להחליט שלא יעקרו אותי כל רוחות שבעולם | חיזוק מהרבי מצאנז זצ”ל בעל השפע חיים

דודי, לי
בספרי הקודש מובא (אבודרהם, סדר תפילות ראש השנה; מטה משה, עמוד העבודה, ר”ח אלול וראש השנה, סימן תשעח; פרע”ח, שער ראש השנה, פרק א; ועוד) שאמרו דורשי רשומות כי ‘אלול’ נוטריקון א’ני ל’דודי ו’דודי ל’י (שיר השירים ו, ג), והרמז הוא דכאשר אני לדודי, שהקרבתי עצמי לפניו ולעבודתו ית”ש, ואני מחליט בעצמי שלא יעקרו אותי כל רוחות שבעולם ואתחזק כל כך שאהיה כיתד שלא תמיד, אז אני רואה ודודי לי, שמסלק מעלי כל המניעות ועוד מסייע לי שאוכל לעבדו, ומאד קרוב הדבר בפי ובלבבי לעשותו.
וכבר פתח המחבר בשולחן ערוך אורח חיים (סימן א, א) יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, כי הכל תלוי ברצון האדם כנ”ל שצריך להתגבר על יצרו, ולא שיהיה עצל המתרץ עצמו שחל בדרך ארי בין הרחובות (משלי כו, יג) וכדומה, אלא יתגבר כארי, ודו”ק.
לפי זה נפרש המשנה (אבות א, ג) אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק, הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרם, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם. ויש גירסא (מובא ברבינו יונה שם ועוד) אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס, וכבר עמד בזה בתוספות יום טוב (שם) על פירוש הדבר עיי”ש.
מי רוצה פרסים?
ויש לומר דהאמת מה צריך האדם לפרס על עבודת בוראו, דאם היה האדם משיג אחד מני אלף ומני רבוא רבבות מהנועם והמתיקות בעבודה זו, וכמה מועילה לנשמתו להזדכך ולעלות מעלה מעלה למקום אשר עין לא ראתה, לא היה צריך לפרס, כי זה לו הפרס הגדול שזכה להגיע למקום נאצל כזה וזכה לעבוד לעבוד את הבורא ב”ה הממלא כל עלמין אין סוף ב”ה וב”ש, אלא שהשי”ת נותן הפרס והשכר מחמת שהאדם אין לו השנה ומה גם שהיצר הרע מסנוור עיניו שלא יראה ולא ירגיש דבר, וזולת הבטחת הפרס לא היה מתחיל ללכת בעבודת השי”ת, והוא כדוגמת התינוק שאינו רוצה לאכול ואמו מבטיחה לו שיקבל מיני מתיקה כדי שיאכל, דודאי האם רק לטובת בנה כוונתה, אלא שהתינוק אין לו השנה זו שהאכילה היא לטובתו, וחושב שמיני המתיקה העיקר לכן היא נותנת לו גם את זה הטפל כדי שיתקיים העיקר.
ובגמרא (ראש השנה יז, ב) רבי אלעזר רמי, כתיב (תהלים סב, יג) ולך ה’ חסד, וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, בתחלה כי אתה תשלם כמעשהו, ולבסוף ולך ה’ חסד. ולדברינו יונח כי באמת שאין שכר המצוה כי אם להטות לב האדם לעבודת בוראו, וזהו חסד גדול מהשי”ת שבזה יבוא האדם אל העיקר והתכלית לתקן נשמתו שעולה היא מעלה מעלה, ותתענג ותתעדן מזיו השכינה.
עבד או בן
ולכן שפיר הגירסא, הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס, דמה ערך הפרם והשכר הניתן בעד המצוה כנגד ערך קיום המצוה בעצמה והזכות לעבוד את השי”ת א-ל גדול ונורא, ורק נזכה שהמצוה בעצמה יהיה הפרם שלנו. וזה כל מאוויננו בחודש אלול ימי הרחמים והרצון, אני לדודי, ואנו מבקשים מלפניו ית”ש ודודי לי, שיפנה אלינו ואור פניך עלינו אדון נשא, שיראה לנו נועם זיוו, ואין בקשתינו לשכר הגשמי.
וזהו ההבדל שבין צדיק לרשע, שהצדיק שיודע מעלות התורה ומצוותיה לא ייעף ולא ייגע מעסוק בהם, ולילה לא יחשיך בעדו למנוע אותו מעבודתו ית”ש, כי נכספה וגם כלתה נפשו לבוא אל המעלה והתכלית, אבל הרשע כל הדברים יגעים אצלו ועושה רק כמצות אנשים מלומדה, ובתורה הוא עמל ועייף שאינו מרגיש מעלות התורה, ומחשבתו כל היום מה העבודה הזאת הניתנת לנו שהיא קשה כברזל.
ייקח מצוות זו חכמה
ובזה יש לפרש מה שאמר שלמה המלך בחכמתו (משלי י, ח) חכם לב יקח מצות ואויל שפתים יִלְבֵט, ופירש רש”י, ילבט לשון יגיעה, דהצדיק שהוא חכם לב ומכיר בערכה של תורה ושואף להתעלות במעלותיה, הוא יקח מצוות, שהמצוות הם אצלו בבחינת מתנה, ככתוב (שם ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם, ושמחה גדולה היא אצלו על מתנה הזו, ומשתבח בה ומברך עליה ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, כי כל מאוויו להרגיש את נועם ה’ עליו ועל כך מבקש והערב נא ה’ אלקינו את דברי תורתך בפינו. לא כן הרשעים שהם בבחינת אויל שפתים, שאינם מכירים ערך התורה, ובכל דבר מצוה הם יגעים ובלתי אל הפרס עיניהם, ורק בדבר הרשות אינם יגעים ואינם מרגישים באבוד הזמן שחולף והולך לו.
והנה פסוק זה חכם לב יקח מצות דרשו חז”ל (סוטה יג, א) על משה רבינו, כמה חביבות מצוות עליו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות קיחת עצמות יוסף עמו, כי משה רבינו ע”ה הכיר מעלות המצוות והניח כל ממון שבעולם כדי לעסוק במצוה שאין ערך לה בכסף ולא תסולא בפז, ויקרה היא מפנינים ומכל הביזה שבזזו כל ישראל ביחד, וכמו שאמר רבי יוסי בן קיסמא (אבות ו, ט) אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה.
והנה בראש השנה כל אדם מואס בגשמיות ואין עולה על דעתו להתפלל לפניו ית”ש הטריפני לחם חוקי, כי הוא מתבייש להיות כל כך שפל לבקש על זה.
התקציב של השנה
ואיתא במדרש (ויקרא רבה כט, ג) יהודה ברבי נחמן פתח, עלה אלקים בתרועה ה’ בקול שופר (תהלים מז, ו), בשעה שהקב”ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה, מאי טעם עלה אלקים בתרועה, ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב”ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב ה’ בקול שופר, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים וכו’, ע”כ.
ויש לומר, דכשהקב”ה דן אותם על מזונותם וקוצב לכל בריה את מזונותיו, לפי מעשיו הוא נדון ובדין ומשפט, ואיתא בזוהר הקדוש (פרשת תרומה ח”ב דף קלה, א) ברזא דיומא דראש השנה דאיהו יומא דזהב יומא דדינא ושלטא ההוא סטרא כמה דאת אמר (איוב לז, כב) מצפון זהב יאתה וכו’ עיי”ש. וכשישראל תוקעין בשופר ואינם מתכוונים למזונות ולגשמיות, כי אם תוקעין לפני הקב”ה, למען ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה’ אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, אז עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים.