חכימא דיהודאי – יריעה לרגל הילולות רבי יהונתן אייבשיץ זיע”א

רבנו נולד בעיר קראקא סביב לשנת תן (1690) לאביו רבי נתן נטע מצאצאי רבי נתן שפירא בעל המגלה עמוקות, רבי יהונתן התיתם מגיל צעיר מאוד אז לקחו רבי מאיר אייזנשטאט המהר”ם א”ש – לבן מפתו אכל ועל ברכיו גדל לתפארת עם ישראל. במשך השנים הרחיק לפארג שם נשא לאשה אל עלקלא בת ר’ יצחק שפירא.
פראג רבתי
שם בפראג עיר מלאה חכמים וספורים היה נושא מדברותיו וקנה לעצמו שם כפה מפיק מרגליות אף ביעני הכמרים וראשי הגויים דשם. מאורח יותר אחר כיבוש הצפרתים את פראג נבחר לרב במיץ. ובהמשך נבחר לרב שלוש קהילות וסימנך אה”ו – אלטונא המבורג וונדסבק ושבתו הייתה באלטונא.
הקמעות שחוללו פלאים
אם שבתו על כס הרבנות רבי יהונתן החל לחלק קמעות ליולדות, תוכן הקמעות התגלגל לידו של רבי יעקב עמדין שפסק שהם מלאים מינות פרנסי הקהילה יצאו נגד רבי יעקב עמדין ואף ציוו לסגור את בית הכנסת שלו ואף נאלץ לברוח מן המקום אל בית גיסו בעיר אמסטרדם. אגרות וכתבי פלסתר החלו להישלח אל גדולי ישראל ואש המחלקות הוסיפה לבעור זמן רב.
אין חכמה כתורה
רבי יהונתן היה ידוע בקרב בני דורו והדורות הבאים כחריף ודרשן מופלא, שתמיד מענה בפיו ובעל סברה ישרה. עושר ספריו מפארים את ארון הספרים היהודי. עשרות ספרים בכל מקצועות התורה בנשואי הלכה, פרשנות, קבלה, ספריו בהלכה הובאו להלכה ודנו בהם פסוקי ההכלות בדורת שאחריו כמו הפרי מגדים בעל קצות החושן ובעל הנתביות המשפט ועוד רבים אחרים .
אך כאמור גם בין הגויים הוכר בחכם יהודי מפורסם קיסר דנמרק מאוד התפעל מפיקחותו ואישיותו וכאות הערכה העניק לו תואר ‘ברון אייבשיץ’ אולם רק כעבור שנים אחדות כאשר ערך סעודת הודיה על שניצל מניסיון התנקשות בחייו ע”י החולקים עליו גילה על כך לבני ביתו, לנגד עיניהם שרף את התעודה ולהשתוממותם אמר ‘כמו שכלה הנייר כך כלים חיי האדם וכבודו המדומה’.
בשנת ה’תקי”ט כתב מכתב ארוך אל השלטון ובו הוכיח כי עלילת הדם שהפיצו נועדה רק לגרום פרעות ובשנת ה’תקכ”א כתב חרם על הכת המשיחית.
בשנת ה’תקכ”ג חלה ונדר כי אם יזכה לקום מחוליו יוציא לאור אחד מספריו לזיכוי הרבים, לאחר שהבריא הדפיס את ספרו “כרתי ופלתי”. כתב את הנוסח שיכתבו על גבי מצבתו וביום שלישי שנת ה’תקכ”ד השיב את נשמתו ליוצרה.
1.
בספר שלחן מלכים (דיני נט”י סי’ ד’, טעם הצבי אות ו’) מובא המעשה הבא: “רבינו הגדול רבי ר’ יונתן (־אייבשיץ) זי”ע נהג לקרות מכתבי עיתים צייטונגען – בביהכ”ס כדי להסיח דעתו מדברי תורה. פעם אחת קרא כי חכם אחד מחכמי אומות העולם כתב אריכות דברים עד כמה גדול כוחו של בשר וחלב, שניסה לבשל בשר וחלב ושפך זה בימי החורף תחת עץ עושה פרי 30 יום זה אחר זה, והתחיל העץ לציץ ציץ ולהוציא פרי.”
ועלתה במחשבתו של אותו צדיק שלפי”ז ניתן לבאר את הסמיכות שבין מצוות ביכורים לאיסור בשר וחלב. שכן פעמיים נכתב בתורה אותו לשון: “ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה’ אלוקיך – לא תבשל גדי בחלב אמו” ולפי הגילוי שיש בכוח בשר וחלב להצמיח עץ גם בחורף סמיכות הדברים מבוארת כך:
“יען שציוותה התוה”ק על הבאת ביכורים לבית ד’, א”כ יעלה על הדעת להשתדל בכל עוז להיות פי שניים ברוחו ולהביא ביכורים אף בימות החורף ע”י בישול בשר וחלב – וכהמצאת החכם הנ”ל – וע”ז כפלה התוה”ק באזהרה כפולה אף שציוויתיך “ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד’ אלוקיך” מכל מקום: לא תבשל גדי בחלב אמו” עבור זה, כי בשר בחלב אסור בבישול ובהנאה. ויען כי ראה הגאון ז”ל כי הקריאה במכתבי עיתים הביאתו לידי הרהור תורה ע”כ
גדר בעדו שלא לקרות בביהכ”ס במכתבי עיתים”. ע”כ המעשה. והנה המעיין בספורנו בפרשתנו (יד, כא) יראה כי את המחקר הזה, או דומה לו, כבר הכירו הכנענים לפני אלפי שנים וזה לשונו: “לא תבשל גדי בחלב אמו – כמעשה הכנענים שהיו חושבים להרבות בזה הפועל מקניהם וקנינם וכל בהמתם”.
2.
הגאון רבי יהונתן אייבשיץ ביאר באופן נפלא, שכשנודע ליעקב שיוסף במצרים חשש שיוסף לא עמד בפיתויי הארץ הטמאה ונכשל בעבירות, וכפי שהיה לו נסיון באשת פוטיפר. והנה מובא בגמ’ (שבת קי:) שהנכשל באשת איש פניו מוריקות, ומה תקנתו? שישתה כוס של עקרים (כלומר, מין תרופה הגורמת שלא יהיו לאדם בנים). וידוע שיוסף ניצל מאשת פוטיפר בזכות שראה את דמות דיוקנו של אביו.
ולפ”ז ביאר שכך אמר לו יעקב: “ראה פניך לא פללתי”, כי חששתי שתיכשל באשת פוטיפר ופניך יוריקו, ולא ידמו לפנים שהיו לך כשירדת למצרים. אך אתה עמדת בנסיון ולא נכשלת, וממילא לא היתה לך כל סיבה לשתות כוס של עקרים, וזאת אני יודע משום שאני רואה “גם את זרעך” – את ילדיך, ונוכחתי לדעת שלא נכשלת ולא הוריקו פניך ולא שתית כוס של עקרים.
3.
ומסופר על הגאון רבי יהונתן אייבשיץ רבה של פראג, שבחכמתו ובפקחותו היה יודע לסתום פיות מקטרגיו בדברים כדורבנות מתוך שכל ישר וחותך, ולפעמים גם על ידי דיבור שנון, עוקץ ודוקר כאיזמל.
והיה מעשה בכומר אחד שנטפל אליו ואמר לו: הרי בתורתכם כתוב “אחרי רבים להטות”, ואנו הגויים רוב, אם כן מדוע אינכם הולכים בדרכינו ? אמר לו: בא ונצא לחוץ. לקח אותו למקום החיות והבהמות והתחיל ללכת על ארבע כמוהם. שאל אותו הכומר: מה אתה עושה? אמר לו רובם כאן הולכים על ארבע, לכן אני עושה כן. הבין הכומר את הרמז. והוסיף ר’ יונתן להסביר לו: כשאמרה התורה “אחרי רבים להטות”, הכוונה היא אחר אותם שהולכים בדרך הישרה והטובה, ולא מדובר על אותם שעוברים על מצוות התורה, רוצחין ומנאפין, או גונבים, שעליהם נאמר להלן “לא תהיה אחרי רבים לרעות”.
4.
אמר פעם הגאון רבי יהונתן אייבשיץ לכומר אחד נוצרי, אתם צריכים באמת לשמוח בפורים יותר מהיהודים, מה הטעם ענה הכומר, ענה לו ר’ יהונתן, אם ח”ו הפיק המן את זממו, והצליח להשמיד את כל היהודים, מהיכן יבא המשיח שלכם (אותו האיש), כי נס פורים קדם מאות שנים לפני לידת אותו האיש.