ההורים של הרש בכלל לא רוצים את החשיפה הזו. לכן הריאיון שלהם ליונית כל כך מטלטל
זה קרה בדיוק היום לפני 13 שנה. ה-11 באוקטובר 2011. ראש הממשלה בנימין נתניהו הזמין את נועם שליט לביתו, ואמר לו: “אני מחזיר לכם את הילד”. בפתח ישיבת הממשלה באותו יום הוא סיפר בגאווה כי “בימים הקרובים נחזיר את גלעד לחיק הוריו נועם ואביבה, לאחיו יואל, לאחותו הדס, לסבו צבי ולכל עם ישראל”.
זה החלק האחרון במשפט שעדיין מעלה צמרמורת. ההבנה שגלעד שליט, אחרי 1,934 ימים בשבי, חזר כילד אבוד של עם שלם. התווכחנו על המחיר, אבל מעטים הדברים שמאחדים את עם ישראל יותר מאשר תמונות של שבויים מחייכים שחוזרים הביתה. נתניהו עצמו התרגש כשדיבר על כך. “אני שמח שעמדתי במצווה של פדיון שבויים”, אמר, “עם ישראל הוא עם מיוחד שערב זה לזה, כמו שאמרו חכמנו ‘כל המציל נפש אחת בישראל, כאילו מציל עולם שלם'”.
שלושה חודשים לפני החתימה על “עסקת שליט” זה נשמע אחרת. באירוע לציון חמש שנים לנפילתו בשבי של גלעד, הוקרא מכתב שכתב סבו צבי, בו הוא האשים את נתניהו כי הוא מהמר על חייו נכדו, ואף האשים את נתניהו בכניעה לשיקולים פוליטיים. מוכר לכם מאיפשהו? “אני חושש שנתניהו מחכה שנשמע שגלעד חלילה לא שרד בתנאים שהוא מוחזק, כדי לשלם מחיר נמוך יותר עבור החזרתו”, האשים צבי שליט.
יש שיטענו שגם שחרורו של גלעד שליט מהשבי היה שיקול פוליטי של נתניהו, שחיפש כל ספין אפשרי כדי להוריד את המחאה החברתית מסדר היום הציבורי. 13 שנים בדיוק אחרי, עם עוד 101 גלעד שליטים בשבי חמאס, נתניהו כבר לא עומד במצווה של פדיון שבויים, ולהגיד עליו שהוא מונחה על ידי שיקולים פוליטיים זה אנדרסטייטמנט. עם ישראל עדיין מיוחד, אבל ערב יום הכיפורים נראה שאנחנו לא צריכים לכפר על עבירות שבין אדם למקום, אלא שהמקום הזה צריך להתחיל לספק לנו תשובות.
Post Comment