“אתה חי את החיים בתחושה ‘לי זה לא יקרה’, ופתאום מגיע אגרוף מחץ לתוך הפנים”
במשך שנים ניסו לשכנע את גיא זו-ארץ ואשתו יעל בר-זוהר לתעד את חייהם במסגרת התוכנית “מחוברים”, אך פעם אחרי פעם הם סירבו. “היו הרבה פניות ליעלי ותמיד הייתי אומר לה ‘מה פתאום, אני לא מכניס מצלמה הביתה’. תמיד שמרנו על המקום שלנו סגור ופרטי”.
אז מה קרה הפעם שהסכמת?
“זו שאלה טובה. אני חושב שזה הרבה בגלל מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר כשאחיין שלי עילי ברעם נרצח. בנוסף הייתה איזו בשלות כזו. בשנים האחרונות יעלי ואני יותר פותחים, יותר חושפים, גם לגבי היחסים שלנו וגם לגבי הילדים שלנו והחיים הפרטיים שלנו. כשהאופציה עלתה, דיברנו על זה והחלטנו לעשות את זה. נכנסנו לזה עם הרבה חשש. תשמע, אגיד לך את האמת. מהמקום שלי אני הפנים של הפורמטים הגדולים – הישרדות, האח הגדול וכו’. אני הממלכתי, הטייס של המטוס הזה שצריך להטיס ויש לי תפקיד מאוד ברור. תמיד הרגשתי פער בין איך שאני יוצא לבין גיא שהחברים מכירים, שהמשפחה מכירה, שהקהל של מופעי הלדינו והפיוט מכיר. ואז אמרתי לעצמי שיש לי פה הזדמנות להביא את גיא של החיים הרגילים, להציג עוד צדדים שהיה חשוב לי להציג”.
ומה הילדים חשבו על ההחלטה להכניס מצלמה הביתה?
“הם לא היו חלק מההחלטה, כי אם הייתי שואל את הילדים שלי אז היה ‘לא’ מוחלט. תשמע, זה ילדים שגדלו להורים מפורסמים שתמיד הקפידו לעשות את ההפרדה בין הבית לבית העבודה. בפעם הראשונה שהם ראו אותי עם מצלמה בבית הם צעקו לי ‘אבא, סגור את המצלמה’, ‘אבא, די’. הם הסתירו לי את המצלמה. הייתי מתרגז כי היו לי סצנות מצוינות ואז הם באו והסתירו הכול ואמרו ‘אבא, אני לא רוצה שתצלם’. לקח זמן וגם אותם הבאנו בסוף לתוך זה. לאט לאט הם נחשפו ממקום מאוד טבעי”.
צפו למעלה בריאיון המלא עם גיא זו-ארץ
אפשר גם להאזין לו בספוטיפיי
Post Comment