האישה הייתה בהיסטריה: מה קרה לבעלי הצדיק, למה הוא לא הולך לשיעור ולתפילות?

היה זה לפני כשבעה חודשים, קיבלתי טלפון מאישה בוכייה אשר כך סיפרה לי: “יש לי בעל מיוחד מאוד – עדין נפש, בעל לב זהב, רגיש אליי, לזולת ולשני התינוקים החמודים שלנו.
חלום חיי התגשם! הדבר שהיה הכי חשוב לי בשידוכים הוא: כמה לב טוב יש לבחור, היה לי חשוב מאוד לראות את טוב ליבו של הבחור.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
סבלתי והתמודדתי בסמינר מחברות כיתתי שהיו פוגעות בי ופוצעות את נפשי רוחי ונשמתי. למה דווקא אליי הן נטפלו? אולי כי הייתי בחורה עדינה, רגישה ושקטה. את האמת אני לא יודעת עד היום, אבל כל הזמן הלב שלי שותת דם בגללם.
כפי שאמרתי, בעלי הוא מיוחד במידותיו הטובות, זכיתי ואני מודה להשם על כך. בעלי לא הרבה לספר לי על עברו. מה שכן אני יודעת מבעלי, שהוא פחות התחבר ללימוד בישיבה, והוא נאבק עם עצמו רבות להישאר בישיבה למרות שהוא הרגיש שזה קשה לו.
הוא סיפר לי גם על אביו שהיה קפדן מאוד בענייני דת, קפדן על עצמו ועל אשתו וילדיו. הכול נעשה בלחץ ומתוך פחד מאלוקים – דע לפני מי אתה עומד ליתן דין וחשבון.
החיים שלנו היו “תותים”. חוץ מזה שהוא היה בעל מפנק ודואג, גם מבחינה רוחנית הוא היה טוב, מקפיד על שלש תפילות במניין, אחרי העבודה הולך מיד ללמוד שיעור בדף היומי.
בתקופה האחרונה שמתי לב שהוא פחות מקפיד ללכת לשיעור דף היומי, פחות מקפיד על תפילות במניין.
לא אמרתי לו מילה. זה לא תפקידי בעולם להתערב לבעלי ברוחניות שלו.
לפני שבוע, באחת משיחות הערב הארוכות שלנו, הוא התחיל להגיד לי שאולי הוא צריך טיפול נפשי. הוא מרגיש שקשה לו להתפלל, ללמוד, יש לו שאלות באמונה שמכרסמות בו.
אני משתף אותך, הוא אמר לי, סיימה האישה את סיפורה העצוב, שאני כנראה מפסיק ללכת לשיעור דף היומי ולתפילות, אני מרגיש משהו נפשי שקשה לי כרגע עם רוחניות”.
בכל פעם שאני שומע את הסיפורים האלו ליבי זועק להשם. אני מספר את הסיפור הזה כי אני חייב לצעוק בקול גדול. די לטמון את הראש בחול! ואני אסביר למה כוונתי.
עד זמן גילוי דרך הבעל שם טוב הדרך להתקרב לאלוקים הייתה דרך פחד ויראה מהשם. דרך פחד מעונשים שונים. דרך פחד שהחיים קצרים וכל שנייה חייבים לנצל כדי לזכות כמה שיותר בתענוג עולם הבא. דרך פחד מה קורה אחרי המאה ועשרים שנה של בן האדם, איזה גיהינום יש ואיזה אש שורפת היא שאי אפשר לתאר אותה.
הבעל שם טוב חידש הרבה חידושים שגרמו לאנשים להתקרב להשם יתברך, אבל לדעתי השינוי הכי גדול שהוא עשה, ובזה הוא הציל את הדור מחושך גדול, זה שהוא שינה את התפיסה של האנשים כלפי האלוקים.
במקום יראה הוא דיבר שוב ושוב על אהבה. הוא דיבר על בנים אתם להשם אלוקיכם. שאנחנו בנים של השם, שהוא אוהב אותנו אהבה אין סופית, במקום להסתכל ולחיות מפחד מאלוקים.
הוא חידד וחיזק שאלוקים הוא טוב ואהבה.
תפסיקו להסתכל על השם שהוא כביכול מפחיד ומה שיעשה לכם אחרי המוות, הוא ראה שהדרך הזו גורמת להרבה מאוד אנשים לרדת מהדרך היהודית. הוא הצית את ליבות האנשים ואמר: “תדעו השם אוהב אתכם, השם הוא רחמן, קל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד. אתם הבנים שלו, אתם צריכים לדעת שאלוקים הוא האבא שלכם, אכפת לו ממכם, וכל דבר טוב הכי קטן שאתם עושים הוא שמח בכך אין סוף של שמחה ואהבה”.
וזה מה שעשה מהפך בכל כך הרבה נשמות עד היום הזה. אבל במשך השנים מה שקרה הוא ששכחו קצת מהחידוש הגדול שהוא חידש, שאלוקים אוהב אותך אהבה אין סופית והוא יהיה איתך בכל מקום ומצב.
דברים אומנם לא חזרו להיות כמו פעם שהסתכלו על השם בפחד גדול מאוד, אבל חלקית זה חזר בדרכים שונות, תוסיפו לכך חומרות ועניינים שונים שרק העמיסו על הנשמות. עשו עוד גבולות ועוד גבולות, שזה בעיניי דבר טוב כי בלי גבולות אין כלום, אבל גבולות בלי אהבה אמיתית לא מחזיקים מעמד הרבה זמן.
נגיד את זה גלויות – פעם עזרו הגבולות, אבל היום משנכנס האינטרנט ובפרט הפלאפון אתה לא יכול באמת לעשות גבולות, אתה יכול לנסות ליצור גבולות אבל אתה באמת לא יודע מה קורה בתוך הבית של האחרים.
ובגלל זה כאשר הגבולות נפרצים והאדם שלא היה מחובר לאלוקים מתוך אהבה הכול מתמוטט אצלו, כי כשאין אהבה אז האדם כאשר הוא מוצא תענוג ואהבה בדברים אחרים הוא הולך אליהם. מערכת היחסים שלנו עם השם צריכה להיות מבוססת על אהבה. נקודת הנחה ראשונה שהשם שברא אותך הוא אוהב אותך אהבה אין סופית. תמיד. בכל מצב. איפה שתהיה ואיך שתהיה.
כל הדיבורים ובפרט בדור שלנו על תורה, תפילה, עבודת השם יתברך מהגבוה ביותר עד הפשוט ביותר, צריכים להיות אחרי שיש נקודת הנחה חזקה ומוצקה שהשם אוהב אותך.
יוצא לי לפגוש לא מעט אנשים, אני שומע הרבה סיפורים, ואני אומר את זה חד וחלק: כמות הנשירה של בחורים, כמות הנשירה הפנימית, שזה אומר חרדים עם לבוש חרדי אבל הלב כבר לא שם, היא עצומה. וזה אומר שצריך לעשות חשבון נפש, כי אם אנחנו חושבים קצת על העתיד הרחוק יותר, מה יהיה בעוד עשר או עשרים שנה, איך אז ייראה הדור שלנו? לפי מה שאני רואה ההידרדרות גדולה מאוד. כי גם אם תחנך ילד ללמוד ולהתפלל, אבל בתוך ליבו הוא לא מרגיש קשור להשם יתברך, הוא לא מרגיש שהשם אוהב אותו, אין לו זיכרונות טובים והתניה טובה מדת, מתפילה, מתורה, משבת, מחגים וכו’ אז כאשר החומות יפלו, ההגנות של הפחד או של הגבולות, ואין בו משהו פנימי של אהבה להשם יתברך הכול יקרוס. וזה בצער רב מה שקורה היום.
פעם דיברתי עם מספר רבנים מה יקרה אם יעשו בישיבות שיהיה סדר שלישי שבו יהיה הרצאות על אהבת השם יתברך, לבנות התניות טובות מדברים שקשורים לדת. קצת לדבר על נפש, רגשות, תחושות, קצת לשחרר את הגוף והנפש דרך התעמלות ותרגילי נשימה. בשביל אהבה צריכים נפש בריאה וחזקה.
כמה בחורים נמצאים בישיבה שלא מתאימה להם רק בגלל הפחד והלחץ החברתי, מההורים, הם לא באמת מסוגלים לכך, וכך נוצר מצב שרוחניות הופכת למשהו קשה, וכמובן שזה נהפך מאהבה למשהו אחר.
אהבה יוצרת באדם רגש של קרבה ורצון לעשות ולפעול למי שאוהב אותך. אני אומר את הדברים האלה בכאב לב כי לדעתי במובן העמוק האדמה רועדת, הכרסום של הקדימה והאינטרנט נושכים חזק. הלוואי שנדע ליצור פה משהו שונה שהוא מלא אהבה והתניות טובות לנוער שלנו.
תשימו לב, פעם הדרך להחזיר בתשובה הייתה דיבורים על גיהינום ועונשים, היום כמעט ולא תמצא מרצים ורבנים שמחזירים בתשובה בכזו גישה. והסיבה היחידה שעושים כך כי פשוט בדרך אחרת זה לא עובד, השיטה הזו כבר לא עובדת.
מאחל לכם שתנהגו בדרך הבעל שם טוב, תדעו ותחיו את זה שאלוקים אוהב אתכם אהבה אין סופית וזה המפתח לכל תפילה, תורה ועבודת השם כזו או אחרת. ואם אתם מרגישים פחות מחוברים ועם שאלות תנסו להתחבר לדברים רוחניים שעושים לכם טוב, קרבת השם לי טוב.
שמעתי סיפור מעניין שיש בו הרבה מסר: מעשה היה ביהודי פשוט, בעל מלאכה, שהוצרך לחתן אחת מבנותיו. השדכן הציע לו שידוך, והנה נוכח אותו יהודי לדעת שהחתן המיועד הינו בור ועם הארץ, ולא סתם עם הארץ כי אם ע”ה גמור, שאפילו פסוק בחומש אינו יודע. מה יעשה? והשידוך כבר נקבע וסוכם?!
ישב אותו יהודי עם חתנו, ולימד אותו את פסוקי קריאת שמע, והיה מבאר לו פירוש המילות, מילה במילה. והנה, כשהגיע לפסוק: “ואהבת, את ה’ אלוקיך”, ביאר לו, שהתורה הקדושה מצווה עלינו לאהוב את השם יתברך, השי”ת רוצה שנאהב אותו. פקח החתן את עיניו הגדולות והתבונן בחותנו כלא מאמין, התפלא: הייתכן דבר כזה, שהשי”ת רוצה שאנו נאהב אותו? מה פתאום רוצה השי”ת שאנו נאהב אותו? לא ייתכן שזה הפירוש! ואילו החותן – בשלו: זה הוא פירוש המילים, אכן רוצה השי”ת שנאהבהו! אולם החתן לא הסכים לקבל את הדברים, וסופו של דבר סיכמו ביניהם שילכו שניהם וישאלו את הרבי. אותו חותן, שחסיד סלונים היה, נסע עם חתנו הטרי אל הרה”ק רבי שמואל וינברג בעל ”דברי שמואל” מסלונים זי”ע [אביו של הרה”ק בעל ”בית אברהם” זי”ע]. החותן סיפר שלמד עם חתנו את פסוקי קריאת שמע וביאר לחתנו את פירושו של הפסוק: “ואהבת, את ה’ אלוקיך”, וחתנו אינו מוכן לקבל את הביאור.
שאל הצדיק את החתן: נו מה הינך אומר? תמה החתן: היאך ייתכן כדבר הזה, האם זה אפשרי שהקב”ה רוצה שאנו נאהב אותו? איך זה יכול להיות? נענה הצדיק ואמר, שכדברי החותן כן הוא: הקב”ה רוצה שאנו נאהב אותו, וזו היא המצווה של “ואהבת”. שמע החתן שכך אמר הרבי, נשתתק, נסתתמו טענותיו, ולפתע קרא: “כעת אני מבין פשט! סימן הוא שהשי”ת אוהב אותנו אהבה רבה עד מאוד, ועל כן הוא מצווה אותנו לאהוב אותו!” – נענה הצדיק בעל ”דברי שמואל” זי”ע ואמר, שהחתן ההוא זכה לנקודת אמת באהבת השם…
יש עוד דבר משמעותי שהבעל שם טוב חידד וחיזק זה שעד כמה כל דבר הכי קטן שיהודי עושה הוא חשוב לפני הבורא אין סוף עד כמה זה אור ואין סוף שהשם שמח בזה. ואת זה אסור לנו לשכוח לשנייה אחת.
בל נשכח מה שמובא בדברי האר”י הקדוש שאמר שבימינו אנו אפילו מעשה קטן מאוד של יהודי שווה יותר ממה שעשו גדולי התנאים והאמוראים בגלל חשכת הגלות הנוראה. ואם האר”י הקדוש אמר זאת כבר בדורו על אחת כמה וכמה בדורנו. שיחנכו שאפילו חמש דקות של תורה, דקה של לימוד תורה, אין ערך לשוויים.
לדעתי צריך לשים את המילים הבאות בכל בית יהודי על הדלת: כותב הזוהר הקדוש – אמר רבי יהודה: אילו היו יודעים בני האדם את גודל האהבה שאוהב הקדוש ברוך הוא לישראל – היו שואגים ככפירים לרדוף אחריו.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
מאחל לכם שבת שלום ומבורכת. ותזכרו תמיד – השם אוהב אתכם בכל מקום ומצב, לנצח.
לתגובות: [email protected]