פגשתי את האדמו”ר במאה שערים, כשהייתי בתקופה קשה | כך הוא הציל אותי
בשבת האחרונה [פרשת עקב, תשפ”ד] נפטר האדמו”ר מפוריסוב, רבי עקיבא רבינוביץ זצוק”ל. בשביל להסביר את הקשר החם וההדוק שהיה לי איתו אצטרך הפעם לחרוג ממנהגי ולספר קצת על עצמי.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
בבחרותי למדתי בירושלים. היו לי תקופות זמן ומעברים לא קלים בימי בחרותי, עד שכבר בקושי האמנתי בעצמי שאני שווה משהו, שאני טוב במשהו שאצליח בו.
קרה לי נס, שלא כולם זוכים לו, פגשתי בדרך לא דרך את האדמו”ר מפוריסוב, בירושלים במאה שערים, והתחברתי אליו. בטור אינני מתכוון ומתיימר לספר על האדמו”ר איזה צדיק וקדוש הוא היה, אלא לספר על חוויה פנימית שלי איתו שהצילה לי את חיי.
אני לא כותב במה הוא תרם לי מבחינה רוחנית, אני לא מדבר על הנשמה, אני מדבר על הנפש שהוא הציל. מבחור שבקושי האמין בעצמו, הוא גרם לי להאמין בעצמי שאני מיוחד ואני יכול.
למרות שחלק מדרכו הרוחנית הייתה להיזהר ממידת הגאווה, לחיות בענווה ושהאדם יכיר את טבעו האמיתי ואת חסרונותיו, זה לא סתר את העובדה שהוא דחף אותי כל הזמן להאמין בעצמי וביכולותיי.
להתנהג בענווה – אבל בתוכך להאמין בעצמך, ולדעת שלכל אחד תפקיד מיוחד בעולם הזה ששייך אך ורק לו, ואם לא הוא אף אחד אחר לא ימלא את החיסרון הזה.
לדעת ש”בשבילי נברא העולם”, אבל גם לדעת ש”אנוכי עפר ואפר”.
הוא נגע בי במעמקי הנפש, הוא הצליח פשוט לגרום לכך שאאמין שיש לי יכולת להיות יהודי טוב, שאני יכול להצליח בחיים. פשוט נתן בי אמונה שאני משהו בעולם הזה.
גם כשנישאתי הוא המשיך לדרבן אותי, ואף את אשתי היקרה, ללמוד ולהתמקצע בתחום הנפש, לכתוב ספרים, ולהתקדם עוד ועוד.
לפעמים אתם רואים את האנשים הקרובים לכם, בני משפחה, אנשים מבית הכנסת, כשמבחוץ האדם נראה הכול יפה וטוב אבל בליבו לעיתים הוא שבור ורצוץ וחסר תקווה, תדעו לכם – יש לנו בס”ד כוח לתת לאנשים תקווה לתת בהם אמונה, שהם יכולים, שהם טובים, שהם מיוחדים, שלא יתייאשו מהעולם. יש אלוקים בעולם שאוהב אותם וחושב עליהם, וגם אתם חושבים עליהם ואוהבים אותם.
האדם שאני חייב לו הכרת טובה אמיתית הוא האדמו”ר מפוריסוב, שכעת לצערי הרב, אני צריך לכתוב עליו את המילים הבלתי נתפסות מבחינתי – זצוק”ל, הוא נתן לי להאמין שאני יכול ומסוגל ובלעדיו אינני יודע היכן הייתי נמצא היום.
הדברים הבסיסיים מבחינה רגשית שאנשים צריכים בעולם הם משמעות לחיים ותקווה, שהם טובים, שהם בסדר, שהם יצליחו, שאלוקים אוהב אותם וחומל עליהם.
לצערנו הרבה בחורים/ות הם נשמות אבודות שרק צריכים את הצרכים הרגשיים האלה שיצילו להם את הנפש והנשמה.
אז בפעם הבאה שאתם רוצים לעשות משהו טוב בעולם, תנשמו עמוק ותסתכלו סביבכם, תתחילו עם בני המשפחה הקרובים אליכם האם אתם נותנים להם אמונה שהם טובים, מיוחדים, ושהם יצליחו ושתמיד תהיו איתם.
ואם אתם רוצים עוד קצת להתעלות מעל עצמכם תיקחו עוד נשימה קטנה ותסתכלו אף מעבר לסביבתכם הקרובה, בבית כנסת שבו אתם מתפללים, במקום הלימוד, במקום העבודה, ותנו לנשמה שלכם לראות אנשים שצריכים את האמונה הזו שהם יכולים וטובים. תנו להם תקווה. אתם אולי לא מאמינים אבל אתם פשוט מצילים את החיים שלהם.
אני מאמין באמונה שלמה שלעשות טוב לאחר זה הדבר הכי גדול שיש בעולם. משה רבינו זכה להיות המנהיג של עם ישראל רק בשביל שדאג להשקות כבשה קטנה שצמאה למעט מים, הוא פשוט הרים את הכבשה על ידיו ריחם עליה ונתן לה מים ובכך זכה לתת את התורה לעם ישראל (מדרש שמות רבה פרק ב’ אות ב’).
ובסוף וגם בהתחלה תחשבו על עצמכם – האם אתם מאמינים בעצמכם? האם אתם חושבים שאתם טובים ומיוחדים? האם אתם מאמינים באמונה שלמה שהשם אוהב אתכם ודואג לכם ואכפת לו ממכם תמיד? כי בשביל לאהוב באמת אחרים צריכים דבר ראשון לאהוב את עצמנו.
הייתי בלוויה ניגש אליי יהודי ואומר לי: “יש לי פחד חזק מהמוות, בסוף הכול נגמר ונעלם”. אמרתי לו: “זה דבר טבעי לפחד מהמוות ולבכות כאשר אדם קרוב נפטר, אבל אל תשכח שמי שמאמין בחיי רוח נצחיים שהנפש נשארת, שהגוף הוא רק כיסוי גשמי שבסוף כלה ואובד ורק הרוח הנשמה נשארים, לא מפחד מהמוות. ובפרט כשאדם מאמין שאלוקים הוא טוב רחום וחנון ארך אפיים אבא אוהב, אז נפשו רגועה ושלווה”.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
מאחל לכם הרבה אהבה, ושתאמינו בעצמכם ובסובבים אתכם – אתם טובים ויכולים.
לתגובות: [email protected]
Post Comment