התפילה בכריעות והשתחוויות במקורות – והאם ברקיע יש זוויות
מי צריך לעשות תנועות בתפילה
עוסקים אנו במקורות מנהג התנועה בשעת התפילה והלימוד, שהייתה קיימת בישראל מקדמת דנא וכיצד קיבלה תנופה והתחדשות בקהילות החסידים עד שכבר עוררו עליהם את חמת המתנגדים בכל אתר ואתר.
אך גם בחצר החסידים לא הייתה תמימות דעים ובעניין התנועה יש דורים לשבח ויש דורשים לגנאי. כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה | מדוע אנו מתנענעים בשעת התפילה והלימוד?”וירא העם וינועו” | המנהג להתנועע בשעת התפילה והלימודוּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה | מנהג ישראל להתנועע בשעת הלימוד והתפילה – פרק ג’וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה | על התנועות בשעת התפילה בחצרות החסידים”גזרתינהו לשוקיה בגזרא דפרזלא” | המתנגדים “לתנועה” החסידית בשעת התפילהכי דור ‘תהפוכות’ המה | המתנגדים ל’סלטות’ ותנועות החסידים בעבודת התפילהונשמע קולו בבואו אל הקודש | על ‘המתנגדים’ לתנועות החסידים בשעת התפילה רק בנש”קים
מעשה חסידי מפורסם גורס כך – היה זה בבית מדרשו של רבי יחיאל מזלאטשוב זצ”ל היה חסיד, אחד עובד ה’ באמת בתורה ובתפילה, והיה עושה תנועות משונות בשעת התפילה, בנו של רבנו רבי מרדכי היה אז צעיר לימים ונהג לשחוק על אותו חסיד והיה מחכה אותו בתנועותיו המוזרות עד שיום אחד קבלו החסידים על בנו זה ועל מעשה הקנודס שעושה לאותו חסיד.
רבנו רבי יחיאל מלאטשוב קרא לבנו הצעיר, ושאלו משוע ראית לעשות כך לאותו חסיד. ויען הילד, הרי אין זה דרך ארץ לעמוד כך לפני מלך מלכי המלכים בתנועות משונות וכי לפני מלך בשר ודם אין עושים כך לפני מלך מלכים המלכים לא כ”ש.
הרבי שמע את דבריו הכנים של בנו – והסביר לו ברכות – הרי תפילה בנחת בלא תנועות ופעילות של הגוף קשה מאד לכוון את הכוונה הראויה, רק מי שיש לו זכות אבותיו הקדושים ונזדכך מן החומר הוא יכול להתפלל בנחת ללא שום תנועה.
תנועות בתפילה – משה רבנו ורבי עקיבא
אין לך בן המתחטא לפני אביו כמשה רבנו שעה שבני ישראל חטאו בעגל – וכך מבוא במדרש:א”ר חייא בר אבא לא הניח משה זווית ברקיע שלא נתחבט בה . וכן מצאנו במסכת ברכות אצל התנא הקדוש רבי עקיבא – א”ר יהודה כך היה מנהגו של רבי עקיבא…כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו – אדם מניחו בקרן זווית זו ומוצאו בזווית אחרת, וכל כך למה? מפני כריעות והשתחוויות.
עקירת רגליו בתפילה
לפי פשוטם של דברים רבי עקיבא התפלל בדבקות נוראה ולכן היה נע ונד בשעת תפילתו, אך מעניין לציין את מה שהובא בספר מחיצת רבנו בשם רבי יעקב קמנציקי)שכתבו שלפי פשוטו שהיה מקפיד על מקום נקי או טירדא כלשהי ולכן עקר רגליו אך אין דבריהם נראים כי הגמרא חילקה בין בתפילת ר”ע בין תפילתו ביחיד לבין תפילתו ברבים מה שייך שדווקא ביחידות היו לו מניעות וטירדות.
זוויות ברקיע?
הלומד דברי חז”ל אלו מנסה לראות בעייני רוחו זוויות ברקיע כלום יש לו גבול ומידה פינות או עיקולים?
בספרי הדרוש (עיין ס’ טעם הצבי) יש שציינו לדברי החיד”א בספרו פני דוד (ריש כי תשא) שבחטא העדל פגמו ישראל באותיות ר’ ו ד’ מן הספוקים שמע ישראל…אחד.’ ומן הפסוק ‘לא תשתחווה לאל אחר’
והנה אותיות אלו (ד’ ור’) הם בצורת זווית, והמתפלל והבמקש יכול לכוון תפילתו גם על גשמיות וגם על רוחניות והמקבל מרומז באות דל”ת שהיא לשון דל ממה שצריך לו ואות זו היא בתמונת זווית וזהו אדם מניחו בזווית זו’ היינו הד’ של הגשמיות ומוצאו בזווית אחרת’ בד’ של הרוחניות, ובזה פרשו מה גבי רבי עקיבא אדם מניחו בזווית זו ומוצאו בזווית אחרת ‘היינו זווית רוחנית ולא זווית גשמית.
Post Comment