מביירות לחיפה: מסעו של הרב מבריסק והדי המלחמה בלבנון

ביום רביעי, כ”ה בטבת ת”ש (1940), החל מסעו ההיסטורי של רבי יצחק זאב סולובייצ’יק, הרב מבריסק, לארץ ישראל. המסלול המפותל שעבר דרך מינסק, קייב, ז’יטומיר, ז’מרינקה, אודסה, איסטנבול, חלב, ביירות, ראש הנקרה וחיפה, משקף את המורכבות של העלייה לארץ ישראל באותה תקופה סוערת.
הרכבת לאודסה התעכבה, מה שעורר חשש עמוק אצל הרב מבריסק מפני חילול שבת. בתגובה, הוא אמר תהילים ללא הפסקה ועודד את שאר הנוסעים היהודים לעשות כמוהו. למרות העיכובים, בחסדי שמים, הגיעו לאודסה ביום שישי, כחצי שעה לפני השקיעה. והם הלכו ברגל למלון.
באודסה, עיר בעלת היסטוריה יהודית עשירה. בשבת, הרב נמנע מללכת לבית הכנסת המקומי מחשש לבטיחות המתפללים המקומיים מפני השלטונות באם אלו יחשדו במתפללים כמשתפי פעולה עם אויב.
מאודסה לאיסטנבול
ביום ראשון, כ”ח טבת, הפליגה הקבוצה מאודסה לאיסטנבול. במהלך ההפלגה התמודדו עם בעיות כשרות מורכבות, שנפתרו בדרך מפתיעה בעזרת טבח יהודי שהתגלה על הספינה.
בהגיעם לאיסטנבול ביום שלישי, כ”ח טבת, נאלצו להתעכב כשבועיים בשל חקירות מדוקדקות של שלטונות ההגירה האנגלים. תקופה זו הייתה מלאת מתח ואי-ודאות. בזמן זה, הרב פעל נמרצות להביא את בנו, יוסף דב, שנשאר מאחור. הוא שלח מברק לשגריר הטורקי במוסקבה ובסופו של דבר סייע לבנו לקבל אשרת מעבר לטורקיה.
באיסטנבול, עיר שהייתה בית לקהילה יהודית-ספרדית עתיקה, אולי ביקר הרב בבית הכנסת העתיק “נווה שלום”, המשמש כמרכז הקהילה היהודית בעיר מאז המאה ה-15. ביום י”ב בשבט, המשיכה הקבוצה ברכבת לחלב שבסוריה. המסע עבר דרך נופי אנטוליה המשתנים, מיערות עבותים לערבות נרחבות. בדרך חלפו ליד אתרים עתיקים כמו אפסוס וחתושה, עדויות אילמות לתרבויות קדומות.
בהגיעם לחלב, ייתכן שביקר הרב במערת הצדיקים, הממוקמת בכותל בית הכנסת יואב בן צרויה (או לכל הפחות במערת קבורה אחרת, ששמה לא נודע לנו). זהו מקום קבורה נדיר לחכמי העיר ורבניה. לפי מספר מקורות, זו הייתה הפעם הראשונה (והאחרונה) בחייו שהרב מבריסק פקד קברי צדיקים, מה שמדגיש את ייחודיות המעמד.
מי שהעיד שהגרי”ז התפלל בקברי צדיקים במסע זה (דבר שזר ומנוכר לבית בריסק), הוא בנו הגרמ”ד שסיפר בכמה הזדמנויות שאביו נכנס לבית הכנסת בחלב ופקד את קברי התנאים הסמוכים לו בבכי, דבר שביטא את הפחד העמוק מהמלחמה. מחַלַבּ לביירות
מחלב המשיך הרב מבריסק לביירות במוניות, מסע שעבר דרך עמק הבקעה הפורה. בדרך חלפו ליד אוגרית, שם נמצא הכתב האלפביתי הקדום ביותר בעולם, ובעלבק עם מקדשיה הרומיים המפוארים. בביירות, שנודעה כ”פריז של המזרח התיכון”, ייתכן שהרב מבריסק שם את לבו לנוף מבעד החלון של שילוב אדריכלות מודרנית ושרידים ארכיאולוגיים. מביירות לראש הנקרה
בבוקר יום שישי, י”ז שבט, ערב שבת פרשת יתרו, יצאו מביירות לעבר ארץ ישראל. הדרך עברה דרך צידון וצור, ערים פיניקיות עתיקות הנזכרות רבות בתנ”ך. בצידון, עיר בעלת היסטוריה יהודית עשירה, אולי הרהר הרב בפסוקי התנ”ך המזכירים את העיר ובגורל הקהילה היהודית שחיה בה לאורך הדורות. בצור, אפשר שחשב על נבואות ישעיהו ויחזקאל על חורבנה של העיר. בהגיעם לראש הנקרה, נקודת הכניסה לארץ ישראל[1], נהג הרב מבריסק באופן מפתיע. בניגוד למנהג המקובל של נישוק אדמת הארץ, כפי שעשה האמורא רבי אבאו בעכו, הרב מבריסק נמנע מכך. כששאלוהו על כך, בהתייחס לדברי הרמב”ם “גדולי החכמים היו מנשקים על תחומי ארץ ישראל ומנשקין את אבניה ומתגלגלין על עפרה”, השיב הרב בחריפות בחריפות: “הרמב”ם לא סיפר סיפורי מעשיות. אם הוא אומר ‘גדולי החכמים’, הוא מתכוון שזה מנהג גדולי החכמים בלבד! ואם כן, לי הוא לא נוגע!”.
בחיפה, במשרדי ההגירה, התעכבו בגלל מס עלייה של לירה אחת. הרב סירב בתוקף לקבל תרומה מגורמים ציוניים, מדגים את עקרונותיו הבלתי מתפשרים. לבסוף, אחד מיהודי בריסק הציע פתרון יצירתי – לשלם את המס כמקדמה על משכורת עתידית, הצעה שהרב הסכים לה. לאורך כל הדרך, הרב הקפיד בדקדקנות על הלכות שבת ודיני כשרות, גם במצבים מאתגרים ביותר. הוא ביקש מספר פעמים לערוך “התרת נדרים” בשל אי יכולתו לשמור על כל החומרות שהיה רגיל בהן, מה שמשקף את רגישותו ההלכתית הגבוהה.
בנו, יוסף דב, הגיע לטורקיה אחרי שאביו כבר היה בארץ. הוא נאלץ להתעכב באי מרסין עם נוסעים אחרים שלא היה בידם סרטיפיקט. כעבור למעלה מחודש, הגיע לארץ ישראל דרך סוריה ולבנון במהלך חודש ניסן, משלים את איחוד המשפחה בארץ הקודש.
מסע זה, שארך כשלושה חודשים, מדגים את מסירות הנפש יוצאת הדופן של הרב מבריסק לשמירת המצוות ועקרונותיו, גם בתנאים קשים של מנוסה ומסע מפרך. הוא מהווה עדות חיה לתקופה סוערת בהיסטוריה היהודית, כאשר רבים נמלטו מאירופה ערב מלחמת העולם השנייה, ומשקף את המורכבות הרבה של העלייה לארץ ישראל באותה תקופה. דרך עיניו של הרב מבריסק, אנו רואים לא רק מסע גיאוגרפי, אלא גם מסע רוחני ואינטלקטואלי, המשקף את ההתמודדות של גדולי הדור עם אתגרי הזמן והשעה. המקורות לכתבה זו נלקחו מספריו הנפלאים של ידידי הרה”ג שמעון יוסף מלר “הרב מבריסק” ח”א, וכן מספרו החדש ״אחרון לדור דעה״ על הגרמ״ד סולובייצ’יק. הפרט על קברי התנאים שהרב מבריסק השתטח בסוריה, זאת שמעתי מאת רבי אליהו מן כפי ששמע מהגרמ”ד. [1] יתכן שהיה זה בעכו, ויתכן שהיה זה צפונה מראש הנקרה, שכן נקודת מחלוקת היא היכן הגבול הצפוני של ארץ ישראל. לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]