Loading Now

אותם בעלי תשובה שהם עצובים, תשובתם לא תאריך ימים | חיזוק לתשובה מחכם בן ציון אבא שאול זצ”ל

אותם בעלי תשובה שהם עצובים,
תשובתם לא תאריך ימים
|
חיזוק לתשובה מחכם בן ציון אבא שאול זצ”ל

דרכי התשובה
כדי לשוב בתשובה יש צורך בכמה דברים. א. שידע שפשע. ב. שיכיר גודל פשעו. ג. שיכיר חולשתו. ד. להכיר תכסיסי היצה”ר. וע”י כך יוכל להתגבר ולאזור חיל ולחזור בתשובה.
וישנם שני דברים שיכולים להתוות לאדם את הדרך הישרה. דבר ראשון, שידע מה חובתו בעולמו, כמ”ש הרמח”ל בספר מסילת ישרים פ”א. דבר שני, הקב”ה ברא באדם שכל (חכמה) ורגש, ועל אף שהם שני דברים מנוגדים, אבל כשהם עולים בקנה אחד הם מועילים, ז”א שישתמש בחכמה להתבונן במעשיו, אבל עדיין לא יהיה ביכולתו להתחרט על העבר בלי שיפעיל את הרגש. וכן באופן שיצרו מתגבר עליו, יגביר את השכל על הרגש התאוה וימנע מלעשות רצון יצרו. וגם יחשוב שאם יעבור את העבירה יענש וכך יפעיל את הרגש ויפחד. ואם ידע לשלבם כפי שצריך, כי אז יקל מעליו לילך בדרך הישר.
והחסידות מורכבת מחכמה ורגש, ואדם שמתחסד בלי חכמה, יגיע לחסידות של שטות ויפול חלילה למרה שחורה. עושים מה שמוחלט בשכל
התגבר כארי
יש אדם שהתאוה שלו גוברת על השכל ומושלת עליו, ועל פי זה עושה מה שעושה, ויש שמעשיו מצד השכל בלי תערובת תאוה, אולם בין זה ובין זה דבר שמוחלט בשכלו זאת יעשה, כי חליטות השכל משעבדת את התאוה. והאחראי הישיר למעשיו לעולם יהיה השכל.
נבחן את הרגלי האכילה של האדם, יש האוכל פעמיים ביום ויש שלש מה גורם לאדם להסב, הרעבון או זמן האכילה שהגיע. יהא מה שיהא, עצם ההחלטה לאכול הינה בשכל, ועל כן בימים שמתענים בהם כגון עשרה בטבת, אינו אוכל, כיון שמוחלט אצלו שלא לאכול, ואף תאוותו תשלים עם זה ותפחת על ידי החלטיות ברורה, וגם אם לא בפועל, על כל פנים לא יאכל.
לסיכום, כל דבר בעולם כך, כשהשכל מחליט דבר, אף שהמציאות נוגדת, בכ”ז עושה את הדבר.
אם אדם מחליט לקום בבוקר מוקדם, אף שאין לו שעון מעורר, בדרך כלל יקום בשעה שהחליט, שכיון שהחליט נעשה הדבר קובע, וכן כיו”ב.
לכן יש לאדם לקבל על עצמו קבלות טובות לעבודת השי”ת לפי שכלו הזך בלי תערובת התאוה. למשל לא יאכל אלא א”כ הוא רעב, כדברי הרמב”ם ז”ל (בהל’ דעות פ”ד ה”א). וכן לא יאכל את הערב לחכו אלא את המועיל, ותן לחכם ויחכם עוד. וקבלה שמקבל צריכה להיות אמיתית ומוחלטת. ויאמר לעצמו, וכי אני כל כך חלש שאיני יכול לעמוד בקבלותי. ואם בכ”ז הצליח היצה”ר להתגבר עליו בדבר כל שהוא, יזהר מאוד לתקן אותו ולעשות תשובה.
[וכבר האריך רבינו יונה (שם ש”א) ברעת איחור התשובה].

מדרכי היצה”ר
יש יצה”ר שמביא לאדם הרגשה של שפלות ודכאון, היות והוא בעל עבירות וקשה לו להתגבר. וכן יכול להיות יצה”ר של גאוה על זה שהוא בא לחזור בתשובה. שתי דרכים אלו אינן נכונות, וכל אחד צריך לכבוש את יצרו להגיע למצב הנכון ע”י שילמד על הנושא שהוא לקוי בו. מי שהוא הולל ילמד דברים המשברים את הלב, ואם הוא שבור, ילמד על ערך המצוות, ומשיראה ערכן ישמח שב”ה הוא לומד ומקיים מצוות, וכל יום שעבר ולא חטא צריך לרקוד משמחה ע”ז שלא חטא. כי כל אותם בעלי תשובה שהם עצובים, תשובתם לא תאריך ימים, וכן אותם שהוללים ג”כ תשובתם לא תאריך ימים, ע”כ כל אחד יבחן בעצמו מה הוא ויפעל בהתאם לכך כנ”ל.
וכן כשאדם רואה מה שכתבו בספרים הק’ כמה תעניות צריך על כל עבירה, דבר זה עלול לדכא אותו כאילו אין לו תקוה, אבל לא כך הוא, אלא צריך סבלנות ונחישות והכל מסתדר. וכך רואים אפילו בענייני העוה”ז, כגון בצבא, אם המפקדים או החיילים יתייאשו, עלולים הם לסכן את חייהם וחיי סולתם, וסוד ההצלחה- אריכות אפים.

תיקון או עזיבת החטא
כתוב בספר חרדים (פרק ס”ג) בשם רבינו יונה זצ”ל (בספר שע”ת ש”א אות י”א) – מי שבמקרה עבר עבירה ונפשו מרה לו, וודאי לא ישוב לכסלה, ע”ז נאמר ומודה ועוזב ירוחם. אבל אדם שהרבה לחטוא לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גמורה, וגמר בלבו לעזוב החטא עד יום מותו, ועבר עידן ועידנים שהוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחייו, אז יעשה תשובה, אבל אם יתחיל בסיגופים סופו שיחטא שוב. ובמביא בעל החרדים עדות מהחכם החסיד הקדוש רבי יעקב גוייזו זצ”ל שהיה רשע אחד שהתענה שלשה ימים ושלשה לילות, וביום הרביעי חזר לסורו ב”מ.
ובודאי כח תאוותו נחלש לאחר צום כל כך ארוך וכמעט שלא נשאר בו תאוה, ובכ”ז אח”כ נכשל שוב, כי נפשו כבר נטמאה. על כן העבירות שאדם עבר אותם במקרה כגון בבין הזמנים, עליהם צריך קודם חרטה, אבל על הימים שנמצא בישיבה ומאחר לסדרים, או לא בא כלל, או נח יותר מכדי הצורך, שעל כל זה עתיד ליתן את הדין למעלה, לאדם כזה מה תעזור חרטה, קודם הוא צריך עזיבת החטא, והתיקונים ואח”כ, כשיהיה לא פחות משנה אחרי החתונה, כי לפני כן זה לא יעזור, ואם עושה תיקונים קודם עזיבת החטא הוא דומה לאדם שהרים גחלת ונכוותה ידו, ומתחיל לחשוב באיזה בית חולים ילך לטפל בכוייתו, בית חולים זה או זה, והגחלת עודנה בידו, הלא לשוטה יחשב. קודם יזרוק הגחלת, ואח”כ יחשוב מה לעשות. כן הענין כאן, קודם יעזוב את החטא ואח”כ יעשה תיקונים.

Read More

Post Comment