למלא את העגלה // הרב בן ציון נורדמן
חשבתי, שאני כבר מכיר את כל גווני הציבור בעם ישראל על שלל העדות, החוגים והמגזרים, כמי שאמון על המוטו ‘יחד שבטי ישראל’. השבוע הופתעתי…
לקראת השנה החדשה קבלתי חיזוק נוסף באהבת ישראל. אני לא נאיבי, הקיטוב בעם לא הסתיים, חילוקי הדעות טרם הגיעו לגישור ולקירוב לבבות, והתקשורת עסוקה ללא הרף בהצגת הקיצוניות והפערים דווקא, אך מפגש אקראי אחד, לימד אותי עד כמה עם ישראל כולו חי וקיים.
•
בתחילת השבוע נקבעה לי פגישה בעניין ציבורי מסוים בשעת בוקר מוקדמת, עם ד”ר גלית שאול ראשת המועצה האזורית השכנה עמק-חפר, בעבר כתבתי על הערכתי לפעילות המבורכת שהיא עושה במסגרת תפקידה. והפעם אעסוק בממלא מקומה , ומעשה שהיה כך היה…
הקדמתי כמה דקות לפני הזמן שנקבע, פסעתי בצעדים איטיים במסדרון בניין המועצה, ובתוך כך אני שומע קריאה מהחדר הסמוך: בוקר טוב איש נחמד… הצצתי אל החדר והשבתי בברכת בוקר טוב ומבורך. תוך כדי כך אני מבחין בתמונה מוכרת לי מאוד… אבל מפתיעה לגמרי במיקום שלה… תמונתו של רבי אברהם ישעיהו קרליץ ז”ל המכונה “החזון איש”.
למי שאינו יודע, תחום השיפוט של עמק חפר רחב במיוחד וכולל בתוכו יישובים שונים ומגוונים, קיבוצים שנחשבים למעוזי השמאל בישראל ומרוחקים לכאורה מענייני יהדות ומסורת, ביניהם גבעת חיים – איחוד ומאוחד, העוגן, מעברות ועוד.
•
לאיש קוראים נטע אראלי, יליד קיבוץ עין גדי וכיום תושב קיבוץ העוגן. לתדהמתי הוא מוסיף את העובדה כי התמונה הזאת מלווה אותו כבר כ15 שנה בכל משרד ומשרה מאז. נטע מציין באזני כי אני הראשון שזיהיתי את האיש שבתמונה…
לשאלתי, הוא מסביר את הרעיון שמאחורי הצבת התמונה בלשכתו: “תמונת החזון איש מזכירה לי כל יום וכל שעה שאני צריך לדאוג למלא את העגלה”! הוא המשיך והרחיב איך מבחינתו אדם מבוגר בעל הדרת פנים יהודית, נחוש ומלא בגאווה מסורתית שורשית מציב ללא חת את המראה, לו ולחבריו, ומעמיד אותו בפני המציאות הברורה כי כולנו שייכים למסורת הדורות עם עבר מפואר ומסורת שאסור לנו לשכוח וחובתנו לטפח אותה!
הבנתם את המילים? אני נשארתי עם פה פעור.
•
ולמי שלא הבין את פשר המשפטים, נספר בקצרה את סיפורו של האי”ש שבתמונה… בפגישה המפורסמת שיזם ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון הוא הגיע אל ביתו של החזון איש, ושאל : איך יהודים דתיים ולא-דתיים יחיו יחד בארץ הזאת, בלי שנתפוצץ מבפנים? השיב לו החזון איש במשל מהתלמוד: אם מזדמנות שתי עגלות בדרך, במשעול צר, עגלה אחת טעונה במשא, והשנייה איננה טעונה במשא, מנהיג העגלה שאין עליה משא אמור לפנות את הדרך לעגלה הטעונה במשא.
והנמשל כפי שהוצג: מעבירי המסורת, הסיפור היהודי ההיסטורי, שמכוחו עַם ישראל חזר לארצו לאחר גלות ארוכה… משולים לעגלה הטעונה במשא “מסע הדורות ” – ויש לפנות לעגלה זו את הדרך כדי שתוכל להמשיך במסע בבטחה …
ומכאן, אומר נטע, אפשר לקחת את המשל הזה וכביכול להיפגע ולהיעלב… אבל אפשר גם לקחת את זה למקום ההפוך! להבין שכולנו בעצם “בעלי עגלות”… כולנו מצוידים בכלי קיבול, ועבודת החיים שלנו היא לעבוד ולפעול בכל רגע כדי למלא אותה!!! ואז הוא פונה אלי: זה בדיוק מה שבחרתי לעשות. והתמונה הזאת נותנת לי את ההשראה לכך… מדהים! מדהים!
•
ברגעים המיוחדים שלפני ראש השנה, בפרשת השבוע אנחנו קוראים: “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם – כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל”. כאשר אנחנו ניצבים בבחינה של “כולכם”, יחד, כל אחד בתפקידו ובמקומו, ניצבים בקומה זקופה, עומדים הכן קדימה לקראת המטרה, כך ורק כך אנו יכולים להיות “ניצבים”, ולנצח את אויבינו.
ועם התגלית המדהימה שגילינו בסיפור הזה, “יחד שבטי ישראל”, כל ישראל מלאים מצוות כרימון, כל יהודי נולד עם עגלה רחבת ידיים, ובמשך שנות חייו הוא ממלא את העגלה…
הבה נשכיל ונמלא אותה במצוות, חסדים ומעשים טובים, ונזכה לשנה טובה ומתוקה.
Post Comment