מדוע ראש השנה לא מוזכר בתורה? / עמירן דביר

1:
המשנה במסכת ״ראש השנה״ אומרת: ״בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם, ובחג נידונין על המים״.

הגמרא בדף טז. אומרת: ״אמר ר׳ יהודה משום ר׳ עקיבא, מפני מה אמרה תורה ״הביאו עומר בפסח״, מפני שהפסח זמן תבואה הוא, אמר הקב״ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות״.

מפני מה אמרה תורה ״הביאו שתי הלחם בעצרת״, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקב״ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן.

מפני מה אמרה תורה ״נסכו מים בחג״, אמר הקב״ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה.

״אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות, מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה, בשופר, אמר ר׳ אבהו למה תוקעים בשופר של איל, אמר הקב״ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני״.

צריך לשים לב ולנסות להבין הבדל מהותי בין מה שהגמרא אומרת לגבי שלושת החגים, לבין מה שאומרת על ראש השנה.
בשלושת החגים הלשון הוא ״הביאו לפני.. כדי שיתברכו לכם..״, שמשמעותו תנו לי כדי שאתן לכם.
אך בראש השנה הלשון לגמרי אחרת: ״אמרו לפני בראש השנה.. כדי שתמליכוני עליכם..״, שמשמעותו לכאורה, תנו לי כדי שתצליחו לתת לי עוד ולהמליך אותי עליכם.

אם בשלושת החגים הרעיון הוא לתת לקב״ה משהו כדי שנתברך באותו משהו במשך כל השנה, אם כן לכאורה גם בראש השנה אמורים אנו לתת משהו ומה ניתן לקב״ה כדי לקבל חיים טובים?
הניתן לו חיים של מישהו? הרי בוודאי שדבר זה לא יעלה על הדעת.

הגמרא עונה על זה ומסבירה שעל ידי שאנו תוקעים בשופר, אנו מכוונים להזכיר לקב״ה את עקידת יצחק, כל תקיעה ותקיעה הרי היא כהצהרה שגם אנחנו מוכנים להיעקד על המזבח ממש כמו יצחק, למסור נפשנו לקב״ה במקרה ונתבקש לכך.

אם כן כמו בשלושת החגים שצריכים לתת משהו כדי שהקב״ה ימשיך לתת לנו את אותו הדבר במשך כל השנה, כך גם פה כשנמליך את הקב״ה על ידי שופר, הרינו כמוסרים לו את נפשנו, גם אם לא בפועל אך עדיין בכוונת הלב, על ידי נתינה זו מבקשים אנו מהקב״ה שיתן לנו חיים במשך כל השנה הבאה, חיים בריאים ומאושרים.

2:
מעניין לראות שבתורה לא ממש מוזכר עניין ״ראש השנה״, לעניין יום מיוחד, בו כולנו עומדים לדין.

בפרשת ״פנחס״ מוזכר ״יום תרועה״ ובפרשת ״אמור״ מוזכר ״זכרון תרועה״, אך עניין ה״עמידה לדין״ עצמו, אינו מוזכר.

בתהילים מוזכר עניין העמידה לדין בפסוק: ״תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב״.

גם בתחילת ספר ״איוב״, מוזכר העניין, ככתוב: ״ויהי היום ויבואו בני האלוקים להתייצב על השם ויבוא גם השטן בתוכם ויאמר ה׳ אל השטן מאין תבוא״.

אומר ה״זוהר הקדוש״ וכך גם מוזכר ברש״י שם באיוב: ״ויהי היום״ – זה ראש השנה.
״ויבואו בני האלוקים״ – אלו המלאכים המסנגרים.
״ויבוא גם השטן בתוכם״ – זהו השטן המקטרג.

הרב אמנון ממגנצא כתב פיוט חשוב ששם לנו תיאור אמיתי מדויק ומפחיד שממחיש לנו מה קורה בדיוק בראש השנה, הוא יום הדין.

״ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום.. ובשופר גדול יתקע.. ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון.. מי יחיה ומי ימות.. מי בקצו ומי לא בקצו.. מי ישקט ומי יטרף..״

3:
אם כן נשאלת השאלה איך אנו אמורים להתמודד עם מצב שלכולנו יש חטאים, כל אחד כפי עניינו, מה נעשה ביום הדין הקרב, הרי לכל מעשה שלנו, יש השלכות.

הקב״ה נתן לנו מתנה גדולה וחשובה, את הסנגור הכי טוב בעולם, את ה״שופר״.

חשוב לדעת שעד שלא תוקעים בשופר, הקב״ה יושב על כסא ״דין״, רק אחרי ״תקיעת השופר״, עובר הקב״ה לשפוט אותנו מכסא ה״רחמים״.
ככתוב ״עלה אלוקים בתרועה, ה׳ בקול שופר״.

לפני התרועה אנו נשפטים בשם ״אלוקים״ – הוא שם של ״מידת הדין״.
רק אחרי התרועה אנו נשפטים בשם הוי״ה – הוא שם ״מידת הרחמים״.

אם כן יוצא שבזכות השופר יכולים אנו לעבור את הדין בשלום.
השופר הוא הסנגור הכי טוב שיכל הקב״ה לתת לנו.

רבי יהונתן אייבשיץ בספרו ״יערות דבש״ כותב שאסור לדחות את ה״תקיעות״ אפילו דקה אחת, כל דקה היא קריטית למשפט שלנו ושל כלל עם ישראל.

כתוב: ״אשרי העם יודעי תרועה, ה׳ באור פניך יהלכון״.
שואלים חז״ל, וכי אומות העולם אינם יכולים לתקוע בשופר? ומסבירים, אשרי העם שיודעים לפתות את בוראם בתרועה, לעבור מ״כסא הדין״ ל״כסא רחמים״.

כתוב בתהילים (פרק ק״נ): ״הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכינור הללוהו בתוף ובמחול הללוהו במינים ועוגב..״.
מדוע נבחר דווקא ה״שופר״ כדי לסנגר עלינו בראש השנה, מדוע לא נבחר ה״נבל״, או ה״כינור״ כסנגור?

כיוון שכל כלי הנגינה שימשו גם ל״עבודה זרה״, לעומת זאת, ה״שופר״, לא שימש מעולם לעבודה זרה.
לכן אמרה לנו התורה לתקוע דווקא בו.

אף על פי שכל השופרות כשרים, חוץ משל מהפרה, כיון שהיא מזכירה את ״חטא העגל״, אומרת הגמרא שעדיף לתקוע בשופר של ״איל״, כיוון שהוא מזכיר את ״עקידת יצחק״.

בברכת כתיבה וחתימה טובה
עמירן דביר (דבורקין) הלוי