האברך הגרוש הטרי הרגיש בדידות ולילה אחד חטף התקף; לא תאמינו מה הציל אותו
פגשתי אברך חסידי לפני תקופה ארוכה. וכך הוא סיפר לי בעצב: “אני גרוש זה שנה ומחצה. התקופה הראשונה אחרי הגירושין עברה עליי בקשיים רגשיים גדולים.
הרגשתי בדידות גדולה, רגשות אשם על מצבי העכשווי. ובעיקר הרגשתי שאני לא מתנהג בצורה תקינה, שאני איש ‘דפוק’ ומלא כישלונות.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
ניסיתי לבקש עזרה ממשפחתי הקרובה, אבל גם אלו שניסו לעזור רק הרגיעו קצת את הכאב, כאשר הייתה מסתיימת השיחה איתם – הכאב של הבדידות, האשמה והכישלון היה חוזר, והרבה פעמים הכאב הנפשי היה חוזר ביתר עוצמה.
לילה אחד ניסיתי להירדם, אך המחשבות לא נתנו לי מנוח. ניסיתי להתקשר למשפחתי הקרובה ולחברים קרובים, היה לי חשוב לדבר עם מישהו בעולם הזה, הרגשתי מחנק וקושי גדול.
אבל אף אחד לא ענה לשיחות הטלפון שלי.
זה רק הגביר את הקושי אצלי, ובפעם הראשונה בחיי קיבלתי ‘התקף פאניקה’. היה לי קשה לנשום, התחלתי להזיע ולבכות, הרגשתי שאני קורס פיזית ורגשית. הלכתי בקושי רב לחדר האמבטיה פתחתי את הברז ושטפתי את הפנים, הסתכלתי במראה והתחלתי לבכות בכי היסטרי שלא יכולתי לעצור.
ואז נפלה בי הארה חזקה. דווקא בתוך הקושי הגדול, מתוך התחתית של התחתית, שם נהיה האור. קלטתי שאף אחד בעולם לא יכול להיות במקומי, את מה שאני מרגיש רק אני מרגיש. אפשר להשתתף איתי, לדבר איתי, להיות איתי, אבל הכאב הוא שלי – ואז הבנתי שעד שאני לא אשנה את הדו שיח שלי עם עצמי, שאם אני לא אלמד להפסיק את הקול שבראשי שרק אומר לי שאני לא בסדר ולא טוב, רק ביקורת עצמית ללא הרף, שום דבר לא ירפא אותי וירגיע אותי.
הבנתי שכמה שיחמיאו לי וישבחו אותי שום דבר לא ייתן לי באמת אושר ושמחה, וזה יקרה רק אם אאמין לזה, שאני אדע שאני צריך להיות החבר של עצמי ולאהוב את עצמי. ‘ואהבת לרעך כמוך’, כמו שאדם אוהב את עצמו כך הוא צריך לאהוב את חברו. דבר ראשון לאהוב את עצמנו בשביל שנוכל לאהוב אחרים!”
אבל לפעמים אנחנו שוכחים שהחבר הכי טוב שלנו זה אנחנו בעצמנו. אם אנחנו לא נחמול, נסלח, נאהב, נעודד את עצמנו, מי יעשה את זה כמו שאנחנו באמת צריכים?!
כי לפעמים גם אם כל העולם יאהב אותנו אבל אנחנו לא אוהבים את עצמנו, ליבנו לא ירגיש את האהבה והתמיכה שנותנים לנו. על אף שהוא מקבל תמיכה ואהבה הוא לא יאמין לזה, ואף אם הוא כן מאמין אבל התחושה השלילית העמוקה תחזור אחרי שפגה השפעת המחמאה.
שאדם יאהב את עצמו זה דבר בריא ותקין.
ד”ר ברנה בראון היא חוקרת מפורסמת בארצות הברית בתחום הרגשות. היא חקרה איך אדם יודע שהוא הצליח בחינוך ילדיו? והגיעה למסקנה פשוטה – שיסתכל אם הוא אוהב את עצמו. אם הוא אוהב את עצמו אז יש לו משהו משלו, אהבה שלו, שהוא יכול לתת לאחרים. כי אם אדם לא אוהב את עצמו איך הוא יאהב אחרים? איך הוא ייתן משהו שאין לו?
אני רואה את זה שוב ושוב. רוב הבעיות בזוגיות מגיעות כשאחד מבני הזוג לא טוב לו עם עצמו, הוא לא אוהב את עצמו, הוא סובל מבעיות רגשיות עם עצמו. הבעיה של התאמה זוגית היא פחותה (כמובן שגם היא קיימת). כי אם יש משהו שהוא בריא בבסיסו, גם אם יש קושי, יש יכולת לאדם להתמודד רגשית עם המצב בצורה בריאה.
אותו יהודי שהגיע אליי סיפר לי, שבאותו לילה שבראשיתו הוא היה שבור רגשית לחלוטין, בהשגחה פרטית הוא הגיע לשיר של זמר יהודי חרדי ששמו שלומי ברנשטיין שם השיר: “לראות את עצמו”, שיר שמדבר בדיוק על מה שאני כותב בכתבה זו, פשוט לאהוב את עצמנו. הוא סיפר לי שהשיר כל כך חיזק אותו שמאותו לילה התחלתי לטפל בעצמי, ובעיקר למדתי שדבר ראשון אדם צריך לאהוב את עצמו אהבה עצמית, לסלוח לעצמנו לדעת את הדברים הטובים שיש לנו וגם את החסרונות שיש לנו. לדעת שאנחנו לא מושלמים, לפרגן לעצמנו ולדאוג לעצמנו.
אני לא מכיר את המלחין והכותב של שיר זה. אבל זו הבמה להגיד לכותב ומלחין השיר שלומי ברנשטיין: “תדע לך, חיזקת נפש בעולם הזה”.
אנשים עושים דברים טובים לאנשים אחרים בעולם הזה ולא תמיד הם יודעים כמה אור אמונה ואהבה הם עושים בעולם, כי לעולם אינכם יודעים כמה חיוך או מילה טובה יכולה להציל נפש.
שמעתי לא מעט סיפורים בחיי, כל מיני מקרים של אנשים בשבר הכי גדול שלהם, מה שבסוף עזר להם זה הם עצמם! הם הבינו שאם אני לא אעזור לעצמי ואקח את עצמי לידיים, אני אלך לטיפול בעצמי אף אחד לא יעשה את זה במקומי. הם הבינו שמערכת היחסים הפנימית שלנו עם עצמנו צריכה להשתפר. ללמוד לחמול, לסלוח, להרגיע, לנחם את החלקים הכאובים שיש בנו שצריכים אהבה וחמלה.
אז בפעם הבאה שאתם עצובים, שבורים, בודדים, לכו למראה שבביתכם תסתכלו בה ותראו את הטוב שבכם. שאתם טובים, שהשם אוהב אתכם. גם אם טעיתם וחטאתם תזכרו אתם יכולים לשנות את החיים שלכם, כי אין כמוכם בעולם.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
שבת שלום ומבורכת. מאחל לכם שתאהבו את עצמכם ואת כל הסובב אתכם.
לתגובות: [email protected]
Post Comment