הדף היומי בקיצור ובתמצות | בבא בתרא דף צ
דף צ.
ובלח עושה הין (-י”ב לוג, דהיינו תרקב) וחצי הין ושליש הין ורבע הין (שזה ג’ לוגין, ולא עושים לוג ומחצה משום דאתי למיטעי בחצי קב של יבש שזה ב’ לוגין, דבריבעא טעו אינשי), ולוג וחצי לוג ורבע לוג ושמינית לוג (-חצי ביצה) ושמינית שבשמינית הנקראת קורטוב שזה רבע ביצה, אבל יבש אין דרך למדוד בכלי קטן כ”כ, אלא מוכרים באומד, ואם הוא יקר מוכרים אותו במשקל.
ולא יעשה מידה של ב’ קבין, שמא יטעו בינה לחצי תרקב, כיון שאנשים טועים במידות שההבדל ביניהם הוא רבע משיעורם, ומ”מ במידות קטנות שבקיאים בהם אין לחוש לטעות, ובשליש ורבע הין לא גזרו חכמים כיון שהם היו במקדש כדאיתא לעיל (פ”ו:) שהיו שנתות בהין עד כאן לפר ועד כאן לאיל ועד כאן לכבש, ושם לא גזרו מפני שהכהנים זריזים.
רב פפא בר שמואל (צ:) תיקן מידה חדשה של ט’ לוגין, ולא קיבלוה בפומבדיתא, ובפאפוניא קיבלוה.
אין מוסיפים על המידות ועל המטבע ולשבור את המידות הקודמות שבעיר, יותר משתות, דכתיב “והשקל עשרים גירה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם” והיינו שיש מקומות שהמנה הוא או ט”ו או כ’ או כ”ה, והמנה של קודש הוא ס’ מנה כשיעור כולם יחד, ונמצא מנה של קודש ר”מ דינרים ושל חולין ק”כ, ומבואר שאפשר להוסיף על השיעור הרגיל עד שתות מלבר.
אבל אין טעם איסור ההוספה משום הפקעת שערים, שהרי טעם זה שייך גם בשתות, ואין הטעם משום שלא יהיה ביטול מקח, שהרי בדבר שבמשקל ובמידה ובמנין יש ביטול מקח אפי’ בפחות משתות מפני שזה טעות גמורה, ושניהם יכולים לחזור בהם, ואין הטעם כדי שלא יפסיד התגר שבא מעיר אחרת שהוא יכול להשתכר עד שתות ואם הוסיפו על המידה שתות נמצא שלא הרויח, אבל ביותר נמצא שהפסיד, דא”כ נדאג שיהיה לו גם רווח ולא יוסיפו אפילו שתות, שהרי הוא טרח להביא לכאן את התבואה ממקום רחוק, ואין לך פסידא גדולה מזו, והטעם שלא חששו לזה הוא מפני שזה לא שכיח שהתגר לא ישמע זאת, אבל בחשש פסידא דתגר שזה איסור תורה לא אמרינן הכי.
אין מוסיפים על המידות ועל המטבע ולשבור את המידות הקודמות שבעיר, יותר משתות, דכתיב “והשקל עשרים גירה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם” והיינו שיש מקומות שהמנה הוא או ט”ו או כ’ או כ”ה, והמנה של קודש הוא ס’ מנה כשיעור כולם יחד, ונמצא מנה של קודש ר”מ דינרים ושל חולין ק”כ, ומבואר שאפשר להוסיף על השיעור הרגיל עד שתות מלבר.
אבל אין טעם איסור ההוספה משום הפקעת שערים, שהרי טעם זה שייך גם בשתות, ואין הטעם משום שלא יהיה ביטול מקח, שהרי בדבר שבמשקל ובמידה ובמנין יש ביטול מקח אפי’ בפחות משתות מפני שזה טעות גמורה, ושניהם יכולים לחזור בהם, ואין הטעם כדי שלא יפסיד התגר שבא מעיר אחרת שהוא יכול להשתכר עד שתות ואם הוסיפו על המידה שתות נמצא שלא הרויח, אבל ביותר נמצא שהפסיד, דא”כ נדאג שיהיה לו גם רווח ולא יוסיפו אפילו שתות, שהרי הוא טרח להביא לכאן את התבואה ממקום רחוק, ואין לך פסידא גדולה מזו, והטעם שלא חששו לזה הוא מפני שזה לא שכיח שהתגר לא ישמע זאת, אבל בחשש פסידא דתגר שזה איסור תורה לא אמרינן הכי.
דברים שאסור לעשות כדי שלא לגרום להתייקרות
המשתכר אל ישתכר יותר משתות והיינו כגון חנוני הקונה הרבה יין ופירות מן הסיטון כדי למכור מעט מעט, וזה תקנת חכמים שלא ישתכר יותר, אמנם אם לקח בשעת הגורן ועכשיו זה התייקר יכול להשתכר כפי השער של עכשיו אפילו כפליים.
דף צ:
אוצרי פירות ומלוי בריבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים, עליהם הכתוב אומר “לאמר מתי יעבור החודש וכו’ נשבע ד’ בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם”.
איסור אצירת פירות- אין לאצור פירות שנקנו בשוק כדי למוכרם ביוקר, מפני שזה גורם להתייקרות המחיר ואיכא הפסד עניים (ונראה דמיירי בעיר שרובה ישראל), ומותר לאדם לאצור את הפירות משדהו. (ואבוה דשמואל מכר פירות בשער החריף -המוקדם, דהיינו בשעת הגורן בזול, ושמואל השהה את הפירות ומכרם אז לפי השער הזול, (ועשה כך בפירות של שדותיו, ולא היה קונה מן השוק בשעת הגורן, דא”כ היה משער מתייקר קצת ויצא שכרו בהפסדו, אמנם אין בזה איסור ממש), ומה שאביו עשה טוב יותר, משום שאחרי שהשער התייקר קשה להוזילו). ואין האיסור אלא בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות, אבל תבלין וכמון ופלפלין מותר, ובשני בצורת לא יאצור אפי’ קב חרובין, מפני שמכניס מארה בשערים, אך ישייר לעצמו לצורך שנה. ומותר לאצור פירות בארץ ישראל ג’ שנים, ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית, פן ימותו בשביעית ובמוצאי שביעית ברעב, שהרי לא אוכלים מפירות שמינית עד סוף השנה, וכן עשה רבי יוסי ברבי חנינא שהיה בארץ ישראל, וס”ל קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא.
אין מוציאין פירות מארץ ישראל לחו”ל, בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות, ורבי יהודה בן בתירא מתיר ביין מפני שממעט את התיפלה דנכנס יין יצא סוד. ואף לסוריא אסור להוציא דסבר דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש. ורבי מתיר מהיפרכיא אחרונה של א”י להיפרכיא ראשונה של סוריא, כיון שהם סמוכים מאד.
Post Comment