הדף היומי בקיצור ובתמצות | בבא בתרא דף פד
דף פ”ד.
ואם מכר לו שוה שש בחמש שזה שתות מקח, (וה”ה שוה ז’ בו’ שזה שתות מעות, דס”ל כשמואל דאמר בב”מ (מ”ט) ששתות היינו בין שתות מקח בין שתות מעות), והוזל לשלש או ארבע, כיון שהמוכר נתאנה רק הוא יכול לחזור בו אפילו אחרי זמן מרובה (דמוכר לעולם יכול לחזור), אבל הלוקח שלא יכל לחזור בו בלא הזולא, אינו יכול לחזור בו בגלל הזולא, כדאיתא במתני’ שברעות ונמצאו יפות רק המוכר יכול לחזור בו, וקמ”ל דלא אמרינן דשאני מתני’ ש”רע רע יאמר הקונה”, דאיירי מתני’ שאין הבדל בשווי, וביפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו, אבל אם המוכר רוצה לחזור בו הלוקח יכול לטעון שגם הוא לקחם בחזקת רעות ד”רע רע יאמר הקונה”, וברעות ונמצאו יפות אם הלוקח רוצה לחזור בו אומר לו המוכר שבחזקת רעות לקחם, או שהמוכר אומר לו שמכר לו רעות בחזקת יפות ד”טוב טוב יאמר המוכר”, אבל באונאת שתות אין הלוקח יכול לטעון שנתרצה לשלם יותר מהמחיר, דאין דרך אדם לשלם יותר מהמחיר, קמ”ל שגם בזה רק מי שנתאנה יכול לחזור בו.
המוכר חיטי שחמתית (והיינו אדומות, שהרי החמה אדומה כמו שרואים בבוקר ובערב, ובמשך היום זה לא נראה כך משום שהאור מפריע, ולהו”א הצבע האדום בבוקר הוא מחמת הורדים שבגן עדן שהוא בצד מזרח דכתיב “גן בעדן מקדם”, ובערב מחמת פתח הגיהנום, וי”א להיפך שבבוקר החמה מאירה כנגדה לצד מערב ששם פתח הגיהנום ולכן היא מאדימה, ובערב היא מאירה לצד מזרח ששם גן עדן. והא דאיתא בברייתא שצרעת עמוקה מן העור היינו כמראה חמה עמוקה מן הצל, אין הכונה שהחמה לבנה כמו הצרעת דכתיב בה “ואם בהרת לבנה היא”, אלא הכונה שמו שהחמה נראית עמוקה מן הצל כך הנגע הלבן נראה עמוק מסביבתו) ונמצאו לבנים , או להיפך, או שמכר עצי זית ונמצו שקמה או להיפך, שניהם יכולים לחזור בהם, כיון שיש כאן טעות לשניהם, ואף אם מה שקיבל הלוקח שוה יותר יכול לומר שאינו חפץ במכירה זו.
דף פ”ד:
המוכר יין ונמצא חומץ או להיפך, שניהם יכולים לחזור בהם, ולא דמי ליפות ונמצאו רעות, דיש שרוצה יין ויש שרוצה חומץ, ודין זה אינו דווקא לרבי שסובר שחומץ ויין הם שני מינים וא”א להפריש תרומה ומעשר מזה על זה דבעינן “והרמותם ממנו”. אלא זה אפי’ לדעת רבנן שיין וחומץ הם מין אחד, ולא אמרינן שכיון שזה מין אחד רק המתאנה יכול לחזור בו כמו בחיטים יפות ונמצאו רעות, ד דווקא לענין מעשר ותרומה זה מין אחד, שהרי אף שיש איסור לתרום מן הרעה על היפה בדיעבד תרומתותרומה, דכתיב “ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו” ומבואר שהתרומה חלה אלא שיש בזה חטא, וכן לענין מודה במקצת דבעינן הודאה ממין הטענה אם טענו יין וחומץ והודה לו באחד מהם חייב שבועה, דאיכא הודאה ממין הטענה, אבל לענין מקח וממכר שיש מי שרוצה דווקא יין ויש מי שרוצה דווקא חומץ, ממילא שניהם יכולים לחזור בהם, ולא דמי לחיטים יפות ונמצאו רעות, דשם יש להם אותו שם ואותו טעם, והביא לו מה שסיכמו, אלא שהונה אותו קצת.
הדרך לקנות פירות הגמרא מבארת האם מדידה או משיכה או מסירה או כליו של לוקח קונים פירות. מדידה לא קונה, ואם זה ברשות המוכר, והלוקח שכר את מקומו ומדד הלוקח לתוך קופתו ודאי קנה (בכלים גדולים שאין דרך להגביהם, אבל בכלים קטנים צריך דווקא הגבהה, דדבר שדרך להגביהו אינו נקנה במשיכה. פ”ו). ואם מדד והניח ע”ג סימטא (י”מ שביל של יחידים, וי”מ כניסה מרה”ר שיש רשות לבני אדם להניח שם חפצים, דאינו עשוי להילוך בני רה”ר) לרב אסי קנה, והגמ’ דנה אם לרבי זירא קנה, או לא, ורבי יוחנן סובר שלא קנה, ומה שמצינו ששותפין קונים זה מזה, היינו בהניח בקופתו ולא ע”ג קרקע.
משיכה קונה בסימטא ובחצר של שניהם, אחרי שסיכמו מה המחיר, אע”פ שלא מדד, דמדידה אינה אלא גילוי מילתא בעלמא כמה מכר, אבל אם לא פסקו דמים אין המשיכה קונה, כדאיתא לקמן פ”ו., שכיון שהמוכר יכול להעלות דמיהם והלוקח יכול לומר שיקנה רק בזול, לא סמכה דעתייהו.
מסירה כגון בספינה או בבהמה גסה קונה ברה”ר, או בחצר שאינה של שניהם, ומשיכה קונה בסימטא (גם כשמשך מרה”ר לסימטא) ובחצר של שניהם אבל לא ברה”ר או בחצר שאינה של שניהם, והגבהה קונה בכל מקום.
Post Comment