מחלוקת הזמנים בין ה’מתנגדים’ ל’חסידים’ – ומדוע רק לצדיקים מותר להתפלל מאוחר?

כידוע, אחד ההבדלים הנראים כלפי חוץ, בין ה’מתנגדים’ ל’חסידים’, הוא היחס לזמנים בהלכה, חסידים מקפידים שלא להוריד את עבודת ה’ לתוך זמנים וגבולות גשמיות, לעומת הליטאים שפחות מקפידים על זה ע”פ הוראת רבותיהם. חלוקה זו היא לא דיכוטומית, שכן בעקבות טשטושי הגבולות והערבוב בין הקהילות אחרי השואה, יש כיום קהילות חסידיות שאינן מקוריות (כמו חסידויות הונגריות וירושלמיות) והן לא הכירו מעולם את הסודות של תורת הבעש”ט. “ובזה תלוי הגאולה”, קובע האדמו”ר מ’תורת חכם’ בדבריו המבהיליםהחתן העיר לחותנו על הכוס של היין | מי יכול להקל לעצמו בענייני הלכה? בעלון ‘דעה חכמה לנפשך’ מפרשת דברים תשפ”ד, הביא בשם האדמו”ר מ’תורת חכם’ הגה”צ רבי יצחק מאיר מאָרגְנשְטֶערְן שבענייני תפילה היו צדיקים שהיו אנוסים על פי הלכה מחמת כמה טעמים, והיו מאחרים בתפילתם ומחמת כן היו מוכרחים לסמוך על כמה היתרים של דעת יחידאה.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
הגרי”מ מורגנשטרן דייק ואמר, שלמרות שהיו צדיקים שהתפללו מאוחר, הם עשו זאת על פי הלכה כפי שמבואר באגרת שכתב ה’דברי חיים’ מצאנז:
“וכל הצדיקים רבותינו זלה”ה כולם לא סרו מדבר אחד משולחן ערוך, ומה שהתפללו שלא בזמן השו”ע, מי שבקי בהלכה יודע שלעת הצורך באדם חלוש ואי אפשר לו להתפלל בזמנו, מותר להתפלל בעת הנכון לפניו, אך לא כל אחד יכול לומר חלוש אני, רק מי שדבריו באמת כלבו, כלל הדבר שרבותינו זלה”ה לא סרו מדברי השו”ע כלל”.
לאחר שהצדיקים הללו התפללו באונס לאחר זמן תפילה, הם הוסיפו עוד כוונה, ומשום שהם מתפללים בזמן שאין עוד יהודים שמתפללים מלבדם, יכולים הצדיקים להתכוון ולפעול דברים נשגבים ביותר, ואין המלאכים יכולים להרגיש בהם[1], כפי שהתבטא אדמו”ר מהר”א מבעלזא על הצדיק ר’ מיכל מזלאטשוב “בלוט גיסט איהם – נשפך ממנו דם”.
ברם, מוסיף ומדגיש הגרי”מ מורגנשטרן שדברים אלו לא ניתן לבני אדם פשוטים, ואלו צריכים לקיים את הלכות ‘שולחן ערוך’ ולהתפלל לפי זמן תפילה ללא שום תירוצים, כפי שאדמו”ר מהר”א מבעלזא התפלל מאוחר מאוד, ולא נתן רשות לגבאיו להתפלל אתו ביחד, ואמר להם שיכולים מקסימום לסמוך על שיטת הב”ח שיתפללו עד חצי שעה אחר חצות היום ולא יותר.
“אולם”, מוסיף הגרי”מ מורגנשטרן, “לפעמים אמר הרבי מבעלזא שכל חסידיו יכולים לסמוך על שיטת הב”ח שהרי הם נחשבים כנכדים של הב”ח (הב”ח היה זקנו של מהר”א מבלעזא והיה אב”ד בעיר בעלזא), וכל זה רק בשעת הדחק”.
מעשה מבהיל היה עם הצדיק החסידי ר’ מרדכי מנדבורנא שהיה מנהגו בקודש להתפלל מאוחר ביותר, והרה”ק ר’ יחזקאל משינאווה לא היה יכול לסבול זאת, וכיון שהוא היה תקיף וחריף שהיה מוחה לכל מי שלא נהג כהשו”ע – הלך לאביו בעל ה’דברי חיים’ וסיפר לו על הנהגתו של ר’ מרדכי מנדבורנא ושלח ה’דברי חיים’ שני חסידים אל ר’ מרדכי מנדבורנא והגיעו לבית מדרשו וראו שלאחר שירדה החמה ושקה השמש נכנס הרבי לבית המדרש מעוטר בטלית ותפילין ועמד להתפלל בקול חוצב להבות אש, ולאחר התפילה כשהחושך עטה את הארץ, היה סנדק לברית מילה, זמן רב לאחר שקיעת החמה.
המעשה המשמים ממשיך בכך שהרבי מנדבורנא הרגיש בשני “המרגלים” של ה’דברי חיים’ וקרא להם לחלון של בית המדרש והסיר הווילון, והראה להם שהשמש זורחת כמו באמצע היום.
העיד הגה”צ ר’ נתן צבי מייזליש גאב”ד סאטמר בלונדון ששמע מאת אדמו”ר מסאטמר שהרה”ק מנדבורנא פשוט הגביה את ביתו ועקר אותו למקום אחר ששם עדיין יום[2].
הגרי”מ מורגנשטרן הדגיש בשיעורו שגם אם יהודי לא התפלל עד חצות וסומך על שיטת ה’פרישה’ (רבי יהושע פלק מראשוני נושאי הכלים של הטור והשולחן ערוך) ועוד מהפוסקים שמותר להתפלל לאחר חצות, אין להתיר להתאחר עוד, וחייב לזרז עצמו להתפלל ככל היותר מוקדם.
בסיום דבריו הסביר ונימק הגרי”מ מורגנשטרן שה’אמרי אמת’ מגור שינה את מה שנהגו חסידי פולין להתפלל מאוחר מאד, מחמת שפעם החסידים היו מכינים עצמם ברטט ובזיע לתפילה, והדבר היה לוקח שעות מרובות, אבל כעת כשהחסידים הולכים לעבודה ואחריה להתפלל יש להחזיר עטרה ליושנה ולהתפלל לפי השו”ע בזמן.
הגבאי חשף מה האדמו”ר עשה עד התפילה בחצות היום
לאחר שהבאנו מעשים נפלאים מצדיקי החסידות וציטטנו פוסקים בנושא זמן תפילה של צדיקי החסידות, נחשוף פה הסבר על מנהגו של כ”ק האדמו”ר מטאהש הגה”צ רבי משולם פייש סג”ל לאווי זכר צדיק וקדוש לברכה.
מנהגו של האדמו”ר היה להתפלל בסמיכות לחצות יום, ופעמים שאף לאחריו.
שאלתי את אחד מחסידיו תלמיד חכם השומר קלה כבחמורה (ע”פ השולחן ערוך) לפשר הדבר, והוא הסביר לי את פשר מנהגו, ונעלמתי דום. טרם נעשה לכם ספוילרים על ההסבר המבהיל, בטוחני שלאחר קריאת הכתבה, גם ה”מתנגדים” מבינכם יקבלו מבט אחר והבנה על מנהג צדיקי החסידות.
מנהגו של האדמו”ר, מספר לי תלמידו הקרוב, היה לקום כמו כל היהודים בשעת בוקר מוקדמת, וללכת למקווה, ומכאן עובר החסיד למונולוג מפעים:
“בוקר אחד ששהיתי בביתו בתפקיד גבאי, הרבי חזר מהמקווה בשעה 9.00 בבוקר והתכונן להיכנס לבית מדרשו להתפלל ביחד עם חסידיו.
“אלא שטרם הספיק הרבי להיכנס לבית הכנסת, נכנס יהודי עם מראה מדוכה בייסורים, ובכה לאדמו”ר על חייו הקשים. הרבי הניח את ה’טלית תפילין’ על השולחן, וישב וחיבק את היהודי עלוב הנפש ושקע אתו לשיחה עד שהיהודי סיים בחיוך את הפגישה.
“עוד בטרם האדמו”ר קם ממקומו, אחד הגבאים העביר לו מכשיר סלולרי, והרבי ענה לשיחה ליהודי שהיה לו חובות רבים, וביקש סיוע דחוף. הרבי סיים את השיחה ואמר לו “אני מחכה לך פה עם סכום כסף”. כך במשך שעה ארוכה (!) נכנסו לרבי יהודים בזה אחר זה, במקביל לשיחות טלפון, והרבי ענה לכל אחד, בגלל תפקידי כגבאי לאדמו”ר באותו היום, האזנתי לאותן שיחות, ותאמין לי, כל מקרה היה פיקוח נפש בפני עצמו שדוחה תפילה וזמן קריאת שמע”.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
כאן בוודאי גם המתנגדים יודו שאין ספק שהתפילות של הרבי לאחר חצות יום, התקבלו בפני בית דין של מעלה ועשו נחת רוב לקב”ה, ויהי רצון שימליץ טוב בעדנו בפני ריבון העולמים.
[1] ברם ב’דעה חכמה לנפשך’ הזכירו בערת שוליים, שהרה”ק פנחס מקאריץ התפלל מוקדם בבוקר, ועדין לא הרגישו המלאכים בתפילתו, וכנראה שיש אופן שאפילו שמתפללים מוקדם הצדיקים יכולים להעלים את תפילתם שלא ירגישו בהם המלאכים.
[2] מעשה מבהיל זה, מי שאינו חסיד לא יכול להבין. לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]