“וכי לא ימרוט שערותיו שלא ניצל ימים אלו” | חיזוק לאלול מהמשגיח רבי חיים וואלקין זצ”ל
הנה עומדים אנו עתה בפתחו של חודש אלול, בפתחם של ימים מיוחדים המסוגלים להשיג קרבתו יתברך, ואמנם הרבה יש להאריך בביאור גודל מעלת הימים האלה, קדושתם וסגולתם, ובפירוט העבודה הרצויה בהם.
אך קודם לכן צריכים אנו לידע, להזהיר ולהיזהר, שלא לתת לימים אלו שיעברו על פנינו בלא שימת לב מרובה מצידנו, אסור לתת להם לחלוף ביעף, אלא חייבים אנו לנצלם עד תום. והדרך להגיע לכך, רמוזה היא בדברי הגר”י מסלנט “החרדה הלזו נשאה פריה להתקרב לעבודתו יתברך”, ע”י שנחרד מיום הדין הקרב ובא, ע”י שנפחד מכך שעלולים אנו להגיע במצבנו הנוכחי ולעמוד לפניו לדין, החרדה הזו, היא אשר תשא פריה ותביאנו להתקרב לעבודתו יתברך.
מועד אחרון לתשלום
במטה אפרים (סי’ תקפ”א, אלף המגן אות י”א) ממשיל ימים אלו לבעל חוב אשר נותנים לו בי”ד תקופת זמן של שלושים יום בכדי להיפרע מנושיו. נתאר לעצמנו את תחושת אותו לווה, אשר לא השכיל לנצל ימים אלו לצבירת ממון לפרוע חובותיו, והנה, עם תום התקופה שנתנו לו בי”ד, מגיע הנושה ובידיו צו עיקול על ביתו ונכסיו – וכי לא ימרוט הלווה את שערות ראשו על כי לא השכיל לנצל ימים אלו.
כמה מוסר השכל צריכים אנו לקחת אל לבנו ממשל זה, אנו אשר קבלנו מתנה נפלאה מבורא עולם, חודש ימים של הכנה לקראת יום הדין, אל לנו לקפוא על שמרנו למען לא נקלע אנו למצב כזה, ח”ו. חובה עלינו לנצל חודש זה על כל ימיו שעותיו ורגעיו, בכדי להתבונן, להתכונן ולהעמיק חקר בנפשותינו, מתוך ידיעה כי – רגע אחד של ‘אלול’ כי עבר – לא ישוב עוד.
“ימי רצון” – בהם צריכים אנו ‘לרצות’ להשיג
חז”ל בחרו לכנות ימים אלו כ”ימי רצון”. ובחיי אדם (ריש כלל קל”ח) הרחיב בזה, וז”ל: “באהבת הקב”ה את עמו ישראל, הרבה להיטיב אותנו וצונו לשוב לפניו בכל עת שנחטא. ואף שהתשובה טובה בכל עת, מ”מ חודש אלול הוא מובחר ומוכן יותר שמקובל תשובתו משאר ימות השנה, לפי שימים אלו הם ימי רצון מעת נבחרנו לעם, שכשחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות בי”ז בתמוז ואח”ז עלה משה בהר והתפלל ואמר לו הקב”ה ‘פסל לך’ ונתרצה ליתן לו לוחות שניות, ואז עלה בר”ח אלול ונשתהה שם עד יו”כ שהיה גמר כפרה, ואיתא בתנא דבי אליהו (זוטא פ”ד, ח) ישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית וכו’ ולפי שהיו ימים אלו ימי רצון מאז, לכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי רצון”.
ימי רצון של מציאת חן
ובאמת רגילים לבאר בזה, כי המכוון ב’ימי רצון’ הוא, דבתקופה זו מוצא האדם חן ורצון אצל רבש”ע. ברם, נראה, כי עומק נוסף טמון בביטוי זה, והוא, דבימים אלו יש לו לאדם לרצות’ היינו לחשוק בעוד ועוד מצוות ומעש”ט, וכבר אמרו כי מרגלא בפומיה דמרן המשגיח דפוניבז’ הגה”צ ר’ יחזקאל לוינשטיין זצ”ל, דבימי האלול צריך כל אדם להיות במצב של “חטיפת מצוות”, מכל הבא לידו. שהרי אם יתבונן האדם במעשיו אפילו התבוננות מועטה, יחרד חרדה גדולה ויעמוד נרעש מאימת יום הדין, דהלא לב יודע מרת נפשו, ואזי ירוץ לחפש זכויות ליום הדין, ינסה לשפר את מצבו ולתקן את דרכיו.
והם הם הדברים, באלול צריך האדם למצוא בתוכו ‘רצון’, וזהו שקראו חז”ל לימים אלו “ימי רצון’, וכשאדם באמת חושק במצוות ובזכויות אזי חוטף הוא מכל הבא ליד, בין אדם לחבירו, בין אדם למקום. בידיעה כי לכל מצוה ערך עצום, וכל רגע של אלול שלא נוצל . הרי הוא בבחינת מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות, כי עבר ולא ישוב.
בל תשחית חלילה
ימים כה נשגבים נתנו לנו במתנה, שומה עלינו לנצלם ולהפיק מהם את מירב התועלת הניתנת להשגה בהם. לא לחלל את קדושתם ע”י התעסקות בדברים שבכל יום, בדברים שבשגרה, אלא בעבודה בעמל וביגיעה. אם נעביר ימים אלו בלא שימת לב והתבוננות, הרי לשוטים ניחשב, וכמאמרם ז”ל (חגיגה ד, א) “איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנין לו”, ואם בדברי גשם כך הוא, עאכו”כ בעניין כה גבוה ונשגב של תשובה בימי אלול.
Post Comment