גָּשִׁים מוּל אֲרוֹן הַקדֶשׁ בְּאֵימָה | שורות נוגה לרגל הילולת רבי יעקב קופיל חסיד

כשביקש הקב”ה להוריד לעולם את אור שבעת הימים, את הבעש”ט הקדוש, לא רצתה נשמתו לרדת לעולם מפני הנחשים השרפים, כוחות הרע והרשע שבכל דור. הבטיחוהו שיתנו לו ששים גיבורים, תלמידים קדושים וטהורים, שיעטרוהו סביב ויפיצו תורתו (נתיב מצוותיך, נתיב התורה א, יג).
יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו
רבנו אור שבעת הימים אסף את תלמידו המובחרים עליהם עמד להטיל על כתפיהם משימה גדולה עבור עם ישראל, הפצת תורת החסידות. אותם שישים גיבורים היו שונים זה מזה ולא ראי זה כראי זה. מהם שבאו אל מעון קדשו וביקשו להימנות על קהל עדתו, והיו כאלו שהבעש”ט הקדוש בא אליהם, גילה אותם וסיפחם לחבורתו הקדושה.
רבי יעקב קאפיל חסיד זיע”א, היה מאותם תלמידים שהבעש”ט נדרש לתור ולחפש אחיו.
בעיר קולמיא נולד רבי קופל לאביו נחמיה פייבל ולאמו פרל אחתו של בעל התוספות יום טוב. למשפחת קאפילעטיס (דגל הזהב) המשפחה גם הייתה מיוחסת הט”ז והב”ח, וכאמור למשפחת התוספות יום טוב, עד לרבינו עובדיה מברטנורא וחכמי פרובינציה, ועד לרבי יהודה החסיד, זכר צדיקים וקדושים לברכה.

באורך נראה אור
פעם שבת הבעש”ט הקדוש בעיר קולומייא שבגליציה, ובליל שבת קודש הרגיש כי אור גדול זורח בעיר. יצא הבעש”ט לחפש את מקור האור הגדול, והלך בעקבותיו עד לפאתי העיר, שם עמד בית קטן ממנו בקע האור. נכנס הבעש”ט אל הבית, ומצא את רבי קאפיל רוקד ומזמר לכבוד שבת קודש בהתלהבות רבה ובדביקות נפלאה במשך שעה ושעתיים, בעוד שהמאכלים מונחים לפניו על השלחן.
עמד הבעש”ט והתבונן בריקוד הדביקות, עד שרבי קאפיל סיים את זמרתו. או אז ניגש אל בעל הבית ושאלו: “הרי בנוהג שבעולם, מזמרים ומרקדים לכבוד שבת לאחר הסעודה. מדוע איפוא רקד כאשר המאכלים מונחים על השלחן, כלום אין כאן משום פגיעה בסעודת השבת?”
השיב רבי קאפיל ואמר: “הרי בזמירות אנו אומרים” הבשר יין ודגים, ואל יחסר בתענוגים, ואם שלוש אלה לפניו צגים (מוצגים ומונחים)”. הרי שיש להציג על השלחן את המאכלים ומכחם שואב האדם חיות דקדושה, ומכחה של חיות זו התחלתי לרקוד!”…
נכנס עמו הבעש”ט בדברים, וירא רבי קאפיל את האור כי טוב, ונפשו נקשרה בהבעש”יט ובדרכו, עד שהיה היחיד בתלמידיו שנקרא בשם “חסיד”.

חסיד וישר
היהודים קראוהו “חסיד”, כי התחסד עם קונו. אף הנכרים הכירו בקדושתו וקראוהו “השיויתי-ניק”, משום שהיה רגיל בעת מסחרו להעביר את ידו על עיניו ולקרא את הפסוק “שויתי ה’ לנגדי תמיד”, כדי שלא להסיח דעת מבוראו. מסופר, שפעם בשעת אמירת ייויברך דוד”, פירש ואמר: “והעושר והכבוד – מלפניך”. הכבוד והעשירות שלי הם בעצם הזכיה להתפלל לפניך!

שליחא דצבורא
ניחון היה רבי קאפיל בכל המעלות שנימנו בשליח ציבור, אף נוסח תפילה מיוחד היה לו, משתפך מלב רוגש בהמיית תחנונים ומתחטא לפני קונו כבן לפני אביו. בתפלתו, היה ממיס את לבב אחיו כלבבו, ומכניס בלב השומעים הרהורי תשובה וסערת רגשות. משום כך, היה מתמנה לפרקים כשליח ציבור בימים הנוראים.

על כסאו לא ישב זר
מסופר, שפעם אחת באשמורת הבוקר בערב ראש השנה, התכנס הקהל לאמירת סליחות ואילו רבי קאפיל, השליח ציבור, התאחר מלבוא. קם אחד מהנאספים וירד לפני התיבה. הוא התחיל לומר את הקדיש שלפני הסליחות ונפל ארצה מתעלף. כל הנסיונות לעוררו עלו בתוהו. לפתע הניע רבי קאפיל, ניגש אליו והקימו על רגליו וירד לפני התיבה לאמירת הסליחות…

קידמנוך תחילה
אף מספרים שפעם אחת, בשבת סליחות – שהה רבי קופל בעיר אחת, והוצרך להמשיך בדרכו במוצאי שבת קודש. עלה לבית המדרש לומר סליחות לפני הנסיעה, וכשראה שכבר יש מנין לא המתין לכל הקהל וירד לפני התיבה לומר סליחות.
משפתח ואמר “רצון יראיו יעשה” התמוגגו כולם בדמעות שליש, וכולם כאחד “שבו בלב ונפש לחלותך”. אך לפתע הניע ראש הקהל, וחרה לו שלא המתינו לבואו, ושלא ביקשו את רשותו לרדת לפני התיבה. הוא לא שמע אל הרינה ואל התפילה, הפסיע על ראשי עם קודש ובא לפני רבי קאפיל, והתחיל לדבר עמו קשות. ברם, רבי קאפיל לא ענהו. הוא עורר באותה שעה ימין “עוז לעשות חיל, והתחנן: “פנה נא אל התלאות ואל לחטאות, צדק צועקיך מפליא פלאות”. התכעס ראש הקהל וקרא: “האינך רואה כי ראש הקהל דובר אליך?”
השיבו רבי קאפיל בלחישה: “ואתה, כלום רואה אתה?” – ועיניו של ראש הקהל חשכו מלראות! רבי קאפיל נסע לדרכו, וראש הקהל דרש ברופאים אך לשוא. כי”חויא דרבנן לית ליה אסותא” (שבת קי עייא). הואיל ושמו של הבעשייט הקדוש התפרסם כאיש מופת, יעצוהו מקורביו לנסוע אליו ולהרפא מברכתו. נסע ראש הקהל למעזיבוז, ובבואו לפני הבעשייט הכיר מיד כי הלה נכווה בגחלתו של צדיק. ברוח קדשו ראה, שראש הקהל פגע ברבי קאפיל והורהו לנסוע אליו לקולומייא ולבקש את מחילתו. ואמנם, רבי קאפיל סלח לו בלב שלם, ומאור עיניו שב כשהיה. –

שליח הבעש”ט
עוד מסופר, שפעם אחת בשבת סליחות שהה רבי קאפיל בעיר כאשר היה בא למעזיבוז להקביל פני רבו היה הבעש”ט הקדוש מורה לו לעבור לפני התיבה כשליח ציבור. לימים, ביקר במעזיבוז נינו, הוא רביה”ק ה”צמח צדיק” מויזניץ זיע”א, לרגל נישואי נכדו הרהייק רבי משה משאץ זיע”א. סר ה”צמח צדיק” לבית מדרשו של רבינו הבעש”ט הקדוש וירד שם לפני התיבה, באמרו: “יש לנו חזקה להתפלל כאן כשליח ציבור, משום שאבי זקני רבי קאפיל חסיד זיע”א היה שליח הציבור של הבעש”ט הקדוש

הנוסח של הלב
שונה הוא נוסח זה, נוסח התפילה של קוסוב ויזעיץ, מן הנוסח ה”כללי”. “הלשון הוא קולמוס הלב”, כדברי בעל “חובות הלבבות”, ונוסח ויזעיץ הוא קולמוס העבודה שבלב, נוסח שכולו לב ורגש. נוסח שהוא בעצמותו קיום דברי חז”ל, לעשות את התפלה “רחמים ותחנונים לפני המקום” (אבות פ”ב מ”ג). כ”ק מרן האמרי חיים זיע”א אמר, שאת הנוסח הזה גילו לרבי קאפיל מן השמים, והרה”ק רבי ברוך ממעזיבוז, נכדו של הבעש”ט הקדוש, העיד שמקורו הוא מהיכל הנגינה!

גדולים צדיקים במיתתם
לפני פטירתו, הורה הבעש”ט הקדוש לתלמידיו, ששים הגיבורים שנקבצו סביב מטתו, את המקומות בהם ימשיכו להפיץ את מעיינותיו חוצה ויקרבו את לבות ישראל לאביהם שבשמים. לתלמידו רבי קאפיל העניק הבעש”ט את מחוז מרמרוש, באמרו לו:גן נאה לפניך, שמור נא עליו
ואמנם, דור אחר דור היו צאצאיו של רבי קאפיל שומריו של ‘הגן’ וקברניטי רבבות אלפי ישראל במרמרוש ובוקובינא, ומצודתם פרושה עד לטרנסילווניה וגליציה. לשושלות הרבה הסתעפה ולגזעים הרבה נפרדה, שאף הם גדלו והצליחו ואף עשו פרי: זאבלטוב וסטרוזניץ, ראדוביץ והורודונקא, זאלישציק ושאץ, בורשא ואנטוניא.פרחו ועלו והיו לאות ולמפות בכל בית ישראל.