שופטים: מעלתן של חיילי ישראל היקרים
עומדים אנו בסיומה של שנת מלחמה, מי היה מאמין והנה כבר חלפה שנה.
אלול קורא לנו לערוך חשבון נפש, ויש הרבה הרבה מה לחשוב ולפשפש במעשינו, היכן אפשר להשתפר והיכן ממש טעינו.
אך קודם כל ולפני הכל, החיילים היקרים הגיבורים והצדיקים – עושי המלחמה.
הבה נערוך חשבון כדי להבין את גודל מעלתם מסירות נפשם וצדקותם.
נביט אל פרשתנו: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם, אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם”.
מגלה לנו רש”י: “שמע ישראל – אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם”.
הלאה בפרשה: וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ”.
פחדנים הביתה!
שימו לב: כבר אמרה התורה, “אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ”, אסור לפחד!!!
ובכל זאת עדיין יש פחדנים מוגי לב, והתורה מתחשבת בהם.
ופה מגיע רש”י ומביא שני פירושים ושיטות בתוך דבריו, מיהו הירא ורך הלבב???
“הירא ורך הלבב – רבי עקיבא אומר כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו”.
אנחנו מכירים את רש”י עוד מגיל הינקות, בחיידר כבר למדנו חומש עם רש”י.
רש”י הוא אבי ה”פשוטו של מקרא” אז למה הוא מביא את שיטת רבי יוסי הגלילי (“הירא מעבירות שבידו”), זה לא הפשט?
ואם כבר נזקק רש”י לפרש כרבי יוסי הגלילי, למה הביא את שיטתו של רבי עקיבא (“הירא ורך הלבב – רבי עקיבא אומר כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה”)?
הנה הסבר מתוק מדבש, אותו מציע הרבי מליובאוויטש, הסבר שכל כולו נוטף אהבת ישראל.
אך לפני ההסבר המתקתק, קודם כל פשט, מלחמה זה דבר מפחיד, ולכן מיד בהתחלה הכריז הכהן “אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם”.
מכיון שהפחד הוא כ”כ טבעי במלחמה, היו השוטרים צריכים להכריז תיכף ומיד “הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ”.
אך מתברר שלא, קודם השוטרים יכריזו “מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ . . וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם . . וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה . . – יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ”.
רק אח”כ “וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ”.
למה? הפחד כ”כ טריוויאלי, כ”כ ריאלי, וכ”כ רלוונטי. אז למה מחכים איתו עד הסוף???
חייבים לומר שהפחד בפסוק זה הוא לא פחד רגיל, כאן זה פחד מסוג אחר “הירא מעבירות שבידו”.
האמת, זה קצת מביך ומביש לעזוב את המלחמה בגלל עבירות, לכן מכריזים אותו בסוף כדי לא לבייש את האנשים. כעת, כאשר יש לנו מצבור של אנשים שחוזרים מן המערכה כי בנו בתים חדשים, נטעו כרמים חדשים, ולקחו אשה חדשה, אליהם יצטרפו הפוחדים מעבירות שבידם, וכך לא כ”כ יבחינו בהם ובעבירות שלהם.
הסבר כ”כ טוב, כ”כ ישר, אז למה רבי עקיבא לא מקבל אותו? למה הוא חוזר ומסביר לנו “הירא ורך הלבב – שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה”?
פה מגיע ה-בּוּם:
רבי עקיבא היה חסיד, אוהב לזכות את ישראל (רש”י סנהדרין קי:)
רבי עקיבא אהב גם מסירות נפש, כל ימיו השתוקק למות על קידוש ה’.
לרבי עקיבא ברור שיהודי ש”ירא מעבירות שבידו” כבר אין לו עבירות.
נכון, אמת הדבר שנכשלת. אבל אם אתה בוש מעצמך, אם אתה ירא מעבירות שבידך, כלומר: אתה מבין שאתה לא בסדר. זה כבר סיבה טובה לסלוח ולכפר לך על חטאיך. הוי אומר: אין סיבה לשטן להמית אותך במלחמה בגלל העבירות שעשית, כיון שאתה מתבייש בהם.
זה כ”כ חד, זה כ”כ נכון, וזה כ”כ פשוט.
הנה תראו רש”י על הפסוק: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה”. אומר רש”י: “שמע ישראל – אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם”
יהודי אומר קריאת שמע, על זה לבד ראוי הוא לנצח.
יהודי שיוצא לקרב במסירות נפש, על זה לבד ראוי הוא לחיי נצח.
כ”ש יהודי שגם אומר קריאת שמע, גם יוצא למערכה מתוך מסירות נפש, וגם בוש ונכלם מעבירות שבידו וחוזר בתשובה לפני קונו.
וזה הסוד הניסי-אלוקי ששומר על חיילי צה”ל היקרים והצדיקים.
לע”נ אבי מורי, ר’ אליהו ב”ר אשר, ז”ל.
לתגובות והארות: [email protected]
Post Comment