שנה לטבח: האם יש ירידה המונית מהארץ?

שנה לטבח: האם יש ירידה המונית מהארץ? | אלו המספרים

במהלך השנה האחרונה כותרות העיתונים ופתיחת מהדרות החדשות סיפרו לנו שיותר ויותר ישראלים יורדים מהארץ, והנטישה היא עניין שבשגרה. אך האם באמת כך המציאות בשטח?
ד”ר נתנאל פישר, ראש החוג למדיניות ציבורית בשערי מדע ומשפט, עמית מחקר בפורום קהלת, מפרסם באתר ynet כי בדק ומצא שמרבית העוזבים את ישראל בשנים האחרונות הם עולים חדשים, ולא ישראלים מלידה – כך שהבעיה המרכזית אינה עילת הסבירות או המלחמה בשתי חזיתות ויותר, אלא חוק השבות המנוצל לרעה.
התקשורת ידעה לספר לנו – כותב ד”ר נתנאל פישר, שיותר מ-50 אלף איש עזבו את ישראל בשנה החולפת (2023). ידיעה זו, נתמחה (לכאורה) על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ”ס), שגם היא הצטרפה לדיווחים על מגמה חדשה של ירידה מהארץ.
הסיבות שבגינם גרמו להרבה ישראליים לחשב מסלול מחדש היו הרפורמה המשפטית, המלחמה הבלתי נגמרת ויוקר המחיה.
ד”ר פישר כותב שמדובר בהטעיה בנתונים. ליתר דיוק, מרבית הפרשנים לא טרחו לקרוא את הנתונים עד הסוף, או שהם העדיפו לא לספר לנו את כל האמת.
מה האמת?
לישראל יש בעיה של עולים-יורדים, מסביר פישר, לא של ישראלים-יורדים. וגם אם ישנם ישראלים שעוזבים, ההיקף נמוך משמעותית ממה שהוצג.
ממילים למספרים
בשנת 2023 עזבו את ישראל 55.3 אלף ישראלים. מתוכם, רק 22.8 אלף (40% מהעוזבים) הם ישראלים מלידה. השאר, 32.5 אלף, הם עולים ואנשים שלא נולדו בישראל. כלומר, רוב העוזבים (60%) בכלל לא נולדו בארץ. נתון זה מצביע לכאורה על הצורך בשיפור קליטת העלייה. אולם, מסתבר, רוב העולים שעזבו הגיעו ארצה בחמש השנים האחרונות, וכבר התייאשו והלכו. שליש מהעוזבים, 17 אלף, רק עלו לישראל ב-2022 וכבר עברו למדינה אחרת. מספר העולים החדשים שעזבו תוך פחות מחמש שנים מעלייתם שווה כמעט לכל הישראלים מלידה שעזבו 21 אלף לעומת 22 אלף.
גל העזיבה והזינוק במספרים הללו אינו נובע מתהליכים שקרו פה בישראל, אלא ממה דווקא ממה שקרה ברוסיה. ב-2022 היה גל עלייה גדול מרוסיה בעקבות המלחמה עם אוקראינה והידרדרות החיים ברוסיה. רבים מהעולים, רובם לא יהודים, הגיעו לישראל רק כדי לברוח מרוסיה, ולכן עם הגיעם לישראל הם המשיכו בדרכם למדינות אחרות.
כעת, בשנת 2023 עזבו את ישראל כ-23 אלף ישראלים מלידה, אך מספר החוזרים הוא כ-13.5 אלף. כלומר, “בסך הכל” הפסדנו פחות מ-10,000 ישראלים. זה לא מספר זניח, אך הוא נמוך משמעותית מהכותרות הדרמטיות על נטישה המונית.
כפי שאנו יודעים הלמ”ס, לא טרח לפרסם נתונים השוואתיים של הישראלים מלידה שעזבו בשנים קודמות, כך שאין דרך לומר ולעקוב באמת אחר המגמה.
ניצול של חוק השבות
ייתכן שלישראל יש בעיה של ישראלים היורדים מהארץ, אך הבעיה החמורה היא של עולים המנצלים לרעה את חוק השבות. חוק זה נועד להעלות ארצה יהודים ולאפשר להם התאזרחות מיידית, אך בפועל הוא מנוצל על-ידי עולים, רובם לא יהודים, שלוקחים את תעודת הזהות ועוזבים את הארץ זמן קצר לאחר “עלייתם” כביכול.
מה צריך לעשות?
לפני כשנתיים, בראשית דרכה כהונתה של הממשלה הנוכחית, שוב התעורר ויכוח על שאלת ביטול סעיף הנכד הלא יהודי בחוק השבות. וכמפורסם בין היוצאים מישראל יש אחוז גבוה מאוד של אנשים שאינם יהודים, אך בקרב החוזרים, אחוז היהודים גבוה יותר. מסתבר שהזיקה היהודית משפיעה גם על הרצון להישאר בארץ.
ד”ר פישר מסביר שהבעיה אינה מי עולה לישראל, אלא מי נשאר פה. ומסתבר שישנם יותר מדי עולים שמנצלים לרעה את חוק השבות. הם לא מתכננים באמת לעלות, אלא להשתמש בישראל כקרש קפיצה בדרכם למדינה אחרת.
התיקון הנדרש לדעתו של ד”ר פישר הוא שכל מי שמבקש להגיע ארצה במסגרת חוק השבות יצטרך להמתין מעט לפני קבלת האזרחות הישראלית. תקופת שהות של שנתיים-שלוש, שתהווה “תקופת מבחן”, תאפשר לעולים להוכיח האם בכוונתם להשתקע. גבולות הבית שלנו פרוצים. יותר מדי אנשים מנצלים לרעה את ההטבות שנועדו למי שרוצה באמת לחיות פה איתנו.
פישר מסיים את מאמרו ומסכם: “השנה האחרונה הזכירה לנו שאנחנו חיים בסביבה קשוחה ומורכבת. כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים שלפנינו, עלינו להישאר חברה מלוכדת וחזקה. יש לעבוד קשה כדי שכל אזרח, מכל מגזר או מחנה, ירגיש שישראל היא ביתו. אך מי שאינו מוכן להתחייב לכך, אולי מוטב שלא יבוא”.