החזן דניאל כל טוב בריאיון מרגש: “גם אחרי הרבה חללים – לא מתרגלים לעוצמת הכאב”
בצילם של הימים הנוראים, בהם אנו מרבים ב”עבודה שבלב” בתפילה למי שאמר והיה העולם, התכנסנו לשורת ראיונות מרתקים עם בעלי תפילות וחזנים ממגוון עדות וקהילות.
בפרק הנוכחי של הפרויקט, משתף החזן דניאל כל טוב את תובנותיו על עולם החזנות המשתנה, חוויותיו כחזן צבאי, והאתגרים בשילוב מסורת וחדשנות בתפילה.
כל טוב, שגדל בשכונת ארנונה בירושלים, ספג את אהבת החזנות מילדות בבית הכנסת המשפחתי. “גדלנו על החזנות של מוישה שטרן”, הוא נזכר בחיוך, “אבל לא חשבתי שאהפוך לחזן בעצמי”.
המפנה הגיע כשלמד במערבא, “שם התפתח חיידק השירה”, הוא מספר. בהמשך, למד במכון תל אביב לחזנות, והפך את התחביב למקצוע.
כחזן צבאי, כל טוב נחשף לצדדים הקשים של התפקיד. “במהלך המלחמה האחרונה, היו ימים של לוויה אחרי לוויה”, הוא משתף. “חששתי שנתרגל, אבל הכאב של כל משפחה הוא חד-פעמי ועוצמתי”.
דניאל מדגיש את השינויים בעולם החזנות: “היום אין לאנשים סבלנות לקטעי חזנות ארוכים. צריך לשלב את הקהל, להפעיל אותם אקטיבית”. הוא מסביר כיצד הוא משלב מנגינות מוכרות ומודרניות בתפילות המסורתיות ומרחיב על התפתחות החזנות ושילוב נכון של קטעים בתוך הפילה, איך היה בעבר ומדוע לא הכל הולך ומתאים – “זו חוכמה ואומנות”.
“בארה”ב, למשל, המנגינות המוכרות שונות מבישראל”, הוא מציין. “היה עליי ללמוד מה הקהל מכיר ולהתאים את עצמי”. למרות השינויים, כל טוב מאמין שהחזנות עדיין מרגשת ומשמעותית. הוא מתאר את העוצמה של תפילה בישיבה: “כששרים 300-400 קולות ביחד, זו חוויה עוצמתית שקשה לשחזר”.
לקראת הימים הנוראים, כל טוב מרגיש שהשנה תהיה שונה: “אחרי השנה הקשה שעברנו, התפילות יהיו טעונות יותר”. הוא מקווה שהתפילות יתקבלו ויעזרו לאנשים להתמודד עם האתגרים.
לסיכום, כל טוב מדגיש: “החזנות משתנה, אבל העוצמה הרגשית נשארת. התפקיד שלנו הוא לחבר את האנשים לשורש הנשמה שלהם דרך התפילה”.
צפו בריאיון המלא
Post Comment