הריני מקבל על עצמי… | מקור הדין של מצוות “תוספת יום הכיפורים”

הריני מקבל על עצמי… | מקור הדין של מצוות “תוספת יום הכיפורים”

בין השמשות מה הספק?
בכל ענייני התורה תמיד הלילה קודם ליום, כך גם יום הכיפורים שמתחיל בתחילת הלילה ומסתיים למחר בסוף היום. אלא שכיודע ישנו ספק, מתי היום מסתיים ומתי מתחיל הלילה? האם כאשר החמה שוקעת ונעלמת מן העין או דווקא מעת שנעשה חושך ושלושה כוכבים בינוניים מבצבצים ברקיע.
בארץ ישראל ההפרש הוא של כעשרים דקות בין שקיעת החמה לזמן צאת הכוכבים, והוא ומשתנה תכופות בהתאמה לעונות השנה וגם המיקום גורם משמעותי לכך כמו גובה המקום מעל פני הים וכדומה. זמן ‘הספק’ בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים נקרא ‘בין השמשות’, וכיוון ש”ספיקא דאורייתא לחומרא”. לפיכך, בכל השבתות והחגים, זמן כניסת היום בעת שקיעת החמה, וזמן צאת השבת והחג היום בצאת הכוכבים.
תוספת שבת
מעבר לספק בזמן בין השמשות, ישנה מצווה להוסיף מחול על הקודש, והיא שהאדם יקבל על עצמו את קדושת היום עוד בטרם יכנס אליו, וכן לשבות באיחור כאשר נפרד ממנו,
ומכיוון שמחמת הדין היום נכנס בשקיעת החמה, מצווה עלינו לקבל את קדושת היום מספר דקות לפני שקיעת החמה. וגם להיפרד ממנו כמה דקות אחרי צאת הכוכבים, וכך המנהג להמתין כעשר דקות לאחר צאת הכוכבים (שו”ע תרח, א).
תוספת שבת בירושלים
כמפורסם בירושלים זמן הדלקת הנרות המופיע ברוב הלוחות הוא כארבעים דקות לפני השקיעה בוד שאר הערים בישראל הזמן הוא 20 דקות לפני השקיעה – הספרדים בירושלים כידוע לא קבל מנהג זה וכך כתב מרן הרב עובדיה בשו”ת שלו (יביע אומר ח”ה חאו”ח סי’ כא) והטוענים שהמנהג בירושלים להדליק ארבעים דקות לפני השקיעה, כמו שנדפס בלוחות טועים הם ואין כל יסוד לדבריהם.
ובספר אוצרות ירושלים צרר כמה כמה שיטות שנהגו במנהג הירושלמי של בתוספת ארבעים דק’. והוא על פי השיטות (ראה להלן) שיש לפרוש ממלאכה חצי שעה קודם כניסת שבת, והיות שחששו לחצי שעה זמנית הרי שבקיץ היא מגיעה לארבעים דק’ ולא פליג. או משום שהדלקת הנרות נמשכת כמה דקות וכן אנשים נמשכים בעשיית מלאכה ורצו המתקנים שתישאר חצי שעה ללא מלאכה.
עוד כתבו בספרי האחרונים שירושלים מיקומה בין ההרים וישנם תקופות שהשמש מוסתרת על ידי ההרים, או נראית יותר זמן.
ויש שכתבו שהיא לפי שיטת היראים שלדעתו השקיעה היא ג’ רבעי מיל לפני שקיעת גלגל החמה, וגם את הדעה שזמן תוספת שבת הוא עד שיעור מהלך ג’ רבעי מיל, וגם נוקטים כהדעה המחמירה ששיעור מהלך מיל הוא 24 דקות, שזה יוצא 36 דקות לפני השקיעה. וכך אם ידליקו את הנרות 40 דקות לפני השקיעה, יוכלו לפרוש ממלאכה 36 דקות לפני השקיעה.
מהות המצווה
בתוספת זו אנו מראים בעצמנו שהשבת והחג חביבים עלינו, ועל כן אנו ממשיכים את קדושתו לאחר הזמן. עוד כתבו שעל ידי הוספה מחול על הקודש אנו מראים שהנה דקות של חול הופכות לקודש, ומתוך כך תימשך קדושת היום לכל ימות החול ויתרוממו גם הם.
כיצד מקבלים תוספת שבת ויום הכיפורים?
מצוות תוספת שבת נעשית בדיבור, נשים נוהגות לקבל את קדושת יום הכיפורים בשעת הדלקת הנרות ואמירת הברכה, שמזכירים בהן את קדשות היום, והגברים מקבלים את קדושת היום בברכת ‘שהחיינו’ או בדיבור מפורש (הריני מקבל ע”ע).
הזמן המוקדם שבו ניתן לקבל את קדושת היום הוא ‘פלג המנחה’, היינו כשעה ורבע לפני שקיעת החמה (מ”ב תרח, יד).
תוספת יום הכיפורים
אוכלים ושותים לפני בין השמשות של יום הכיפורים, כדי להוסיף מחול על הקודש, ובתוספת זו אין חיוב כרת, אלא קיום מצות עשה, והמקור למצוות תוספת יום הכיפורים נאמר בגמרא במסכת ראש השנה, שם מבואר, שדין זה נלמד מהפסוק, ‘ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם’, והגמרא מצביעה על סתירה – כתוב ‘בערב’ שזהו ליל י’, אך כתוב ‘בתשעה’ שזה עוד קודם, מכאן שיש להתחיל להתענות מבעוד יום, כדי להוסיף מחול על הקודש, וכן במוצאי יום הכיפורים מוסיפים להתענות ביום חול דהיינו בליל י”א, משום שנאמר ‘מערב עד ערב’.
שיעור זמן תוספת יום הכיפורים
בשיעור הזמן של תוספת יום הכיפורים – נחלקו הראשונים יש שסוברים שהואיל ולא נתנו חכמים קצבה לדבר די בתוספת כלשהי (עיין תוס’ ר”ה ט,א ד”ה ורבי עקביא) יש הסוברים שיש להוסיף ולהתענות זמן ניכר (עיין תוס’ ביצה ל א ד”ה דאה) וביארו האחרונים ששיעור התוספת הוא כרבע שעה (ראה משנ”ב סי’ רסא ס”ק ב) ויש הסוברים שהוא כחצי שעה (עיין שטמ”ק ביצה שם בשם ר”י).