“זה הזמן לזעקה מקרב לב” עד כי יפלו כל החומות | שיחת חיזוק מרבי יצחק משה ארלנגר

“ובשופר גדול יתקע וקול דממה דקה ישמע ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין כי לא יזכו בעיניך בדין וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון”
האם צריך להוסיף על אלה המילין האם שייך להוסיף על אלה המילין הלא הם יוקדים ביקד יקוד אש והרי זיכרונם לבד הם ספר מוסר נוקב ויורד חדרי בטן ועתה בבואינו קצת להתעורר לעת זמן תקיעת שופר מה צריך להתעוררות הלא אף לב אבן יתך כמים הערים ארצה וישפך
אנחה שמשברת את הגוף
נפשו ברתת ורעדה, כאשר יראה בעיניו את מעמד התקיעות, כאשר כל הקהל עומד יחדיו ואומר את הלמנצח לבני קורח מזמור כל העמים תקעו כף, שבע פעמים, האם יש עט אשר תתאר את המצב הזה אשר בזעקה עצומה של בליל קולות עולים השמים מי בצעקה ומי בזעקה וזה בבכי יבא וזה באנחה המשברת את הגוף וזה ביללה וזה רוגש בבכי חרוטי ותחת טליתו של זה נובעים נהרי נחלי דמעות וכל אחד מתעמק במקומו וכנוס בתוך עצמו כאשר מחשבותיו הומים ורועשים הן עתה הזמן ואם לא עכשיו אימתי אם לא יבקע את המחיצה ואת המסך עתה הלא אם החרש יחריש לעת כזאת הלא ודאי זה הזמן לזעקה מקרב לב עד כי יפלו כל החומות המחיצות והמסכים.
דומה שעה זו לשעה אשר עמדו ישראל מול חומות יריחו המפחידות והגבוהות ויריחו מגורה וממוגרת ויקיפום באמירת עלינו לשבח שבע פעמים והנה נפלו כל החומות ארצה וגם עתה חומות ומסכים מפחידים ומבהילים ויאמרו הנה יום הדין
כאשר נעתיק להלן בעזרת השי”ת את משל הבעל שם סוב הקדוש בענין אלה החומות והזעקה והצעקה גדלה עד מאד וכולם כאחד בלב אחד עמוק עמוק שואגים בקול גדול ולא יסף כל העמים תקעו כף כי ה’ עליון נורא עלה אלקים בתרועה ה’ בקול שופר והנה קול השופר עולה וברגע אחד כל החומות נופלים ארצה אין חומה ואין ממך אלא המלך יושב על כסא רם ונשא.

עליונים ותחתונים
כי ה’ עליון נורא מלך גדול על כל הארץ – הלא בשעה זו מלך במשפט יעמיד ארץ עינים נושאים אנו בשעה זו השמימה ולב שופכים כמים למען כי עוד יזכור לנו אהבת איתן אדוננו ובבן הנעקד ישבית מדייננו מתחזקים ומתאמצים אנו בשעה זו ודופקים בשערי תשובה מעומקא דלבא כי הלא בשעה זו נבהלו ונבעתו כל העשתונות עיני השכל רואים את הנעשה בשעה זו בשמים ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ובפרט כאשר יתבונן את הנאמר בזוהר (ברעיא מהימנא פ’ אמור דף צ”ב ע”ב) על שעה זו ודאי יתכו כמים שאגותיו ויצעק אל המלך.
ועתה הגם כי נעתקו הדברים במחזורים עם כל זאת נעתיקנו כאן בלשון הקורש כדי להתעורר ולהתחזק ולהתבהל מהמראה ולשוב אל ה’ במרס תבוא שעה זו שעת הדק וזה תרגום לשון רעיא מהימנא
“מצוה זו לתקוע בשופר בראש השנה שהוא יום הדין לעולם כמו שנתבאר וכן ביארו כי כתוב תקעו בחודש שופר בכמה ליום חגינו וכבר למדנושזה היום הוא היום שהלבנה מתכסית בו והעולם עומד בדין לפי שהמקטרג ההוא מהפה ומכמה וסוגר הפתח על המלך במקום שהדין שורה לתבוע דין על העולם ואם תשאל איך נתנה לו רשות להמקטרג ההוא לכמות ולתבוע דין המפרזם אלא ודאי ביד המקטרג ההוא נתן הקב”ה לתבוע דין על לכל העולם שנתן לו יום ידוע לתבוע לפניו כל הדינים של העולם שהרי הקב”ה ברא אותו והעמידו לפניו כדי שתהיה יראת הקב”ה עולה השורה על הכל”

יראת שמים כפשוטה
וזוהו סוד הכתוב והאלקים עשה שיראו מלפניו מה עשה עשה למקטרג הזה והתקינו לפניו שיהיה חרב חדה על כל העולם וכל זה בשביל ששחדו הכל מלפני הקב”ה וזה הוא שר הממונה שתשע עונש על חמאי האנשים ותובע דין ותופס האנשים והורגם ומכה אותם הכל כמו שיצא מבית הדין כדמיון הממונה הזה של בית דין שלמטה שניתנה לו רשות להזכיר לפני הבית דין פלוני עשה כך ופלוני עבר על כך ולתבוע עליהם דין.
ולמדנו שנתנה לו רשות לממונה ההוא של הבית דין לנעול הפתח על הבית דין עד שיגזרו הדין על מה שהוא תובע ואין רשות להבית דין לדחותו לפי שכתוב כי אני ה’ אוהב משפט והוא רוצה שהעולם יתקיים בדין ולדעת שיש דין ויש דיין.

הרחמים שבשופר לפי הזוהר
יום של ראש השנה הוא יום הדין והמלך יושב בכסא הדין הממונה בא ומכסה פתח המלך ותובע דין ואף על פי שהקב”ה אוהב את הדין כמו שכתוב כי אני ה’ אוהב משפס מנצחת אהבתו לבניו את אהבת הדין ובשעה שהמקטרג עומד למעון טענותיו עליהם ציוה לתקוע בשופר כדי לעורר רחמים מלסמה למעלה בזה השופר עולה הקול ההוא כלול באש ורוח ומים ונעשה מזה קול אהד ומתעורר כנגדו קול אתר מלמעלה וכאשר קול ההוא מתעורר מלמעלה ומלמטה אז כל המענות שטוען המקטרג ההוא מתבלבלות.

רחמים מרובים יש בכח השופר לעורר על ישראל והעיקר לשבר את הלב נוכח פני ה’, ובקול שופר שאילו מאזין הבורא יתברך עוד יתקע בשופר גדול תקיעה של קיבוץ גלויות במהרה בימנו אמן ואמן .