות דבוקים זה בזה. ולמצוה מן המובחר נוהגין לכתחילה ליטול לולב שלא גחלק העלה העליון כלל. [אבל מן הדין י”א שבנחלק משהו אין להחמיר כלל, ויש מחמירין גם בנחלק משהו, וי”א שעד שנחלק טפח אין להחמיר, ויש שפוסקים דלדינא יש להחמיר רק בנחלק רובו].
ג לולב שיש לו שתי תיומות ששדרתו נגמרת בשני עלים כפולים, יש על שניהם שם תיומת ואם נחלקה אחת מהם פסולי.
ד. באם העלה האמצעי הוא עלה יחידי ואינו כפול מתחלת ברייתו פסולי. ואם קיים עלה שני אלא שהוא צר מהעלה הראשון, אזי באם העלה הצר מכסה את רוב העלה השני כשר ובאם חופה רק את מיעוטו פסול.
ה. לולב יבש פסול [מטעם שאינו הדר] ונחשב ליבש משיכלה מראה הירוק שבו וילבינו פניו.
ו. יבש העלה העליון הכפול, המ”ב פוסל והחזו”א סובר שמן הדין כשר, וע”כ אין לקחתו לכתחילה. וכתב החזו”א דמה שמצוי שהחמה שורפת את ראש העלה בחודה ממש ומראהו אדום והוא עומד בקשיותו אינו בכלל יבש.
ז. נקטם ראשו והוא העלה העליון האמצעי פסול. ושיעור הקטימה בכל שהוא, ויש מקילין אם לא נקטם רובו של העלה האמצעי, ויש להחמיר כסברא הראשונה.
ח. ראש העלה העליון שיוצא ממנו קוץ ארוך ודק ונקטם הקוץ כשר, הואיל והעלה עצמו נשאר שלם”.
ט. לולב שיש לו ב’ תיומות ונקטמה אחת מהן כתב במ”ב דאפשר שיש להקל, וכן דעת החזון איש להלכה”.
י. באם בתיומת עלה אחד גבוה מחבירו מתחלת ברייתו אין בזה חשש, וכשר.
יא. נסדק העלה העליון ונתרחקו הסדקים זה מזה עד שנראה כשנים [כהימנק] פסול, אף אם נחלק רק מעט מארכו שאינו נפסל מטעם נחלקה התיומת. ואין נחשב להימנק אלא כאשר העלים נתרחקו זה מזה, שגם אם יניחם יראו כשניים כגון שהם בצורה כזאת V או כזאת, אבל אם כאשר מניחם במקומם הם שוכבים זע”ז ואינם נראים כשניים כשרים’.
יב. לולב הדבוק בקליפה אדומה נשקורין קורא] כשר, דגם אם אין התיומת עומדת מחוברת מאיליה אלא ע”י הקורא, בין שמחזיקה את התיומת מבחוץ, ובין אם היא בין העלים, הוה חיבור גמור.
יג. נטל לולב קנרי, ונודע לו אח”כ, כשנוטל לולב אחר מדקל המצוי, לא יברך עליו שנית.
| מלוקט מתוך קובץ מבית לוי מבית מדרשו של הרב וואזנר זצ”ל