הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים | קווים לדמותו של רבי אברהם יעקב פאם זצ”ל
הג”ר אברהם יעקב פאם זצ”ל נולד בשנת תרע”ג לאביו, הג”ר מאיר זצ”ל, שלמד בישיבת טעלז והי’ חבר בכולל קדשים של הח”ח זצ”ל, ושימש ברבנות בכמה קהלות בליטא, ואח”כ הי’ ר”מ בישיבת רבינו חיים ברלין ורב בביהמ”ד הגדול בברנסוויל ולאמו הצדקת, מרת רחל לאה ע”ה בת הגאב”ד דשעדליץ זצ”ל.
בצעירותו למד בישיבת עטרת צבי בקאוונא ובעוד כמה ישיבות, ובשנת תרפ”ז בבואו לאמריקה התחיל ללמוד בישיבה תורה ודעת תחת הג”ר דוד לייבאוויטש זצ”ל, וחשב אותו כרבו המובהק כל ימיו. כשהי’ רבינו בן כ”א נסמך להוראה ע”י כמה מגדולי הרבנים באמריקה ובקנדה בימים ההם. בשנת תרצ”ז נתקבל כר”מ בישיבה תורה ודעת והתחיל להרצות שיעורים ולהרביץ תורה ויראת שמים לתקופה שנמשכת יותר מס”ג שנים לשלשה דורות של תלמידים. בשנת תשל”ו, בערך, בפטירת הג”ר דובער ריבקין זצ”ל, התחיל רבינו זצ”ל להגיד שיעורים ביו”ד. בשנת תשמ”ו נתקבל כחבר מועצת גדולי התורה של אגו”י באמריקה, ואח”כ הוכתר לנשיא המועצת.
כל ימיו ראה רבינו זצ”ל את עצמו כמחנך, והי’ מסור מאד לתלמידיו. שיעוריו היו מאירים ובהירים ותמיד הדגיש שיש לברר יסודות הסוגיא ושתכלית הלימוד היא לעסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
התפרסם רבינו בעולם התורה ע”י שיעוריו שהשמיע בערבי שבתות שהשקיע בהם רוב עמל למסור יסודות בהלכה, אגדה ומוסר, בהדגשה מיוחדת להנהגה ישרה ודרכי נועם בין איש לרעהו וקידוש שם שמים בעולם. רבינו חשב שבזמנינו נחוץ מאד להדגיש ולחזור ולהדגיש דברים “פשוטים” אשר מרוב פשטותם עלול האדם לדוש אותם בעקבו, והמה: חסד, אמת, ישרות, שמירת הלשון, כיבוד אב ואם, שלום בית, קידוש ה’ וכו’ וכו’, כמו שעשו החפץ חיים זצ”ל ועוד גדולים בשעתם. יש שדימו את דברי רבינו זצ”ל למן שנפל במדבר, שכל אחד הי’ טועם בו כפי מצבו ותכונות נפשו די מחסורו אשר יחסר לו.
כעשר שנים לפני הסתלקותו יסד ארגון “שובו” רשת ישיבות ובתי ספר “בית יעקב” בארץ ישראל המקרבים ילדי יוצאי רוסי’ לאביהם שבשמים, ותחת הנהלתו ועידודו גדל והצליח וגם עשה פרי שבזכותו רבבות נפשות כ”י מקבלות חינוך על טהרת הקודש, ובעזהשי”ת יוצאים לתפארת דורות ישרים וזרע ברך ה’.
– השאיר אחריו ברכה משפחה מפוארה ואלפי תלמידים, אשר חלק חשוב מהם יצאו להוראה והם משמשים כרבנים, ראשי ישיבות, ר”מים ומחנכים בארה”ב ובארה”ק, ובעלי בתים חשובים המקדישים חייהם להרביץ תורה וחסד, וכולם נתבסמו מאישיותו הנעימה, מדותיו התרומיות ואצילות נפשו המיוחדת של רבם הדגול, זצ”ל.
נלב”ע כ”ח אב תשס”א
1.
מוסר השכל נפלא שסיפר הגאון הגדול הרב פאם זצ”ל, ומעשה שהיה כך היה לאוזניו של קבצן עני שפרנסתו היתה דחוקה עד מאוד הגיעה שמועה שישנה הזדמנות פז להרוויח סכום כסף נכבד בארה”ב. אסף האיש פרוטה לפרוטה וקנה כרטיס טיסה במחלקת תיירים.
שעלה המטוס בסערה השמיימה הבחין הקבצן במחלקת עסקים הציץ ונפגע, גם הוא רוצה להיכנס לשם. פנה לדיילת ואמר כמה כסף אצטרך להשלים כדי להנות במושב נאה במחלקת עסקים?
הדיילת לא הבינה על מה הוא מדבר, והפטירה לעברו – אנו מצטערים “אך מה שלא קונים למטה כבר אי אפשר לקנות למעלה”
2.
אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו ? ומה היינו עושים בלי התורה? הדבר דומה לאיש שנכנס לבית מרקחת אף שלא קנה שום דבר ריח הבשמים שבתוך מתדבק ממילא על הבגדים שעליו וכשיצא מהחנות נשאר הריח על מלבושיו לעולם וכן שנכנס לחדר שיש בו ריח רעה מאד הריח מתדבק בבגדיו לעולם כך בני ישראל בשעת לו יהא שלא היו מקבלים את התורה מכל מקום המעמד עצמו היה בו ריח של רוחניות, והיה נדבק בהם ריח התורה.
3.
בשנת תש”ך בשמיני עצרת הקבלתי את פני זקן הרבנים בבראנזוויל הגאון ר’ משה בנימין טומשוב (המבי”ט) זצ”ל וכדרכו בקודש בכל פעם שבאתי אליו התחיל תיכף לכניסתי מיד בד”ת וסיפר לי את שאלת ההלכה שהיתה לו ביוה”ב מחמת זקנתו המופלגת וחולשת בריאותו צוה לו הרופא שלא יצום כל היום ביוהכ”פ רק קצת כראות עיניו אחר הצהרים הי’ בדעתו לקיים צווי הרופא ולאכול פחות פחות מכשיעור והנה נפל ספק בלבו איך יעשה בנוגע לברכות האם צריך לברך על כל אכילה ואכילה אחרי שמחויב מצד הדין להפסיק בין האכילות שלא יהא נחשב כאכילה אחת או כיון שסוף סוף אין כאן היסח הדעת שהרי דעתו להמשיך ולאכול עוד אחרי ההפסקה יצא בברכה הראשונה והתחיל לעיין בזה בונה ופותר מדמה ומחלק נסתבך כ”כ בעיון השאלה ולא יכול לפרוש ממנה עד שעבר עליו היום (הרב פאם זצ”ל בספרו עטרה למלך)
4.
בתפלת מוסף של ר”ה אומרים: “וגם את נח באהבה זכרת”. במה זכה נח לאהבה מאת השי”ת? גם זה לא מצינו בפירוש, אבל איתא בפסחים (קי”ג): שלשה הקב”ה אוהבן מי שאינו כועס, מי שאינו משחכר, מי שאינו מעמיד על מדותיו…וכתוב בתורה: “נח איש צדיק תמים הי’ בדורותיו”, ופירש”י במס’ ע”ז (דף ו’): תמים ענו ושפל רוח, ענוה היא השורש של סבלנות. ארם שהוא ענו וסבלן אינו כועס. שפל רוח אין עולה על דעתו שהכל חייבים בכבודו ואינו מקפיד על שאין עושים רצונו, ונוח לו לקבל טורח וצער ובזיון, יען כי בעיניו איננו מיוחס כלל וכלל. ונח שסבל את כל אשר איתו בתיבה בסבלנות אין קץ ולא כעס הוא יסוד העולם וממנו אפשר להליץ רחמים על כל יושבי תבל ביום ראש השנה.
Post Comment