“באלול – אפילו הדגים שבים רועדים” | האמנם? ולמה דווקא הדגים?
מקובל בעולם הישיבות האמרה הנפוצה: “אלול, אפילו דגים שבים רועדים!!”. אמרה זו נפוצה בשמו של אבי תנועת המוסר רבי ישראל סלנטר (ראה לדוגמה בספר ‘עטרת פז’ לרבי פנחס זביחי), ואנו יצאנו להתחקות אחר מקור האמרה המרעידה מזה שנים רבות את היכלי הישיבות עד ימינו אנו. על הצדיק רבי אהרן מבעלזא הובא שכשהלך לישון החל מט”ו באב היה רועד מפחד, עד שהוזקקו לכסותו בשמיכה חמה. במענה לתלמידיו שנחרדו לראותו במצב זה, הסביר ואמר שכשהיה ילד קטן אמרה לו אחותו “אהרל’ה דע לך שבחודש אלול אפילו הדגים שבים רועדים מפחד”, ואמר ר’ אהרן שהוא יודע שהחל מט”ו באב מתחילים להזיז כיסאות למעלה בשמים מפחד יום הדין, ולכן הוא מתחיל לרעוד.
בספר ‘קול מנחם’ (קאליב) הביא אמרה זו בשם אור שבעת הימים הבעש”ט, ובספר ‘ליקוטי ש”י’ הביא זאת בשם הצדיק רבי נחום מטשרנוביל.
בספר ‘עולם המחשבה’ הביא זאת השם הצדיק רבי מרדכי מנשכיז, ובספר ‘והגדת לבנך’ הביא את בשם רבי אהרן מקרלין. הגאון רבי אשר וויס ב’אוצר מאמרים’ הביא זאת בשם השרף רבי אורי מסטרעליסק.
היו שהסבירו מדוע נהגו להביא באלול דווקא את הדגים? אלא שמובא בחז”ל שהדגים לא נענשו במבול. עוד דרשו שמעלת הדגים שאין להם עפעפים ועיניהם פקוחות תמיד לממש ולפשפש במעשיהם. עוד הביאו שמעלת הדגים היא לשתוק. עוד דרשו שאפילו הדגים שנמצאים בחיי חיותם רועדים שמא ינותקו ממקור חיותם, ולכן בעלי המוסר השתמשו בדגים.
נראה שאמרה זו, נכנסה לדרשות בעלי המוסר, בשל נשים צדקניות שחזרו על אמרה זו הלוך ושוב לילדיהם הרכים, כפי שהעיד על עצמו המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון:
“עד היום מהדהדות באוזני זעקותיה של אמי ע”ה אשר יצאו מקירות ליבה הספוגים ביראת שמים ובאימת הדין, כל אימת שראתה אותי משתובב בימי ילדותי בחודש אלול, היא לא יכלה להבין כיצד איני רועד מפחד הימים הנוראים, וטענה בפיה לאמר: הלא אפילו הדגים שבים רועדים בחודש אלול, ואיך אתה משתובב ולא רועד?!”.
מסתבר שאף רבי ישראל סלאטנר בעצמו לא התיימר לחדש אמרה זו ולא “חתם” עליה זכויות יוצרים (שכפי שהבאנו שהיא כבר מיוחסת לבעש”ט), שכן ב’לוח דבר’ בעיתו צוטט רבי ישראל סלאנטר עצמו שסיפר בימי זקנותו שעד היום מהדהדות באוזניו זעקות אחותו בקטנותו כשהיה משחק באלול בארגז החול אמרה לו “ישראל מה לך משחק, הן חודש אלול היום, ואפילו הדגים בים רועדים!”.
אמרה זו מובאת בספרי הזיכרונות כ’קהילת ציזיבה’, וקהילת בוברקה ובנותיה.
לקריאה נוספת: עלון יסודות החינוך 81 בנשיאות הגראי”ל שטיימן
Post Comment