הערוצים שוב נפלו לספין של ביבי. מדהים איך עיתונאים רציניים נופלים שוב ושוב
הספר “כיצד הפך נתניהו את ישראל לאימפריה” של העיתונאי עקיבא ביגמן (הוצאת סלע מאיר, 2019) נכתב בזמן אמת כספר עיון רציני לכל דבר, אך כיום הוא מרגיש כמו ספר מעולמות הפנטזיה או המדע הבדיוני. אירונית במיוחד היא פסקת הסיום שקובעת שבעתיד יזכרו את נתניהו כאחד משלושת המנהיגים הגדולים ביותר של העם היהודי בעת החדשה, לצד דוד בן גוריון ובנימין זאב הרצל. “בנימין נתניהו”, חותם ביגמן, “ייזכר ככל הנראה כאדם שהפך את ישראל מישות פוליטית ארעית ותלותית – פרובינקיה יודיאה – למשכן קבע, מעצמה בהתהוות… נתניהו הזריק לתוכה את רפורמות השוק שהזניקו את כלכלתה, ניווט אותה בסיטואציות מורכבות מול אויביה, בנה גשרים ובריתות והצעיד אותה אל עתיד מפואר”.
חמש שנים אחרי אותן מילים נחרצות, וישראל של נתניהו היא מדינה מפורקת. לא אימפריה, טרגדיה. גבולותיה הצטמצמו משמעותית. יישובי עוטף עזה הפכו לאנדרטאות חיות. הצפון היפה ננטש. 1,631 ישראלים נקברו בתוך פחות משנה. כ-143 אלף איש נעקרו מביתם. מעל ל-300 אלף אזרחים גויסו למילואים למלחמה בלי שום אסטרטגיה. עסקים קטנים קרסו. יוקר המחיה שבר וממשיך לשבור שיאים. קרנות ההשתלמות וקופות הגמל מתרוקנות. האיש ש”הזניק את הכלכלה” הפקיר את אוצר המדינה בידיו של שר שהבטיח ש”ככל שניישם את התורה ונקדם יהדות – אז הקב”ה ישפיע לנו שפע גדול”. בפועל קיבלנו קריסה כלכלית מפוארת בקנה מידה תנ”כי. וזה עוד לפני שדיברנו על החטופים.
יכול להיות שעל הכל אפשר היה לסלוח, אם הייתה איזושהי אסטרטגיה אמיתית להחזרת החטופים. דיפלומטית, צבאית, מדינית, מטא-פיזית. משהו. מכיוון שהאמת היא שישראל מעולם לא הייתה אמורה להיות “אימפריה”. ישראל הייתה אמורה להיות וילה בג’ונגל. אור לגויים. המקום בו קיבוץ הגלויות הפך שבטים נודדים למקשה אחת של אחאים אבודים. כל ישראל חברים. כל ישראל אחים. עדן ירושלמי היא אחות של נועה ארגמני. הרש גולדברג-פולין הוא אח של אלמוג מאיר ג’אן. ימנים, שמאלנים, חילונים, דתיים. למי אכפת. הכל מתגמד. כל החטופים הם אחים שלי. של כולנו. ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו -משהו מת בנו.
Post Comment