מדוע הבעש”ט הקדוש התעניין אצל הבן – במעשיו של החזן?

מדוע הבעש”ט הקדוש התעניין אצל הבן – במעשיו של החזן?

הבעל שם טוב הקדוש ראה שליח ציבור שנפטר, שנמצא במקום מאוד גבוה בעולם העליון, שאל הבעל שם טוב הקדוש את בנו, מה היו מעשיו הטובים של אביך שזכה למקום כ”כ גבוה בעולם העליון?
השיב הבן, אבי היה רב אב”ד בעיר פלונית, והיה גם מנגן גדול ושליח ציבור הגון, וכשהיה שליח ציבור ביום הכיפורים, היה נוהג לומר את הוידויים, ואת ה”על חטא” בניגון מאוד שמח.
והסביר הבן את מנהג אביו, שכאשר אביו אמר את הוידוי “על חטא” היה מרגיש כמנקה ומשליך את הזבל מהיכל המלך, והיה שמח מאוד שזכה לכך.
אמר הבעל שם טוב הקדוש לבן: אם כן, אין חידוש שהוא גבוה כל כך! (מתוך כתבי הרמ”מ השלם ליום כיפור).
גרסה אחרת לסיפור: פעם אחת הגיע הבעל שם טוב הקדוש לעיר אחת לפני ראש השנה, ושאל את אנשי העיר מי הבעל תפילה בימים הנוראים, השיבו: שהרב אב”ד של העיר הוא הבעל תפילה.
שאל אותם הבעל שם טוב הקדוש, איך הנהגתו בתפילה? השיבו לו, כי היה ביום הכיפורים אומר את כל הוידויים בניגונים שמחים מאוד.
הבעל שם טוב הקדוש שלח לקרוא אליו את הרב, כדי לתהות על קנקנו ולהבין את מהות הדבר.
והסביר הרב לבעל שם טוב הקדוש, שעבד למלך נחשב הכי פחות ונבזה, כשתפקידו שגורף צינורות של מי שופכי החצר, ומנקה את חצר המלך מכל הטינופות כדי שחצר המלך יהיה נקי, אבל, הוא עושה זאת מאהבתו הרבה למלך.
וכשהוא עושה עבודה זאת בשמחה שזוכה לנקות את חצר המלך, וע”כ הוא מזמר ניגוני שמחה, שזוכה לעשות נחת רוח למלך, והנמשל מובן.
ענה לו הבעל שם טוב הקדוש, אם תתפללו בכוונה הזאת, יהי חלקי עמכם (אור ישרים).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש ‘צידה’ לדרך לשבוע טוב ומבורך
תורת הבעל שם טוב הקדוש מדגישה במקומות רבים, עד כמה הקב”ה אוהב כל אחד מישראל כבן יחיד, ומשווה זאת לאב שנולד לו בן יחיד לעת זקנותו, ואומר, שהקב”ה אוהב כל אחד מישראל עוד יותר ממנה שאוהב האב את בנו יחידו שנולד לעת זקנה.
ומעשה שהיה שפעם אחת יצא בנו של אדם כשר לתרבות רעה, וציוה הבעל שם טוב הקדוש לאב, לאהוב בן זה עוד יותר (אמרי פנחס, שער ז’, ענינים שונים).
להצית את ה’אש’ בשלהבת הנשמה: בלב כל יהודי יש גרעין אהבה לקדוש ברוך הוא, בין אם הוא יודע ומרגיש זאת, ובין אם לא.
בחודש אלול יותר קל לעורר את האהבה שבלב ובנשמה לקב”ה, כדי ששלהבת הנשמה – שתעלה מאליה, וכל אחד ירגיש איך ‘נפשי חולת אהבתך’.
‘נפשי חולת אהבתך’ – קשר הדדי: הפיוט ‘ידיד נפש’ מגלה את רצון הלב של כל יהודי ‘משוך עבדך אל רצונך’, יש בלב ובנפש אהבה שבוערת, וקשה להכיל אותה, מכיון שהיא טבועה עמוק בנפשנו.
‘נגילה ונשמחה בך’ – הרצון האמיתי של ליבך, לגלות ולבטא את האהבה לקדוש ברוך הוא.
כל אחד מאיתנו – ‘חולה אהבה’ לקב”ה? הרה”ק מבעלזא זי”ע מביא לפסוק שני פרושים: ‘כי חולת אהבה אני’:
הצדיקים – נפשם חולה מרוב שאהבתם בוערת לקב”ה.
אנו, האנשים הפשוטים – נפשנו ‘חולה’ בגלל שאנו קשורים לגשמיות, עד שלפעמים לא מרגישים את האהבה שבאמת בוערת בנו, וגם זו ‘דרך’ של ‘חולת אהבה’, ולכן:
‘נפשי חולת אהבתך’ – החולי של נפשנו הוא, שהוא שאנו לא מרגישים את אהבת ה’ שבוערת בנו.
הסוד של כל יהודי: לכל יהודי יש שייכות לקב”ה, ואף אם הוא חושב שהוא רחוק, הנשמה שלו שהיא ‘חלק’ אלוק ממעל, ויש לנשמתו תשוקה טבעית לחדש את קשרי האהבה והשייכות לקב”ה, כי היא חלק ממנו, והקב”ה הוא מקור חיותו היחיד של כל יהודי.
שבנו אליך לבקש סליחתך: בסליחות ניתן לראות איך כל יהודי שמח לשוב לקב”ה, על אף שחטא, כי על כל הפשעים תכסה האהבה, זה מוכיח: ש’מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה’ – וגם לא שום דבר רצון או תאווה, כי כח הנשמה עצום יותר מכל – ויכול להאיר בכל יהודי, ולעזור לו לגבור על כל רצון או תאווה!
גם למי שחטא יש תמיד תקווה, ויכול לשוב ויסלח לו כי אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע”ז, ג’), כי הנשמה ‘חלק’ האלוקי ממעל, ולעולם – והחטא לא פוגם בה! ותמיד היא נשאר טהורה.
‘בן אדם מה לך נרדם – קום קרא בתחנונים’: מראש חודש אלול התחילו הספרדים לומר ‘סליחות’ ולהוכיח את הרצון האמיתי של הנשמה ולהתחבר בחזרה לקדוש ברוך הוא, וכאשר האדם מתאמץ לקום לסליחות, נשמתו מוכיחה שהוא רוצה לחזור לחיבור האמיתי, מוכיח שנפשו חולת אהבה אף שחטא, וזוכה שהקב”ה מרחם עליו כרחם אב על בנים, ודרכי התשובה פתוחים לפניו.
פיוטי הסליחות ממיסים כל לבב, והנשמה מתעוררת לחידוש קשרי האהבה, וזה: אלול – א’ני ל’דודי ו’דודי ל’י.
“בפיך ובלבבך לעשותו” – בפיך דייקא ‘לעשותו’ כל אחד יכול להתעורר בפיו, ובכוחו לחדש את קשרי האהבה בינו לבין הקב”ה.
טעם את מתיקות הסליחות, והוא יהיה עבורך אור בהירות הדרך שיגלה את רצון נשמתך כי – ‘נפשי חולת אהבתך’.
שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל, כל הברכות וישועות, כתיבה וחתימה טובה, אמן!