אינני זוכר כמה זמן שהיתי בחדר הסגור, והנה דפיקות בדלת

אינני זוכר כמה זמן שהיתי בחדר הסגור, והנה דפיקות בדלת | סיפורי השגחה פרטית

ברוך ה’, כבר כמה שנים שאני מתחיל מוקדם להתכונן לשבת. ביום רביעי, כשאומרים בשיר של יום ילכו נרננה’, אני משאיר בבית סכום מספיק להוצאות השבת, כדי שיוכלו להתחיל בקניות לכבוד שבת קודש.
הסדר זה עובד יפה כבר כמה שנים, אבל בשבוע האחרון משהו השתבש. לא הצלחתי להביא הביתה את הסכום הדרוש. בחשבון הבנק נותרו שקלים בודדים בלבד. ערכתי חיפוש בכל הכיסים האפשריים, פתחתי מעטפות חדשות וישנות, חיטטתי בארנק ונברתי במגירה, והתוצאה היתה זהה בכל המקומות: מלבד אי-אלו שקלים ואגורות, לא מצאתי כלום. “יהיה מחר”, עניתי לשאלתה של אשתי, מבלי לדעת איך יביא המחר בכנפיו בשורה טובה יותר ממה שהביא היום הזה.
הגיע המחר. שמשו של יום חמישי זרחה וגם שקעה, וכסף לא היה לי. “מחר”, אמרתי גם בליל שישי, וליבי כבד עלי. אין לי שום רעיון מניין להשיג כסף, והשבת כבר מתקרבת ממש. אינני זוכר שקרה לי דבר כזה. אני אדם מסודר, אבל נראה שהקב”ה שולח ניסיונות גם לאנשים מסודרים. ביום שישי, גם אם רציתי לשכוח איזה יום היום, לא יכולתי. מכל עבר עלו ניחוחות התבשילים. השכנים הזריזים כבר בישלו את העופות, העמידו חמין ואפו פשטידות, ואילו אצלי אין ביצים ואין עוף, לא דג ולא תוספת. חזרתי הביתה מתפילת שחרית, והסתגרתי בחדר. הייתי במצב נואש ממש. לא ידעתי מה לעשות, ונזכרתי שיש רק אחד ויחיד שיכול לעזור לי, והוא אבי שבשמים.
סגרתי את הדלת ואמרתי שוב ושוב: “ה’ הוא האלוקים, אין עוד מלבדו”. חזרתי על הפסוק הזה עשרות פעמים בכוונה גדולה, משיב מהמוח אל הלב כי הבורא יתברך שמו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. לו הכסף ולו הזהב, והוא זן ומפרנס לכל. הוא ציווני “והכינו את אשר יביאו”, הוא נתן לנו בחסדו את מצוות השבת, והוא ישלח לנו עזרו לקיימה כראוי, ונזכה לקבל שבתות
מתוך רוב שמחה ומתוך עושר וכבוד.
אינני זוכר כמה זמן שהיתי בחדר הסגור, וכמה פעמים אמרתי את מילות הפסוק. והנה דפיקות על דלת החדר. רעייתי מבקשת שאפתח לה. “הישועה הגיעה!” היא מודיעה בשמחה. לא הופתעתי. הן ברגעים האחרונים עבדתי להשריש בקרבי שהישועה לבטח תבוא, בלי שום ספק, ועל כן היה ברור שתבוא בשורה כלשהי. כל השאלה היא רק: איך אירע הדבר? “זה קרה בשתי פעימות, בזו אחר זו”, סיפרה אשתי והמשיכה: “קודם כל, מזל טוב. לבן של אחותי נולדה בת!”
“מזל טוב”.
“אחותי מתקשרת אליי לפני כמה דקות, ושואלת אותי אם כבר בישלתי את השבת. אמרתי לה שלא. עדיין לא התחלתי ממש שום דבר. ‘אז אל תעשי כלום’, היא הורתה לי. ‘את הולכת לקבל את כל האוכל, מוכן, מבושל וארוז. נולדה לי נכדה, ברוך ה’, והמחותנים, הורי כלתי, הזמינו אותנו לקידוש. הם כבר ארגנו לנו דירה, וביקשו שלא נבייש אותם ולא נביא איתנו אוכל משום סוג. יש הכל בשפע, ואנחנו צריכים רק לבוא. כמו שאת מבינה, אני כבר בישלתי את כל השבת, ואם תיקחי ממני את האוכל, תעשי איתי חסד גדול’.
מובן שהסכמתי, ושנינו הודינו אחת לשנייה מכל הלב. עד כאן פעימה ראשונה. ועכשיו לפעימה השנייה: רק גמרתי את השיחה, והפעמון של הדלת מצלצל. אני פותחת ומגלה את המשלוחן של הצרכנייה השכונתית, ובידיו קרטון מלא בכל טוב. ימה זה?’ שאלתי, והוא אמר, ‘בכל חודש עושים הגרלה בין כל האנשים שערכו בחודש האחרון קנייה בעלות של חמש מאות ש”ח ומעלה. מי שזוכה, מקבל העתק של הקנייה שהוא קנה בפעם האחרונה. הפעם אתם זכיתם בהגרלה, והנה המשלוח”. כך סיפרה נוות ביתי בהתרגשות גדולה, על כל שהתרחש בדקות האחרונות. אלו היו שני מאורעות כה לא צפויים, שבשום אופן לא יכולנו לשער שהם יקרו. הודיתי לה’ בכל לב, ושוב קראתי בקול גדול: “אין עוד מלבדו!!!”
*מתוך עלון הג”פ